דילוג לתוכן העיקרי

קניין כסף

אחד מהקניינים שקרקע נקנית בהם הוא קניין כסף (שו"ע חו"מ ק"צ, א). באופן פשוט, אין משמעות לשווי הקרקע, וניתן לקנות אפילו קרקע השווה ממון רב תמורת פרוטה אחת. הסמ"ע (ק"צ, א) חידש שאף שניתן לעשות זאת - הדבר אפשרי רק כאשר הפרוטה נחשבת לתחילת פירעון מחירה המלא של הקרקע. לדבריו, אדם שנותן פרוטה בתור טכסיס קנייני, כדי להעביר אליו את הבעלות על הקרקע, מתוך כוונה לשלם אחר כך את מלוא אלף הזוז (ולא אלף פחות פרוטה) - לא ביצע קניין כסף, ולא קנה את הקרקע. לדעת הסמ"ע, מהותו של קניין כסף היא קניין הנכס באמצעות מתן השווי שלו, ולא טקס קנייני כמו שאר מעשי הקניין.

הט"ז הקשה על תפיסתו של הסמ"ע, מכך שהגמרא (קידושין ב ע"א) למדה את ההלכה שאישה מתקדשת בכסף בגזירה שווה מקניין קרקע, ובאישה - טוען הסמ"ע - ברור שהכסף אינו "כסף פירעון" כהבנת הסמ"ע, אלא "כסף קניין". כאשר אישה מתקדשת בפרוטה - ברור שהקניין הוא טקס סימבולי של מתן פרוטה, ולא תחילת תשלום שוויה של האישה. כיוון שכך, מסיק הט"ז, גם קניין כסף בקרקע הוא טקס סימבולי, ואינו מבוסס על תשלום מלוא שווי הקרקע.

כיצד מתמודד הסמ"ע עם ראיית הט"ז מקידושי אישה? בשאלה זו נחלקו האחרונים. האבני-מילואים השיב שאכן, גם בקידושי אישה - הפרוטה נתפסת כמעין שווי של האישה הנקנית (דבר שמכניס ממד סימבולי מסוים גם לתפיסתו של הסמ"ע). מנגד, אבן-האזל חלק, וטען שיש לחלק בין קניין כסף באישה, שאכן מהווה טקס קנייני סמלי, לבין קניין כסף בקרקע, שמבוסס על מתן ערכה של הקרקע.

אחת ההשלכות של החקירה אודות טיבו של קניין הכסף היא שאלת מעמדו של מִלווה בקניין. אדם שלווה כסף מחברו, ואחר כך המלווה מבקש לקנות ממנו קרקע: האם המלווה יכול לקנות את הקרקע באמצעות אלף הזוז שהלווה חייב לו? אם קניין הכסף הוא טקס קנייני - ייתכן שיש צורך בהעברת מטבע ממשית; אך אם מדובר בהעברה של שווי - נראה שדי בהעברת סכום מופשט ('חוב'). לפי גישתו של אבן-האזל, מסתבר שניתן יהיה למכור קרקע תמורת מִלווה, אך אישה לא תוכל להתקדש במלווה. ואכן, כך פוסק הרמב"ם בהלכות מכירה ובהלכות אישות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)