דילוג לתוכן העיקרי

פסחים | דף קג | הבדלה

קובץ טקסט

פתיחה

קוראינו האדוקים בודאי זוכרים כי לפני כמה שיעורים למדנו על מהותו של הקידוש, והבאנו כמה הבנות לסיבת אמירת הקידוש בכניסת השבת.

גם ביציאת השבת - בהבדלה, אנו מקיימים מצווה דומה, הן בצדדים החיצוניים והן בתוכן. שתי המצוות נאמרות על היין, ובשתיהן אנו מדגישים את ההבדל בין שבת לבין ימות החול.

בשיעור זה, נתמקד בכמה מהלכות ההבדלה, וביחס הקיים בין חובת אמירת הקידוש לחובת אמירת ההבדלה.

מקור הדין

בראשונים מצינו שתי דעות בנוגע למקור דין הבדלה, אשר מעלות מידית את שאלה היחס בין דין ההבדלה לדין הקידוש[1].

1. כותב הרמב"ם:

"והמצוה הקנ"ה היא שצונו לקדש את השבת, ולאמר דברים בכניסתו וביציאתו. נזכור בם גודל היום הזה ומעלתו והבדלו משאר הימים הקודמים ממנו והבאים אחריו. והוא אמרו יתעלה 'זכור את יום השבת לקדשו' - כלומר, זכרהו זכר קדושה והגדלה. וזו היא מצות קידוש... ואמרו גם כן קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו. כלומר ההבדלה שהיא גם כן חלק מזכירת שבת מתוקנת ומצווה" (ספר המצוות, מצווה קנ"ה).

הרמב"ם לומד את חיוב אמירת ההבדלה מ"זכור את יום השבת לקדשו" - אותו המקור ממנו הוא לומד את חיוב אמירת הקידוש. מדברי הרמב"ם עולה כי מצוות קידוש ומצוות הבדלה הינן בעצם אותה מצווה - "לאמר דברים בכניסתו וביציאתו".

כלומר, על פי הרמב"ם ישנה מצווה להזכיר את קדושת השבת, בתפר בין הקודש לחול. ניתן להציע כי הרמב"ם הבין שמצוות "זכירת השבת" נועדה לתת מסגרת ליום השבת, וזאת על ידי הזכרת קדושתו בכניסתו וביציאתו. על ידי יצירת מסגרת זו, אנו יוצקים קדושה ומשמעות ליום השבת, כפי שאומר הרמב"ם: "היא שצוונו לקדש את השבת".

2. המגיד משנה (הל' שבת פכ"ט, הל' א) מביא מקור לחיוב אמירת ההבדלה מהפסוק "ולהבדיל בין הקודש ובין החול" (ויקרא י', י). סמך לדבריו הוא מביא מדברי הגמרא:

"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות - הויין לו בנים זכרים, דכתיב: להבדיל בין הקדש ובין החול... וסמיך ליה: אשה כי תזריע" (שבועות יח:).

הפסוק "להבדיל בין הקדש ובין החול", מובא בתורה בהקשר של מקדש וקודשיו. לאור זאת, נראה כי לדעת המגיד משנה, חובת ההבדלה הינה חלק מחובה כללית יותר של הבדלה והבחנה בין הקודש לחול. ברור כי לדעה זו, חובת ההבדלה הינה מצווה בפני עצמה אשר לא בהכרח קשורה למצוות הקידוש[2].

חובת נשים

ידוע הכלל כי נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא. לאור זאת, נראה ברור כי נשים תהיינה פטורות ממצוות ההבדלה. ואולם, סוגיה זו אינה חד משמעית, וכך כותב השולחן ערוך:

"נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש. ויש מי שחולק" (אורח-חיים סי' רצ"ו, סעיף ח).

לעיל הראינו כי קיים קשר בין הבדלה לקידוש, ואכן מחלוקת דומה מצינו בגמרא ביחס לקידוש:

"אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה. אמאי? מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות!... אלא אמר רבא: אמר קרא 'זכור' (שמות, כ') ו'שמור' (דברים, ה') - כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי - הואיל ואיתנהו בשמירה, איתנהו בזכירה" (ברכות כ:).

על אף שהקידוש הינה מצוות עשה שהזמן גרמא, הגמרא מביאה לימוד מיוחד כדי לחייב נשים בקידוש - "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה". כלומר, מכיוון שברור שנשים חייבות במצוות 'שמור' - מצוות הלא תעשה שבשבת, כך הן חייבות גם במצוות העשה שבשבת.

כעת, ננסה לראות כיצד דיון זה משליך על דין ההבדלה: אם המקור להבדלה נלמד מ'זכור' (כדעת הרמב"ם), הרי שנשים תהיינה חייבות מדאורייתא גם בהבדלה מתוך הכלל "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה".

לעומת זאת, אם המקור לחיוב הבדלה נלמד מן הפסוק "להבדיל בין הקודש לבין החול" (כדעת המגיד משנה), הכלל 'כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה' לא חל כלפי ההבדלה[3]. לאור דעה זו, פוסק הרמ"א כי נשים ישמעו הבדלה מפי אחרים, וזאת משום שיכול להיות שהן לא מחויבות מדאורייתא.

חיוב אונן בהבדלה

אומרת הגמרא:

"אמרי בני רבי חייא: מי שלא הבדיל במוצ"ש מבדיל והולך כל השבת כולו. ועד כמה? א"ר זירא עד רביעי בשבת" (פסחים קו.).

הגמרא קובעת כי אדם שלא הבדיל במוצ"ש יכול להבדיל עד יום רביעי. ואולם, מה הדין באדם שלא היה מחויב בהבדלה במוצאי שבת, האם הוא צריך להבדיל בהמשך השבוע? שאלה זו מתעוררת בנוגע לאונן (אדם העוסק בקבורת מתו) שדינו שהוא פטור מכל המצוות[4].

הרא"ש[5] (ברכות סי' ב') מביא מקרה שקרה לרבינו יהודה שהיה אונן בשבת, וקבר את מתו רק ביום ראשון ולכן הוא לא הבדיל במוצאי שבת. למחרת אחרי ההלוויה שאלו תלמידיו למה הוא לא מבדיל כעת, שהרי הוא יכול להבדיל עד יום רביעי? רבינו יהודה ענה:

"... מאחר שהייתי פטור אמש בשעת חיוב הבדלה משום שהייתי אונן, גם עתה פטור אני".

לעומת זאת, המהר"ם מרוטנברג (מובא שם) סבר כי הוא יהיה חייב בהבדלה ביום ראשון, ולכן אסור לו לאכול עד שיבדיל (הרא"ש עצמו פוסק כמו רבינו יהודה).

שוב, נראה כי ניתן להסביר את מחלוקת זו, לאור שתי ההסברים שהעלינו לעיל:

נראה כי המהר"ם מרוטנברג סובר כדעת הרמב"ם, שמצוות קידוש והבדלה הינן בעצם מצווה אחת שחלה על האדם בכניסת השבת. לכן, גם אם האדם היה אונן במצואי שבת, חיוב ההבדלה חל עליו כבר בכניסת השבת, ולכן הוא יהיה מחוייב בהבדלה ביום ראשון.

לעומת זאת, רבינו יהודה יסבור שההבדלה נועדה לציין את ההבדל בין הקודש לחול ולהבחין ביניהם - ולכן חובת ההבדלה חלה על האדם רק במוצאי שבת.

הבדלה לפני צאת השבת

הגמרא בברכות (כז:) מבארת שכאשר אדם ממהר לצאת מיד במוצאי שבת, הוא יכול להתפלל ערבית ולהבדיל בתפילה כבר לפני צאת השבת. האם ניתן לעשות זאת לכתחילה? מהרמב"ם נראה שהוא מבין שכן[6]:

"יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום, אף על פי שלא נכנסה השבת; וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום, אף על פי שעדיין היא שבת: שמצות זכירה לאומרה בין בשעת כניסתו ויציאתו, בין קודם לשעה זו במעט" (הל' שבת פכ"ט הל' י"א).

לא כך סבר רב האי גאון אשר הבין את הגמרא אחרת לגמרי. לדעתו, הגמרא מתייחסת אך ורק לתפילת ערבית לפני צאת השבת, אך ודאי שלא להבדלה.

נראה, כי ניתן לתלות גם מחלוקת הזו בשתי ההבנות שהעלינו לעיל:

הרמב"ם נוקט בשיטתו כי הבדלה וקידוש הינם שני חלקים מאותה מצווה. כשם שניתן לקדש אחר כניסת השבת (כך הרי נוהג עם ישראל בכל שבת ושבת), כך ניתן גם להבדיל לפני צאת השבת. כך נראה גם מדויק מלשונו שהובאה לעיל שם השווה השוואה גמורה בין קידוש להבדלה.

הצענו לעיל כי לדעת הרמב"ם, מצוות זכירה נועדה ליצור מסגרת שבה האדם יוצק קדושה ומשמעות ליום השבת. לאור זאת ניתן להסביר, כי מכיון שהחיוב הוא ליצוק תוכן לתוך היום -אין הכרח שחיוב זה יתבצע דווקא בזמן הכניסה (ברור שלכתחילה עדיף) אלא כל עוד הקידוש וההבדלה נאמרו קרוב לתפרים, ניתן ליצוק את אותה קדושה לתוכו.

לעומת זאת, נראה כי רב האי יסבור שהבדלה היא מצווה עצמאית המציינת את המעבר בין הקודש לחול ומבחינה ביניהם. לכן לדעתו מאוד קריטי להבדיל רק אחרי צאת השבת, ולא יעלה על הדעת להבדיל לפני.

נוסח ההבדלה

סוגיה נוספת בה ההבנות שהעלינו יכולים לבוא לידי ביטוי הינה סביב נוסח ברכת ההבדלה, וכך אומרת הגמרא:

"...והאמר רב יהודה אמר רב: 'המבדיל בין קודש לחול' - זו היא הבדלתו של רבי יהודה הנשיא... אמר רבי יהושע בן לוי: המבדיל צריך שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה... סדר הבדלות היאך? אומר: 'המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין טמא לטהור... בין מים העליונים למים התחתונים, בין כהנים ללוים... בין לוים לישראלים'" (פסחים קג:).

אם-כן, התנאים נחלקו אילו הבדלות צריך להזכיר בהבדלה - האם רק את ההבדלה של שבת משאר הימים, או גם את שאר ההבדלות המוזכרות בתורה. שוב, מתבקש מאוד לקשור מחלוקת זו לשתי ההבנות שהבאנו לעיל בנוגע להבדלה: דעת רבי יהודה הנשיא תתאים לדעת הרמב"ם, שמצוות ההבדלה קשורה באופן ישיר ליום השבת וקדושתו. ואילו דעת רבי יהושע בן לוי, תתאים לשיטות הסוברות שהבדלה נלמדת מ"להבדיל בין קודש לחול" הנאמר בעניין המקדש - הנוגעת למצווה כללית של הבדלה והבחנה בין סוגי הקדושות הנמצאות בתורה[7].

 

[1] נציין, כי בדברי המגיד משנה (המובאים לקמן) מובאת דעה נוספת הסוברת כי מצוות הבדלה הינה מדרבנן ואין לה מקור מדאורייתא. בשיעור זה נתמקד רק בדעות הסוברות כי הבדלה היא חובה מדאורייתא.

[2] בשיעורנו על קידוש הבאנו כמה דעות בהבנת קידוש, אשר לא בהכרח קשורות להבדלה בין קודש לחול - עדות, הקדשה ושירה. הסוברים כי קידוש והבדלה הינן מצוות נפרדות, יוכל לאמץ כל אחת מההבנות האלו. בנוסף, גם אם נרצה להבין שקידוש נובע מההבדלה, יש עדיין מקום להבין שקידוש והבדלה הינן שתי מצוות נפרדות.

[3] הראבי"ה (ברכות סי' ס"ב) מביא לימוד מהירושלמי בשם רב אדא שנשים חייבות בהבדלה: "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' א-להיך לא תעשה כל מלאכה" הואיל וחייבות בשימור שבת - צריכות בין קודש לחול ובין שבת לששת ימי המעשה. הלימוד הזה לא נמצא בירושלמי הנמצא לפנינו. ישנן דעות אחרות השלמרות שנשים פטורות מהבדלה מדאורייתא אך הן חייבות מדרבנן.

[4] הפטור של אונן הוא רק ממצוות עשה ולא ממצוות לא תעשה (ראה ש"ע יו"ד שמ"ח/א' ופתחי תשובה סק"ז).

[5] תודה לידידי ורעי נועם צוקר אשר הפנה אותי למקור הנ"ל.

[6] בניגוד לדעת הרבה ראשונים כדוגמת תוס' שם ד"ה צלי, רא"ש שם סימן ו' שסברו שניתן אך רק בדיעבד.

[7] למרות שהסבר זה נראה מאוד מתבקש הוא אינו הכרחי - ניתן להסביר שרבי יהודה הנשיא סובר שאמירת 'המבדיל בין קודש לחול' מהווה אזכור מספיק טוב לכל הקדושות הנאמרות בתורה ואין צורך לפרט. הסבר כזה מסביר את מחלוקת התנאים כמחלוקת טכנית סביב שאלת הצורך בפירוט בהבדלה ולכן אני נמנע ממנו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)