דילוג לתוכן העיקרי

ראש השנה | דף ד | פתיחה לסוגיית 'בל תאחר'

הגמרא בדפים ד-ו עוסקת בהרחבה בדין בל תאחר. בעיון זה אבקש להעלות בקצרה שתי חקירות יסוד בדין זה.

בפרשת כי תצא נאמר:

"כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱ-לֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ".

בפסוקים אלה יש שתי דרישות:

א. הפסוק הראשון עוסק באדם שהתחייב להביא קרבן ומוכרח לקיים את התחייבותו, משום שיש בכך סוג של 'תשלום', כביכול, לקב"ה.

ב. הפסוק השני מציב דרישה כללית יותר, המחייבת את האדם לעמוד בדיבורו.

נראה שאכן יש שתי הלכות בדין בל תאחר: הלכה אחת בקרבן העומד להקרבה – בחפצא; והלכה שנייה בהתחייבות שקיבל האדם על עצמו – בגברא. בסגנון שונה מעט ניתן לומר שההלכה הראשונה היא הלכה שבין אדם למקום, וההלכה השנייה היא 'הלכה שבין אדם לעצמו', המחייבת אותו לעמוד בדיבורו.

הפער בין שתי ההלכות בא לידי ביטוי לאורך הסוגיה. כך, למשל, מסתפקת הגמרא בדף ו' בשאלה אם יורש עובר על בל תאחר. אם בל תאחר הוא דין בקרבן, הרי שאף היורש, שעליו מוטל להקריב את הקרבן, מוכרח להביא אותו בזמנו, ולמעשה להמשיך את מניין ג' הרגלים שבו התחיל מורישו. ברם, אם בל תאחר הוא דין בהתחייבות שקיבל אדם על עצמו, היורש לא קיבל על עצמו כל התחייבות, ואין לחייבו בבל תאחר. דוגמה נוספת לכך היא ספקה של הגמרא בדף ה' ביחס לקרבן שהוחלף באחר משום שנפל בו מום. מצד הקרבן לא אמור להיות בל תאחר, שהרי על הקרבן החדש טרם עברו שלושה רגלים, אך מצד הנודר יש בל תאחר, משום שהוא משהה את התחייבותו זמן רב.

שאלת יסוד נוספת בעניין בל תאחר היא מה טעמה של הלכה זו. גם כאן יש מקום לשתי הבנות:

הבנה א' – בל תאחר הוא איסור שנועד להתמודד עם עוברי עבירה המשהים קרבנותיהם. אדם מן היישוב – חזקה עליו שיקריב את קרבנו, אך יש כאלה שעלולים לנדור או להתנדב מתוך התלהבות רגעית, אך לאחר מכן ישתמטו מהתחייבותם, ודין בל תאחר משמש עבורם כתמרור אזהרה מפני ההשתמטות. הרמב"ן בפירושו לתורה הדגיש עניין זה:

"לפיכך יאמר הכתוב השמר בנדריך, כי אף על פי שהם זרוז בקרבנות ה' אשר הם לך לרצון – אם תדור תבא לידי חטא אם לא תשלם או שתאחר לשלמו, ואם לא תדור לא תמצא חטא בענין כלל... ועל הדרך הזה אמר שלמה 'כאשר תדר נדר לא-להים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים וגו' טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם' – יאמר שאין חפץ בכסילים החושבים לעשות מצוה, כאשר ידרו נדרים רבים להיות להם זרוז למצוה שחשבו לעשות, ולא יחשבו בלבם ולא דעת ולא תבונה לאמר אולי לא תמצא ידי להשלים כל אלה, אבל יחשוב כי הרצון אשר היה לו בעת נדרו יחשב לו לטובה".

הבנה ב' – בל תאחר פונה לא רק לחוטאים או לרשלנים, אלא לכל אדם באשר הוא. הדיון הראשון בסוגייתנו הוא מהו העיתוי המדויק לאיסור בל תאחר: רגל אחד, שלושה רגלים, כסידרן וכו'. נראה שהדעות השונות מבקשות להסדיר פרק זמן סביר להקרבת קרבנות עבור כל אדם, ולאו דווקא לזרז את החוטאים והרשלנים.

גם כאן ניתן למצוא תוצאות שונות לשתי ההבנות. כך, למשל, נחלקו ראשונים ואחרונים (ראה ריטב"א, מאירי ושפת אמת כאן) בנוגע לאדם שהתגורר בירושלים ונדר להביא קרבן: האם עליו להביאו מייד, או שמא אף הוא רשאי להמתין שלושה רגלים. אם נקבע ששלושה רגלים הוא זמן ראוי להקרבת קרבן – הדבר תקף ביחס לכל אדם, לרבות זה שגר בירושלים. עם זאת, אם בל תאחר מבקש להפעיל לחץ על המזלזלים, הרי שאין לך זלזול גדול יותר מלהתגורר בירושלים, אל מול המקדש, ולהתרשל בהבאת הקרבן! עבור אדם כזה אין הצדקה לכל שהות ועיכוב, ועליו להקריב את קרבנו מייד.

יישום נוסף לחקירה זו מצוי בשני הביאורים שהציעו התוספות לסוגיה בדף ד'. בברייתא נאמר שאיסור בל תאחר נוהג במתנות עניים. מה עניין מתנות עניים אצל בל תאחר? התוספות הציעו שני פירושים:

א. מדובר באדם שחטא, ולקח את מתנות העניים שלא כדין. אותו אדם חייב להשיב את המתנות לעניים, ובכל רגע שאינו משיב אותן הוא עובר על בל תאחר.

ב. מדובר באדם שלא באו עניים לשדהו, וכדי שהמתנות לא ילכו לאיבוד הוא ליקט אותן בעצמו ("לעני ולגר תעזוב אותם, ולא לעורבים ולעטלפים"). במקרה כזה ברור שהאדם לא עבר עבירה, אך מוטלת עליו החובה למצוא עניים ולהעניק להם את המתנות.

על פי הפירוש הראשון דין בל תאחר מיועד ביסודו לחוטאים ולאלה שאינם נוהגים כשורה, והוא נועד לתקן את מעשיו של אדם שנוהג שלא כהוגן. הבנה זו מקבילה להבנה הרואה בבל תאחר דין המונע זלזול בהתחייבויותיו של אדם. ברם, על פי הפירוש השני בתוספות דין בל תאחר אינו מתייחס לחוטאים ולאלה שנהגו שלא כדין, ותפקידו הוא לקבוע לאלה הנוהגים כדין מהו פרק הזמן שבמסגרתו עליהם לקיים את חובתם.

לסיום נציין כי לאורך הסוגיה קיימות נפקא-מינות נוספות לשתי החקירות, אך אנו נסתפק בזה בעיוננו הנוכחי.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)