תענית | דף ב | פתיחה למסכת תענית

בשעה טובה אנו זוכים להתחיל ללמוד את מסכת תענית, שבה נידונות הלכות התעניות השונות – דיני התעניות בכלל והתעניות שהיו בית דין גוזרים בזמן עצירת גשמים בפרט.

הרמב"ם כותב בפתיחת הלכות תעניות (א, א-ד) שהן עוסקות במצוות עשה:

"מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר 'על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות', כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן... וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם... ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים...".

הבסיס לתענית הוא ההבנה שמה שמתרחש בעולם תלוי במצב הרוחני של האדם כפרט והאומה ככלל. לכן, לדוגמה, כאשר מגיעה בצורת יש לראות אותה כסימן וכהתראה לכך שדבר מה אינו כשורה, ואותו יש לתקן. על האדם, כחלק מהאומה, לחזור בתשובה ולשנות את דרכי התנהגותו לדרכים ישרות.

גם התענית כשלעצמה היא דרך להתעוררות וחזרה בתשובה. זהו זמן לעשיית חשבון נפש ותיקון המידות. אין לתענית משמעות ללא הפנמה ותיקון המידות, ומעשה שכזה הוא ריק וחסר משמעות.

בשונה מהבנת הרמב"ם, שמדובר במצוות עשה. הרמב"ן בספר המצוות (עשה ה) כותב שזהו אחד מחסדיו של ה', שאנו מתפללים והוא שומע לנו. דבר זה אינו מובן מאליו, ועלינו להודות על עצם הזכות שיש לנו – שהקב"ה עונה לנו כשאנו זועקים אליו. זוהי זכות גדולה – היכולת לפנות לבורא עולם בתחינה ולבקש ממנו שיחוס עלינו אף אם אין לנו באותו רגע כי אם רצון כן לחזור בתשובה.