דילוג לתוכן העיקרי

תרומה | המשכן מול חטא העגל

קובץ טקסט

המקדש (והמשכן) היו תמיד חלק מרכזי מההוויה היהודית. אך הציווי על בניית המשכן בפרשת תרומה מעורר תמיהות רבות: מתי ניתן הציווי לבנות את המשכן - לפני חטא העגל או לאחריו? מאחרי שאלה זו עומדת שאלה משמעותית יותר: האם מקום זה, המסמל את השראת שכינתו של הקב"ה, הוא אידאל, או שמא הוא "פשרה" שעלתה כתוצאה מחטא העגל?

התשובה לתמיהות אלו נתונה במחלוקת בין רש"י ורמב"ן. כדי להבין טוב יותר את המחלוקת ואת השלכותיה ננתח את מהלך הפרשיות בחלקו השני של ספר שמות וננסה "לעשות סדר" בנושא המורכב "אין מוקדם ומאוחר בתורה".

הקדמה

רש"י מאמץ (בדרך כלל) את העיקרון "אין מוקדם ומאוחר בתורה". אין הכוונה, חלילה, שהסדר בחומש הוא אקראי, אלא שהתורה אינה כתובה דווקא על פי סדר ההתרחשויות, ועשויות להיות פרשיות המתועדות שלא במקומן הכרונולוגי.

לדעתו התורה מסודרת על פי סדר נושאי ותוכני ולא על פי סדר כרונולוגי, ועל כן הוא עשוי לפרש - בעקבות מניעים פרשניים שונים - שפרשה אירעה לפני מקום כתיבתה בתורה או לאחריו. לדעת רש"י משה קיבל את התורה בשנת הארבעים [דברים ל"א; כה-כו] מסודרת לפי נושאים, ובדרך זו היא מעבירה את תכניה לא רק בתוכן הפרשיות אלא אף בסדר כתיבתן, כמו בסמיכות פרשיות וכדומה.

רמב"ן, לעומתו, חולק על עיקרון זה. לבד ממקומות ספורים שבהם מחייב אותו פרט טכני כלשהו לשנות את הסדר, הוא סבור שהתורה סודרה בסדר כרונולוגי.

מחלוקת עקבית

בשיעורים הקודמים הסברנו שמחלוקת זו עולה לראשונה בנוגע לאירועים שהתרחשו סביב מעמד הר סיני:

* המחלוקת הראשונה עוסקת במועד הגעת יתרו למדבר סיני (והצעותיו למשה). למרות קשיים שונים בטקסט סובר רמב"ן שיתרו הגיע למחנה ישראל לפני מתן תורה, בניגוד לרש"י ואבן עזרא, הטוענים שיתרו הגיע לאחריו.

* מאוחר יותר אנו מוצאים מחלוקת נוספת באשר לפרשת "יראת העם" [כ; יד-יז]: האם היא אירעה לפני מתן תורה, במהלכו או לאחריו.

* בפרשת משפטים קיימת מחלוקת דומה ביחס ל"טקס הברית" שבו הכריזו בני ישראל "נעשה ונשמע" [כ"ד; א-יא, ראה שיעורנו מהשבוע שעבר]: רש"י "מציב" את הפרשה לפני מתן תורה, בעוד שרמב"ן משאיר אותה במקומה וסבור שהיא אירעה לאחר מתן תורה. מחלוקת זו משמעותית להבנת הפרטים השונים המסופרים באותה פרשה.

כפי שראינו לעיל, מחלוקת זו בין רש"י ורמב"ן משליכה על הבנת מטרת בניין המשכן.

כדי להבין מה עומד מאחרי מחלוקת זו ניעזר בטבלה הבאה, המראה את מהלך הפרשיות בחלקו השני של ספר שמות:

פרקים

נושא

א) י"ט-כ"ד

מעמד הר סיני (מסתיים עם עליית משה לקבל את הלוחות הראשונים)

ב) כ"ה-ל"א

הציווי לבנות את המשכן 

ג) ל"ב-ל"ד

חטא העגל (מסתיים עם ירידת משה עם הלוחות השניים) 

ד) ל"ה-מ

בניית המשכן

רמב"ן, כמצופה, מניח שהפרשיות מסודרות כרונולוגית. אם כן, מצוות בניית המשכן ניתנה מיד לאחר מתן תורה ולפני חטא העגל. בהתאם לשיטתו מוצא רמב"ן קשר ישיר בין מתן תורה למצווה הראשונה שמשה מקבל אחריה - בניית המשכן. רש"י, לעומתו, מוצא הקבלות רבות בין חטא העגל ובניין המשכן, ועל כן מסדר את הפרשיות אחרת מסדר כתיבתן (א-ג-ב-ד) [ראה רש"י ל"א; יח], ולדעתו הציווי לבנות את המשכן ניתן לאחר חטא העגל. הבה נבאר את הסברה העומדת ביסוד דעותיהם.

אילו מצוות ניתנו בארבעים היום הראשונים

פירוש רמב"ן הוא הפשוט יותר. הוא שומר על סדר כתיבת הפרשיות בתורה. עם תום מעמד הר סיני עולה משה להר לקבל את הלוחות, התורה והמצווה [ראה כ"ד; יב]. הלוחות, כידוע, הם האבנים שעליהם כתב הקב"ה את עשרת הדיברות, ואילו "התורה והמצווה" הן, מן הסתם, הלכות המשכן שקיבל משה במהלך ארבעים היום, קרי: המצוות המתועדות בפרשת תרומה ובפרשת תצווה (שימו לב איך הסיפור בסוף פרק כ"ד ממשיך את דרכו בפרק ל"ב).

אך למרות הפשטות הנפלאה נותרת בעיה אחת: האם אכן ארכה מסירת הלכות המשכן ארבעים יום? האם אלו המצוות היחידות שניתנו במהלך ארבעים היום בהר סיני? ואם היו עוד מצוות - מדוע אינן מתועדות?

תירוץ רמב"ן

רמב"ן אכן מוצא משמעות מיוחדת לעובדה שמצוות בניית המשכן היא שניתנה מיד בתום מעמד הר סיני. לדעתו [עיין כ"ה; א] המשכן אמור להמשיך את מעמד הר סיני בצורה תמידית! נימוקו של רמב"ן פשוט: במהלך מעמד נשגב זה פחדו בני ישראל וביקשו ממשה "לתווך" בינם לבין הקב"ה בקבלת יתר המצוות [ראה שמות כ; יד-יז ודברים ה; כ-כח]. הסיבה העיקרית לעליית משה להר סיני היא, אם כן, לאפשר את המשך מתן התורה לישראל, ועל כן המצווה הראשונה הניתנת לו היא בניית הארון והכרובים שעליו, שמביניהם ממשיך הקב"ה לדבר אל משה ולמסור לו מצוות נוספות:

"ונתת את הכפֹרת על הארֹן מלמעלה ואל הארֹן תִתן את העֵדֻת אשר אתן אליך: ונועדתי לך שם ודִברתי אתך מעל הכפֹרת מבין שני הכרֻבים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" (כ"ה; כא-כב).

יתר על כן: הארון, המכיל את הלוחות - המנציחים את ברית הר סיני - הוא החפץ המרכזי ביותר במשכן, ועל גביו מצויים הכרובים, שדרכם, כאמור, ימסור הקב"ה למשה את שאר המצוות.

הבה נסכם את דברי רמב"ן בציטוט מפירושו [לכ"ה, ב]:

"כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות... וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה... מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לא-להים, כאשר התנה עמהם מתחלה [בברית המילה ובברית בין הבתרים]... והנה הם קדושים, ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם... ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל... והנה, עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה, שהוא הארון... וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר".

שיטת רש"י

למרות הבהירות שבפירוש רמב"ן סבור רש"י [ל"א; ח] שהציווי לבנות את המשכן ניתן לאחר חטא העגל ובעקבותיו ושהפרשיות אינן מסודרות בסדר כרונולוגי.

במבט ראשון קשה להבין למה תתעד התורה מצוות שטרם ניתנו ולא תפרט את המצוות שכבר ניתנו במהלך ארבעים הימים בהר סיני.

רש"י, כפי שכבר הסברנו לעיל, מבסס את שיטתו על ההקבלות הרבות בין בניין המשכן לחטא העגל:

* בני ישראל חייבים לתרום מכספם לבניית המשכן [השווה כ"ה; א-ב, ל"ב; ב-ג].

* בצלאל, נכדו של חור, נבחר לבנות את המשכן [רש"י טוען, על פי המדרש, שחור נהרג בניסיון למנוע את עשיית העגל, ועיין עוד חזקוני לל"א; ב].

* הפסוק הפותח את פרשיות המשכן, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" [כ"ה; ח], מלמד על הצורך בתיקון מצבם של בני ישראל לאחר חטא העגל, מצב שבא לידי ביטוי בהעתקת אוהל משה (המכונה "אוהל מועד") אל מחוץ למחנה [ל"ג; ז].

* במהלך טקס הקמת המשכן צריך אהרן להביא פר לחטאת [דבר המלמד שאהרן חטא והוא זקוק לכפרה! ראה רש"י כ"ט; א].

בגלל ההקבלות הרבות מעדיף רש"י לשנות את סדר הפרשיות ("אין מוקדם ומאוחר"), ולדעתו הציווי להקים את המשכן ניתן רק במהלך ארבעים הימים האחרונים (ראש חודש אלול עד יום הכיפורים, שבמהלכם קיבל משה את הלוחות השניים) - שהיית משה בהר סיני לאחר חטא העגל - שהרי מטרת הקמתו היא תיקון חטא זה! בכל זאת אין ברור מדוע, לדעת רש"י, בחרה התורה לשנות את הסדר הכרונולוגי [וכמו כן עליו להסביר אילו מצוות ניתנו למשה במהלך ארבעים היום הראשונים (ראה פירושו לל"א; יח, שם הוא מסביר שבמהלך ארבעים הימים הראשונים ניתנו למשה כל המצוות הכתובות בכ; יח - כ"ג; לג)].

לכתחילה או בדיעבד

מפתה מאוד לראות את המחלוקת בין רש"י ורמב"ן כמשקפת שתי השקפות מנוגדות ביחס למשכן.

לדעת רמב"ן המשכן הוא "לכתחילה"! הרבה לפני חטא העגל רצה הקב"ה בבניין בית ייחודי, שיהיה סמל פיזי להשראת שכינתו בארץ.

האם נוכל להסיק בקלות שרש"י טוען את ההפך: שבניין המשכן היה בדיעבד? האם מתחילה רצה הקב"ה שבני ישראל יעבדוהו ללא כל ייצוג פיזי, ורק לאחר חטא העגל הבין הקב"ה כביכול שהעם זקוק לסמל כזה [גישה דומה מופיע בספורנו לכ; כ ולל"א; יח].

למרות הפיתוי שבהסקת מסקנה זו, אנו נוכיח שגם אליבא דרש"י הקב"ה רצה מקדמא דנא שיהיה סמל פיזי שייצג אותו בעולם.

מונחי יסוד במשכן

על מנת להבין את גישת רש"י ואת זו של רמב"ן חובה להבחין בין שני מושגי יסוד:

משכן - בית ארעי, אוהל הניתן לפירוק מהיר ולבנייה מהירה ונוח מאוד למסעות.

מקדש - בית קבע, כמו הבית שבנה שלמה המלך.

הכול מודים כי ייצוג פיזי של הקב"ה בארץ הוא דבר חיובי. הלוא רעיון זה חוזר פעמים רבות בתורה! אנו נתקלים בו לראשונה כאשר אברהם אבינו בונה מזבח בבית אל וקורא בשם ה' [בראשית י"ב; ח, י"ג; ד]. גם יעקב אבינו אומר, בקומו באותו מקום מחלומו המפורסם, "אין זה כי אם בית א-להים וזה שער השמים" [שם כ"ח; יז], והוא אף נודר שכאשר ישוב ממסעו יהפוך את ה"מצבה" ל"בית א-להים" [שם כ"ח; יז-כב] (וגם במהלך נס קריעת ים סוף, כאשר מודים בני ישראל לקב"ה על הנס הנפלא, הם חולמים לבנות לו בית קבע להשכין בו את שמו, ראה שמות ט"ו; יז: "תביאמו... מקדש ה' כוננו ידיך").

ראיה מוחצת לכך שהרעיון הבסיסי של בית לה' איננו קשור כלל לחטא העגל יש בפרשת משפטים (שגם לדעת רש"י ניתנה למשה במהלך ארבעים הימים הראשונים, לפני החטא!). לקראת סוף הפרשה אנו נתקלים במצוות "עלייה לרגל" שלוש פעמים בשנה [ראה כ"ג; יד-יז], מצווה שאיננה רלוונטית באין "בית א-להים"! ואכן, מהפסוק הבא מוכח שהמושג "בית א-להים" המופיע בספר בראשית, פירושו בית קבע לקב"ה בארץ: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' א-להיך..." [כ"ג; יט].

רש"י חייב, אם כן, להסכים שהצורך ב"בית א-לוהים" איננו קשור לחטא העגל, ואין אפוא כל מניעה שהוא יסכים עם דעת רמב"ן כי המשכן הוא סמל פיזי להימצאות ה' שבאמצעותו יוכלו בני ישראל לחוות את מתן תורה בכל יום.

המחלוקת בין רש"י לרמב"ן היא באשר לצורך במשכן ארעי לפני הכניסה לארץ. לדעת רש"י, לולא חטאו בני ישראל היו יכולים להתאזר בסבלנות עד לכניסה לארץ. משם קצרה הייתה הדרך לבניית בית המקדש, שהרי בהתאם להבטחתו הראשונה של הקב"ה לסייע לעם בעת כיבוש הארץ בדרך נסית [כ"ג; כ-כח] יש להניח שהכיבוש היה אמור להסתיים תוך זמן קצר.

לאחר חטא העגל השתנה מצבו הרוחני של עם ישראל: השכינה פסקה ממנו, ובני ישראל צריכים להשיבה לתוכם עוד לפני כניסתם לארץ. לפי שיטת רש"י בניית המשכן היא אפוא תהליך "שיקום רוחני" של העם אחרי החטא. כמו כן, המשכן מהווה הזדמנות לאהרן ולבני ישראל להקריב קרבנות ולכפר על חטא העגל (ואפשר שגם שימת ה"מלאך" - גילוי שכינה ברמה נמוכה יותר - ללכת לפני מחנה ישראל [ראה שמות כ"ג; א-ה] היא תוצאה של חטא העגל).

לדעת רמב"ן, לעומת זאת, היה צורך במשכן ארעי גם ללא החטא.

היקש רעיוני

לאור מה שאמרנו לעיל נוכל להציע תשובה לשאלה מדוע, לדעת רש"י, כותבת התורה את הציווי לבנות את המשכן לפני חטא העגל. המצווה לבנות את המשכן נולדה אמנם כתוצאה מחטא העגל, אך הרעיון הבסיסי של "בית א-להים" הוא להמשיך את חוויית מתן תורה (כזכור, רש"י מסכים עם רמב"ן בעניין זה), ועל כן מקישה התורה את פרשת המשכן לפרשת מתן תורה על ידי הסמכתן זו לזו.

במה, אם כן, חולק רמב"ן על רש"י? כדי לענות על שאלה זו נצטרך לחזור ליסוד בשיטתו שהבאנו בתחילת השיעור: רמב"ן לא ישנה את סדר הפרשיות בתורה אלא אם יש הוכחות המחייבות זאת. ההקבלות התוכניות והטקסטואליות אינן מחייבות את רמב"ן לשנות את סדר הפרשיות, ועל כן הוא מחויב לפרש שהתורה ראתה צורך במשכן גם בעת שהותם (הקצרה) של בני ישראל במדבר.

נוכל להציע הסבר פשוט לצורך במשכן. כפי שהסברנו לעיל, בני ישראל חייבים לקבל עוד מצוות רבות מאת הקב"ה. המשכן, על הארון והכרובים שבמרכזו, הוא האמצעי שדרכו יעביר הקב"ה את המצוות. יתרה מזאת: מאז ששרתה השכינה על הר סיני נדרש "כלי" שיוביל אותה משם לעבר א"י [על סמך פירושו טוען רמב"ן שהמצוות המתועדות בספר ויקרא ובספר במדבר ניתנו באוהל מועד, ראה פירושו לויקרא א; א, ז; לח, ולדברים כ"ד; א, יב].

מחלוקת רש"י ורמב"ן אינה אלא בשאלת הצורך במקדש ארעי, ושניהם מודים כי מקדש קבע עתיד היה להיבנות ללא כל קשר לחטא העגל.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)