פרשת נח - מדוע לא יבוא עוד מבול?

  • הרב יהודה עמיטל

פרשת נח - מדוע לא יבוא עוד מבול?

לאחר סיומו של המבול, מתארת התורה שהקב"ה אומר אל לבו "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי". מדוע דווקא עכשיו החליט הקב"ה להימנע מלהביא מבול על העולם בגלל מעשי האדם?

 

כדי לענות על שאלה זו, נעיין תחילה בבעיה נוספת המתעוררת למקרא הפרשה: מדוע הותרה לאדם אכילת הבשר רק לאחר המבול? נראה שכדי להסביר את היתר אכילת הבשר, יש להבין מה גרם המבול לאדם.

 

בעקבות ציווי הקב"ה לבנות תיבה, שהו נח ומשפחתו בכל תקופת המבול בתיבה ביחד עם החיות, וכך חלקו החיות ובני האנוש גורל משותף. מציאות זו גרמה לנח לחשוב שבגלל חטאי האדם, בנוסף לעונש המבול, נמחקה גם העדיפות של האדם על פני החיות, וממילא כל ברואי הקב"ה הם בדרגה שווה. לכן, כשיצא נח מהתיבה, הוא חי בפחד מתמיד מפני החיות, שהרי ישנן מאות זוגות של חיות ורק מספר מועט של בני אדם. נח חי בפחד מתמיד מכך שכל אריה או גמל יטרפו אותו.

 

מסיבה זו, חש הקב"ה לחדש את עליונות האדם על בעלי החיים, באמצעות ההבטחה - "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים", וכן באמצעות ההיתר שניתן לאדם לאכול בשר. כך חזר האדם להבין שהוא השולט בטבע, ושהוא מרכז הבריאה. חשוב מאוד שהאדם יבין שהוא מרכז הבריאה, כיוון שעליו להפנים את העובדה שבמעשיו הוא יכול לרומם את הטבע ולהעלותו, או, חלילה, לגרום לחורבנו.

 

כיצד יכולה להתפתח יצירה משמעותית, כאשר האדם חרד כל העת מפני מבול מחודש? בעולם שבו כל מעשה יכול לגרום לחורבן ולמבול, אף אחד לא ירצה ליצור ולפעול. מסיבה זו, הקב"ה החליט שלעולם לא יביא עוד מבול על העולם. כך, מצד אחד, האדם מבין שהוא עומד במרכז הבריאה ומעשיו קובעים את עתידה; ומצד שני, הקב"ה אומר "אל לבו" - בלי לומר זאת לאדם (ועיין ברמב"ן על אתר) - שלעולם לא יביא עוד מבול על הארץ, והעולם יוכל להתפתח ללא חשש.

 

דווקא לאחר המבול והצלת נח, כשמשהו מהרגשת האדם שהוא 'נזר הבריאה' התעמעם, קבע הקב"ה שלא יהיה עוד מבול, כיוון שמבול נוסף לא ישיג את מטרתו, ורק יגרום לאדם לפסיביות ולחוסר יצירה.


סיכם: ר' שאול ברט