דילוג לתוכן העיקרי

מצורע | אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה

לצרעת האדם ולצרעת הבגד שהוזכרו בפרשת תזריע, מוסיפה התורה בפרשתנו צרעת מסוג שלישי: צרעת הבית. פרשיית צרעת הבית פותחת בלשון מוזרה, כאילו צרעת זו היא בשורה ולא עונש: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא י"ד, לד). מדוע ייחדה התורה פתיחה כה חגיגית לפרשה כה עגומה? ומה בכלל הקשר בין צרעת הבית לבין הכניסה לארץ?

תשובה אחת לשאלה זו מובאת במדרש: "תני רבי חייא: וכי בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם? תני רשב"י: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם, עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. אמר הקב"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב, שנאמר 'ובתים מלאים כל טוב'. מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו, והוא סותרו ומוצא בו סימא [= אוצר]" (ויק"ר י"ז, ו).

לפי מדרש זה, צרעת הבית היא אכן בשורה לישראל. כשייכנסו ישראל לארץ, הקב"ה ינגע את בתיהם בצרעת כדי שייאלצו לנתוץ אותם ויגלו את המטמונים הטמונים בהם.

הסבר אפשרי נוסף לשאלה מדוע צרעת הבית יכולה להתגלות רק בארץ-ישראל הוא שארץ-ישראל אינה סובלת עוברי עבירה, וכשם שהיא מקיאה ממנה חוטאים ופושעים - כך היא גם מקיאה מעליה דוברי לשון הרע. אמנם, אין בתשובה זו הסבר לניסוח פרשייה זו בלשון בשורה, ולא בלשון עונש.

במדרש מובאת תשובה נוספת לשאלה זו:

"ר' הונא בשם ר' יהושע בר אבין ור' זכריה חתניה דר' לוי בשם ר' לוי: אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה. ממי את למד? מאיוב... ואף נגעים הבאים על האדם - תחילה הם באים בביתו. חזר בו - טעון חליצה, ואם לאו - טעון נתיצה. הרי הן באים על בגדיו. חזר בו - טעון כביסה, ואם לאו - טעון שריפה. הרי הם באים על גופו. חזר בו - יטהר, ואם לאו - בדד ישב" (ויק"ר י"ז, ד).

מכאן, תשובה לשתי השאלות ששאלנו. ארץ-ישראל מיוחדת מכל הארצות בכך שהיא 'מגינה' על יושביה. באופן פשוט, וכאשר אדם חוטא בחוץ-לארץ - הוא לוקה בגופו או בממונו הקרוב אליו (צרעת הגוף או הבגד). אולם כאשר האדם חוטא בארץ-ישראל - הארץ 'סובלת' בעבורו, והחוטא לוקה בצרעת הבית. כמובן - בסופו של דבר העונש הוא לו, ולא לארץ (על האדם לנתוץ את ביתו); אולם ודאי שעונש כזה עדיף על ענישה בגופו או בבגדיו.

לדברינו, צרעת הבית דומה לעונשים אחרים שהארץ 'סובלת' בעוון יושביה: בצורת, עצירת גשמים וכד'. לא יעלה על הדעת שבצרפת לא ירדו גשמים בעוונם של היהודים הצרפתים, אך בארץ-ישראל - הארץ נענשת לפני האדם. הקב"ה שופך את חמתו על עצים ואבנים לפני שהוא מעניש את בניו, ובכך הארץ מגינה על יושביה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)