דילוג לתוכן העיקרי

מטות-מסעי | בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ

קובץ טקסט
 

א.הנאמר 'בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ'?

ספר במדבר נחתם במשפט הסיכום הבא:

"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ"     (במדבר ל"ו, י"ג)

כזכור, הגעתו של העם לערבות מואב מתוארת פרקים רבים קודם לכן, לאחר מלחמת סיחון ועוג:

"וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ"   (שם כ"ב, א')

מאז הספקנו לשמוע על עלילת בלק, מלחמת מדיין ועוד. במסגרת הפרקים הללו אכן נוספו מצוות לעם, ובכללם ניתן למנות את קרבנות המוספים, טהרת שלל מדיין, התרת נדרים.

אמנם, נראה שפסוק החיתום של הספר איננו מתייחס לכל הציוויים הנמצאים בפרקים הרבים שעברו מאז הגעתם לערבות מואב. במבט ממעוף הציפור, נגלה שהפסוק רומז לציוויים מסויימים, בהם המקרא טורח לציין את המיקום בהם נאמרו:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר"   (שם ל"ג, נ')

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר"   (שם ל"ה, א')

נמצא, שמדובר בחתימה אחידה המאגדת שתי פרשיות עוקבות.

אמנם, כעת ניצבת בפנינו שאלה אחרת, אותה ניסח האברבנאל:

"השאלה ה-א', למה נתייחדו חמשת הדבורים האלו שנזכרו כאן להיותם נכתבים אחרי זיכרון המסעות, ואם נאמרו אלו המצוות והדבורים מסיני כשאר הדבורים והמצוות כלם למה לא אמרם משה לישראל עד עתה? " 

(אברבנאל במדבר ל"ה, א')

ב. בְּהַר סִינָי

ננסה קודם להבין את המבנה הפנימי של פרשיות סיום הספר, באמצעות הצצה לסיומו של ספר ויקרא. ספר זה חותם בפסוק סיכום, שמזכיר את סיום ספר במדבר:

אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי"  (ויקרא כ"ז, ל"ד)

נראה שגם כאן ציון המקום מנחה אותנו לתחום את הפרשייה שאליה הוא מתייחס. בפרקים שקדמו, אכן נמצא את הפתיחה התואמת:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר" (שם כ"ה, א')

אמנם, נכונה לנו הפתעה. במרוצת הפסוקים ממשפט הפתיחה לחתימת הספר, צץ פסוק נוסף הנושא בתוכו את ציון אותו המקום, ואף הוא מהווה חתימה הולמת לפסוק הפתיחה:

"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה"  (שם כ"ו, מ"ו)

הרי שלפנינו משפט פתיחה בודד, שממנו מסתעפת חתימה כפולה.

אמנם אם נדקדק במילות פסוקי החתימה הנשנות, נגלה שהן מתייחסות להיבטים שונים. הפסוק הראשון, מהווה סיומת לתוכחות, שמהוות תוכן הברית בין העם ל-ה'[1]. בעוד החתימה השנייה מתייחסת למצוות כמות שהן, כהוראות והדרכות לחיים.

מתוך כך נלמד שבהר סיני התרחשו שני אירועים במקביל. מצד אחד נכרתה ברית, ובמקביל ניתנו מצוות כהוראות בפני עצמן. לכן, שיתף אותם הכתוב בפתיחה מאוחדת. לאחר מכן הם נפרדו לדרכם, ונחתמו בצורה ייחודית לאופי הדברים[2].

ממבט זה, ננסה לבחון את חתימתו של ספר במדבר.

ג. בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ

בנידוננו, נמצא תבנית הפוכה לזו שבסיום ספר 'ויקרא'. הפעם אלו שתי פתיחות לשתי יחידות, המתנקזות לעבר סיום אחיד. מעיון קצר נגלה שכל יחידה כוללת בתוכה מספר נושאים: 


יחידה א': ל"ג, נ' – ל"ד,כ"ט

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר"

במדבר פרק לג, נ"א-נ"ו

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן:  וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם... וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ:  וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ:  וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם

 

ציווי על איבוד הצלמים עם כיבוש הארץ, בד בבד עם הנחלתה למטות אבותם לפי הגורל.

במדבר פרק לד, א'-ט"ו:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ:  וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה... וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל אֲשֶׁר צִוָּה ה' לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה:  כִּי לָקְחוּ מַטֵּה בְנֵי הָראוּבֵנִי לְבֵית אֲבֹתָם וּמַטֵּה בְנֵי הַגָּדִי לְבֵית אֲבֹתָם וַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם:  שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה.

 

תיאור גבולות חבל הארץ אליה עתיד העם להיכנס

במדבר פרק ל"ד, ט"ז-כ"ט

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:  וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ:  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה:  וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בֶּן עַמִּיהוּד... אֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לְנַחֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

 

רשימת שמות נשיאי השבטים העתידים להנחיל את ארץ כנען לשבטים.

        

יחידה ב': ל"ה, א' - ל"ו,י"ג

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר"

במדבר פרק ל"ה, ב'-ח'

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם... וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר:  כָּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן:  וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם:

 

ציווי על מתן ארבעים ושמנה ערי הלוויים

במדבר פרק ל"ה, ט'-ל"ד

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן:  וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה... וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם:  אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה:  ...וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ:  וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

ציווי על ייעודן של שש ערים לערי מקלט, ודיני הרוצח בשגגה, שהן מהוות מקלט לו.

במדבר פרק ל"ו, א'-י"ב

וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף....וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה ה' לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאדֹנִי צֻוָּה בַה' לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו:  וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ... וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי ה' לֵאמֹר כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים:  זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים... כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד...

 

תלונת בני מנשה על תוצאה אפשרית של גריעת נחלתן במקרה שבנות צלפחד יינשאו לבני שבט אחר.

 

חתימת משותפת ליחידות: ל"ו, י"ג

"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ"

במבט ראשון, קשה למצוא אבחנה ברורה בין הנושאים הנידונים ביחידה הראשונה לשנייה.

ברם, נשים לב שהנושאים ביחידה הראשונה מתייחסים כולם לארץ כנען, אליה טרם נכנסו בני ישראל. הכתוב אף מדגיש שהוא מתייחס רק לחבל ארץ זה, בתארו את גבולות הארץ. זאת, מתוך הנימוק שאין צורך להתייחס כבר לעבר הירדן המזרחי, כיוון שכבר חולק לשניים וחצי המטות (שם ל"ד, י"ג-ט"ו).

כעת, ננסה לברר לאיזה חבל ארץ מתייחסת היחידה השנייה.

ד. אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן

הפסקה האמצעית ביחידה השנייה, מסגירה לנו שכבר לא מדובר בארץ כנען בלבד אלא מתייחסת לשני עברי הירדן גם יחד.

לפניה, עסק המקרא בחלוקת ערי הלוויים, שהרשימה המפורטת שלהן נמצאת בספר יהושע. עיון ברשימה מבהיר, שערי המקלט הינם קצה הקרחון של ערי הלוויים, הפרושות אף הן משני עברי הירדן:

"וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל פִּי ה' אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן... מִמַּטֵּה יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה הַשִּׁמְעֹנִי וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה... מִמִּשְׁפְּחֹת מַטֵּה אֶפְרַיִם וּמִמַּטֵּה דָן וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה בַּגּוֹרָל עָרִים עָשֶׂר... מִמִּשְׁפְּחוֹת מַטֵּה יִשָּׂשכָר וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה בַבָּשָׁן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה... מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וּמִמַּטֵּה גָד וּמִמַּטֵּה זְבוּלֻן עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה:  וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה בַּגּוֹרָל"        (יהושע כ"א, ג'-ח')

אף הנושא השלישי בפסקה מתייחס לנחלת בני מנשה, הפרושה משני עברי הירדן:

"וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן:  וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הַזְּכָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם:  וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת.. וַתִּקְרַבְנָה לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים לֵאמֹר ה' צִוָּה אֶת מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ אַחֵינוּ וַיִּתֵּן לָהֶם אֶל פִּי ה' נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן:  וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה לְבַד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:  כִּי בְּנוֹת מְנַשֶּׁה נָחֲלוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ בָּנָיו וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד הָיְתָה לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים"       (שם י"ז, ו')

אמנם בנות צלפחד ירשו בעבר הירדן המערבי, אך עובדה זו שוקללה בחישוב הנחלת כלל השבט משני עברי הירדן[3].

בסיכום, בעוד הפסקה הראשונה של ציוויי 'ערבות מואב' מתייחסת לארץ כנען בלבד, הנושאים הנידונים בפסקה השנייה מתייחסים לנחלה הפרושה משני עברי הירדן. כעת, ננסה להבין מדוע סודרו הדברים בצורה שכזו.

ה. וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם

עם סיום כיבוש הארץ, משלח יהושע את חיילי שני המטות וחצי המטה לבתיהם. במרוצת דרכם הם בונים מזבח, שמעלה את חמתם של יושבי ארץ כנען. יושבי ארץ כנען התארגנו להילחם בהם, אך בטרם עשו זאת שיגרו משלחת לברר את פשר העניין.

במהלך פנייתם לבוני המזבח הם מציינים אפשרות לפרש את המעשה הנידון, בכך שבוני המזבח, יושבי עבר הירדן המזרחי, חשים שנחלתם אינה כה קדושה כעבר הירדן המערבי:

"וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר:  כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת ה' מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּ-ה'... וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת ה' אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן ה' וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ וּבַה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאֹתָנוּ אַל תִּמְרֹדוּ בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח ה' אֱ-לֹהֵינוּ”                  (שם כ"ב, ט"ו-י"ט)

בטענתם, יושבי עבר הירדן המערבי מגלים הבנה לטענה שכזו, ומתוך כך קוראים לאחיהם לעבור עימם לנחלתם. אמנם, יושבי העבר המזרחי העמידו אותם על טעותם:

"וַיַּעֲנוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה וַיְדַבְּרוּ אֶת רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: אֵ-ל אֱ-לֹהִים ה' אֵ-ל אֱ-לֹהִים ה' הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּ-ה' אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה... וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת לֵאמֹר מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר מַה לָּכֶם וְלַ-ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל... וַנֹּאמֶר נַעֲשֶׂה נָּא לָנוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח:  כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה' לְפָנָיו בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּ-ה'... חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ לִמְרֹד בַּ-ה' וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח מִלְּבַד מִזְבַּח ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ"       (שם כ"א-כ"ט)

בתשובתם, דוחים שנים וחצי השבטים את הפרשנות המוצעת למעשיהם, ומשדרים שנחלתם זהה במעלתה לזו שבעבר המערבי. היות וכך, ההבדל היחיד בין הנחלות הוא מיקומו של משכן ה', הנמצא בעבר הירדן המערבי. דווקא מפני שאף הם רואים את עצמם מחויבים לו, הם בנו את המזבח כדי שלא ינתקו אותם ממנו.

ו. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ

לאור ויכוח זה, נבקש להבין את המשמעות של פיצול הדיבור "בערבות מואב" והחזרה עליו.

מאז יציאת מצרים, חלם העם על ארץ כנען. לקראת סופו של המסע נכפו על העם מלחמות לא צפויות, וכך נכבשו שטחים נוספים. את שיאו של השינוי גילמו שניים וחצי המטות בבקשתם להנציח את המצב שנוצר ולקבוע שם את מושבם. הצעתם זוכה לגינוי בתחילה, אך לאחר שיפורה היא מתקבלת.

מי שמלווה את המסע מראשיתו, חש ששטחים אלו הם חבלי ארץ 'בדיעבד' וכתוצאה מכך מעלתם פחותה, כיוון שהם תוצאה של פשרה שהושגה עם השבטים שהתעקשו להתנחל בם. סביר להניח, שזו התחושה שקיננה בקרב יושבי עבר הירדן המערבי, והם ביטאו אותה בחיכוך הראשון שאירע ביניהם ובין יושבי העבר המזרחי. זהו אף הרושם המתקבל בסיומו של פרק לג, עם קבלת הצעת הפשרה בעניין נחלת עבר הירדן המזרחי.

כדי לשלול גישה זו, סידר הכתוב מבנה של ציוויים מקבילים - בחלקם הראשון מתייחסים לעבר הירדן המערבי, ובפסקה העוקבת מתייחסים לשני עבריו גם יחד. כך רומז הכתוב, כי שני פנים ל'ערבות מואב'.

מצד אחד, העם עדיין מחוץ לגבולות ארץ כנען המובטחת, ולכן עליו עדיין לעסוק בהכנות אחרונות לסיום המסע. מאידך, כיוון שבסופו של דבר העם התנחל בחבלי ארץ אלו, נהפכו גם הם לאחוזתם. כעת, הם מוזהרים על טומאתם בדיוק כשם שמוזהרים על טומאת העבר המערבי:

וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[4]     (במדבר ל"ה, ל"ד)

אשר על כן, בתום שני הפסקאות המקבילות יאגד אותם הכתוב בחתימתן :

אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחו"   (שם ל"ו, י"ג)

זהו פשר הציוויים שנדחו לסוף הספר[5]. לאחר הסיכום עם שניים וחצי השבטים לקבוע את מושבם בעבר הירדן המזרחי, המקרא מפרט את מסעות בני ישראל. זאת, כיוון שלאור הסיכום האחרון, מבחינה מסוימת מסעותיהם הגיעו ליעדם:

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן... וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:  וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב"      (שם ל"ג, א'-מ"ט)

מגמה זו מתחזקת על ידי סידור הציוויים הבאים בצורה שהצבענו עליה. כך המקרא מחדש, כי למרות שהמסע תוכנן מלכתחילה לעבר חבל ארץ מוגדר, הרי ששכינת ה' אינה מותנית רק בחבל ארץ זה או אחר. שכינת ה' נלווית אליהם ועוקבת אחריהם באשר הם:

"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ"   (שמות כ', כ"א)


[1]כך נאמר:

 "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר:.. וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם:  וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵא-לֹהִים אֲנִי ה':  אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה   (ויקרא כ"ו, מ"ב-מ"ו)

[2] על עניין זה עמדתי בהקשר רחב יותר במאמרי 'ספר המצוות וספר הברית' (שמעתין, גליון 141-142).

[3] כך כותב המצודת דוד:

"כי בנות מנשה וכו' - ר"ל לפי שבנות מנשה גם המה לקחו נחלה, ובני מנשה הנותרים לקחו ארץ הגלעד, לזה היה ראוי ונכון שיקחו בא"י עצמה אלו העשרה מחוזות לא פחות ולא יותר כי החשבון הזה היה ראוי להם" (מצודת דוד יהושע י"ז, ו')

יש להוסיף כי לאור הוראת משה בנות צלפחד עצמן, אמורות להינשא לבני שבטן. בכללם, גם מיושבי עבר הירדן המזרחי, כך שהן עצמן מהוות גשר בין שני חלקי הנחלה.

[4] אמנם מקומו של המקדש נותר ב'הר ה' יראה', בדיוק כפי שטענו בני גד ובני ראובן סביב פרשיית בניית המזבח:

"עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והבכורים מה שאין מביאין כן מכל הארצות, ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה, אין עבר הירדן כשר לבית השכינה..."    (ספרי זוטא, פרק ה', פס' ב').

[5]  אברבנאל עצמו , השיב לשאלתו במישור הפרטי של משה. לדעתו, ציוויים אלו נועדו להקנות למשה את התחושה שהוא משתתף באיזשהו אופן בהנחלת הארץ לעם, בעוד אנחנו התרכזנו במשמעות הלאומית שיש לציוויים אלו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)