דילוג לתוכן העיקרי

לך לך | שמיעת קול ה'

פרשת השבוע פותחת בציווי ה' לאברהם - "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". הרמב"ן התקשה: מדוע לא הקדימה התורה לציווי זה דבר על דמותו של אברהם, כשם שעשה הכתוב אצל נח - "ונח מצא חן בעיני ה'... ויאמר אלוקים לנח"? "מה טעם שיאמר לו הקב"ה 'עזוב ארצך ואיטיבה עימך טובה שלא היתה כמוהו בעולם', מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלוקים או צדיק תמים?!".

ידוע המדרש על אברהם: "משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה". מהו ייחודו של אברהם ע"פ מדרש זה? הלא כל בני האדם חיפשו אחר בעל הבירה שאליו יוכלו להתפלל? ה"שפת אמת" מסביר את ייחודו של אברהם: "ששמע זה המאמר 'לך לך' שנאמר מה' יתברך לכל האנשים תמיד... ואברהם אבינו שמע וקיבל".

לדברי ה"שפת אמת", אברהם שונה משאר העולם בכך שידע להטות אוזן ולהקשיב אף לדברים שעל פניהם נראים כדוממים, שאינם משמיעים קול. בעוד העולם האלילי אינו מאמין בטבע, חושש מפניו ומבקש להימלט לאלילים מעשה ידי אדם ולמצוא בהם מפלט מפני הטבע, אברהם אינו מקבל את האפשרות שלטבע אין אדון המכוון את פעולתו ומנהיגו. סגולתו של אברהם בכך שהאמין שיש להאמין! עוד קודם שהתגלה אליו הקב"ה, אברהם היטה אוזן לשמוע קולו של מקום מכל דבר ודבר. זהו פשר המדרש, המתאר כיצד החל אברהם לחפש אחר האלוקים בשמש ובירח, מתוך אמונה שלא ייתכן שאין לכל פרט ופרט בבריאה קול משלו, שדרכו ניתן לשמוע את קול האלוקים. כך מתרץ ה"שפת אמת" אף את קושייתו של הרמב"ן: הכתוב פתח בציווי "לך לך" ולא הקדים כל תואר לאברהם, כיוון שעצם שמיעת הציווי - היא היא מעלתו של אברהם!

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)