פרשת וישב - המנורה שבפנים והמלחמה שבחוץ

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

המנורה שבפנים והמלחמה שבחוץ*

נהוג לומר, שחג החנוכה סובב סביב שני מוקדים שונים: נס המנורה ונס הניצחון במלחמה. במבט ראשון, נדמה ששני מוקדים אלו סותרים זה את זה: המנורה נמצאת בקודש, במקום שאליו יכולים רק הכוהנים להיכנס, והדלקתה קשורה לעם ישראל בלבד; ואילו המלחמה הייתה בחוץ, בעולם החול, כלל עם ישראל השתתף בה, והיא השפיעה באופן ישיר על האזור כולו ועל העמים היושבים בו.

 

אולם למרות השוני שבין המוקדים השונים, נדמה שהם גם מפרים זה את זה: מחד, הנר המערבי של המנורה מהווה "עדות לכל באי עולם" לנוכחות השכינה במקדש, ובכך הדלקת המנורה קשורה במובן מסוים לעולם הגדול שסביב המקדש; ומאידך, כל מטרת המלחמה הייתה טיהור המקדש ושחרורו. אם כך, מנורת הקודש ומלחמת החול קשורים זה לזה, ויש ביניהן הפריה הדדית.

 

אמנם, למרות הקשר שבין הפנים השונות של החנוכה, קיימת סכנה שכל תחום יתמקד בבעיותיו שלו בלבד: מצד אחד, הכוהנים יתעסקו בטיהור המקדש, בעולם של "שמן זית זך", ולא יעסקו בהוצאת המסרים שמביאה המנורה לידי ביטוי לעולם הרחב; ומצד שני, העם יתעסק בדאגה למצב עולם החול, ויתרשל מלדאוג לעולם המקדש ולכל מה שעולם זה מייצג.

 

כאשר פירוד כזה מתרחש, הדבר הוא הרה אסון. החשמונאים, שעמדו על בעיה זו, לקחו לעצמם הן את כתר המלוכה והן את כתר הכהונה. נדמה, שמטרתם הייתה לגשר בין תחום הקודש ובין תחום החול, ולמנוע פירוד שיכול היה להיגרם באותה תקופה. למרות שהרמב"ם מבקר מעשה זה של החשמונאים, הם כנראה סברו שפעולה זו הכרחית לקשר שבין עולם המקדש ועולם החול: כדי שהמקדש ומה שהוא מסמל ישפיעו על עם ישראל כולו, וכדי שעם ישראל כולו ירגיש קשר לעולם הקודש הבא לידי ביטוי במקדש.

 

גם כיום, נדמה שישנו חשש דומה בציבור שלנו. מצד אחד, ישנם אנשים שמתעסקים ב"שמן זית זך", ואינם מתפנים לעסוק ולתרום לתרבות היהודית הכללית או לתחומים שאינם 'טהורים'. מצד שני, ישנם אנשים שנוטים יותר מדי למגמות תרבותיות 'כלליות' חילוניות, ועוזבים את 'מסורת המקדש' ואת הוויות ה'שמן זית זך'. אנו נדרשים להישמר מאוד מפירוד זה, ולדאוג גם לפיתוח הפן הרוחני-אישי, וגם לבניין החול של עם ישראל כולו, תרבותו וארצו, ברוח תורת ישראל ומסורתה. רק בצורה כזו נצליח להפנים את המסר שרצו החשמונאים להעביר לנו בחג החנוכה, ונזכה להיות "ממלכת כוהנים - וגוי קדוש".

*סיכם: ר' שאול ברט