וירא | ניסיון העקדה

בסוף הפרשה עומד אברהם בפני המבחן הגדול ביותר בחייו - ניסיון העקידה של בנו האהוב. המדרש מתאר ניסיון זה בשתי צורות:

"אמר רבי יונתן: היוצר הזה, כשהוא בודק את הכבשן שלו אינו בודק את הכלים המרועעים. למה? שאינו מספיק להקיש עליו אחת עד הוא שוברו. ומה הוא בודק - בקנקנים ברורים, שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו שוברו! כך, אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר 'ה' צדיק יבחן'. א"ר אלעזר: [משל] לבעל הבית שהיה לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע - על מי הוא נותן את העול, לא על אותה שכחה יפה?! כך, אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים, שנאמר 'ה' צדיק יבחן'" (בראשית רבה, פרשה נ"ה)

התיאור הראשון במדרש מדמה את אברהם לכלי שחוסנו ידוע מראש, והניסיון רק אישש את מה שהיה ידוע מראש. לפי תיאור זה יראת ה' הייתה טבועה עמוק באישיותו של אברהם עוד בטרם ניסה אותו הקב"ה. לעומת זאת, לפי התיאור השני אברהם דומה לבהמה הנושאת משא כבד, ועל פי משל זה משתמע שכוחה של הפרה לא היה מלא לפני נשיאת המשא, ועצם נשיאת המשא חיזקה וחישלה אותה, וע"י כך הכשירה אותה לנשיאת המשאות שיבואו בהמשך. לפי תיאור זה אמנם היו באברהם כוחות גם קודם הניסיון, אולם עצם העמידה בניסיון חיזקה אותו עוד יותר, ונתנה לו כוחות שקודם לכן לא היו לו.

בין כך ובין כך, יש לשים לב שהתורה מקפידה לציין שבסוף הניסיון לא נשאר אברהם על פסגת הר המוריה, אלא חזר אל נעריו, היושבים עם החמור ומשולים לחמור. נדמה שהמסר העולה מתיאור התורה הוא, שגם לאחר חוויות רוחניות עילאיות יש צורך לשוב לחיי היום-יום, בדיוק כפי שמצווה משה את בני ישראל לאחר מעמד הר סיני - "שובו לכם לאהליכם".

לכאורה, יכול היה אברהם לטעון שהעמידה בניסיון שאין שני לו, שעיצבה את אישיותו והוכיחה את גדלותו, גרמה לכך שאין לו יותר סיבה להסתובב עם 'נערים' למיניהם. אולם, הפרשה מלמדת אותנו שגישה כזו איננה רצויה ואיננה מועדפת. אברהם אינו רק זה היודע להעפיל לפסגת הר המוריה, אלא גם זה היודע לרדת מההר בסופו של דבר, ולחזור ולהתחבר עם ה"עם הדומה לחמור"!

ישנן דתות אשר שוללות את תפיסתו של אברהם אבינו, ותומכות בתופעת הנזירות והפרישה מן העולם. נדמה שאברהם אבינו מלמדנו, שהאידיאל שבו כולנו מצווים הוא להעפיל לפסגות רוחניות, לאצור בקרבנו וברוחנו את המטען שרכשנו, ודווקא מכוח אותו מטען להמשיך בשגרת החיים.

סיכם: ר' שאול ברט