פרשת ואתחנן - בין קודש לחול

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

פרשת ואתחנן - בין קודש לחול

בפרשת השבוע חוזר משה ומתאר את מעמד קבלת התורה. לקראת קבלת התורה, כמתואר בספר שמות, מצווה הקב"ה על משה להגביל את העם מעלייה להר: "הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, כל הנוגע בהר מות יומת" (שמות י"ט, יב). לכאורה, מטרת הגבלה זו היא כפולה: מחד - להגביל את העם מלפרוץ אל ההר מתוך התלהבות בצורה שאינה ראויה, ומאידך - לרסן את ההר מלהשפיע עודף קדושה על העם העומד בתחתיתו, דבר שיוביל לכילוי העם בבעירת "האש הגדולה".

 

אולם בנוסף להגבלה שבין העם להר ובין ההר לעם, ישנה הגבלה נוספת הנדרשת לשם קבלת התורה - הגבלת העם ממערכת החיים הרגילה: "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם... ויאמר אל העם היו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אל אשה" (שמות י"ט, יד). הגבלה זו - מטרתה לתחום בין שני עולמות: עולם ההר, שאליו שואף העם להגיע, ועולם החוץ, ממנו אמור העם להתנתק ולפרוש כדי להיות ראוי לקבל את התורה. דווקא מתוך פרישות מסוימת, יכול העם להיות מוכן "ליום השלישי".

 

אם כן, ההגבלה מהווה מצד אחד הפרדה מעולם הקדושה שבראש ההר, ומצד שני הרחקה מעולם החולין שבתחתיתו. השוני בין שני סוגי ההגבלות בולט: ההגבלה מן ההר נועדה להתמודד עם החשש שמא דווקא מתוך התלהבות והתלהטות תהיה פריצה לתוך הקודש, ואילו ההגבלה מעולם היום-יום הרגיל נועדה לדאוג שהעם יוכל להתרומם מעל לרובד החיים האפרורי הרגיל ולהתעלות לעבר ההר.

 

בפרשת השבוע נאמר שלאחר סיום המעמד, אמר הקב"ה למשה "לך אמור להם שובו לכם לאוהליכם" (דברים ה', כז). נדמה, שהקב"ה לא סתם מצווה על משה לומר לעם לחזור לאוהליו, אלא דבריו מהווים מעין 'מתיר'. אלמלא היתר זה של הקב"ה, היה צריך העם להישאר במצב הפרישות לעולם!

 

אולם, מעצם ההיתר של הקב"ה, משמע שמעולם לא הייתה כוונה שעם ישראל יפרוש מהחיים לעולם. נדמה, שהניתוק והפרישה באו מתוך מגמה להתחברות מחודשת לחיים ולעולם. אמנם, כאשר חוזרים מחדש אל האוהל - אין זה אותו אוהל שאותו עזב עם ישראל. נכון, אלו אותן יריעות ויתדות, אותם ברזנטים - אבל מבחינת המשמעות והתכנים הנמצאים באותו אוהל, מדובר במקום שונה לגמרי!

 

מעמד הר סיני מלמד אותנו שלשם התחברות בריאה ונכונה עם העולם והדברים הנמצאים בו, יש צורך בפרישות וניתוק ראשוניים. על מנת להתעמק בקודש - יש לפרוש מהחול תחילה, ורק לאחר מכן הקב"ה מתיר לנו לשוב לחיי היום-יום - "שובו לכם לאוהליכם".


סיכם: ר' שאול ברט