דילוג לתוכן העיקרי

דברים | משנה תורה

קובץ טקסט

מהו ספר דברים? התשובה השגורה בפי כול היא שספר דברים מהווה חזרה וסיכום של ארבעת הספרים הקודמים, כמו שמעיד עליו שמו השני, "משנה תורה". אך האם כך הם פני הדברים? סיכום החזרות על מה שנאמר בארבעת החומשים הקודמים יראה כי רק חלק קטן מארבעת החומשים חוזר על עצמו בספר דברים:

· ספר בראשית - כמעט שאינו מוזכר כלל בספר דברים.

· ספר שמות - נזכרים מעט פרטים על יציאת מצרים בספר דברים, אך אין בו כל אזכור של המשכן, שפרשיותיו הן חלק נכבד בספר שמות.

· ספר ויקרא - כמעט שאין מוזכר דבר ממנו בספר דברים.

· ספר במדבר - רוב הסיפורים מוזכרים, אך כמעט כל המצוות אינן נזכרות.

נוסף על כך מוזכרות בספר דברים גם מצוות חדשות, שלא נזכרו כלל בחומשים הקודמים.

מהו, אם כן, ספר דברים, ומדוע כינוהו חז"ל "משנה תורה"? שיעורנו השבוע יטפל בנושא זה.

פתיחה

במסגרת שיעורינו עד כה הגדרנו את נושא כל ספר על פי מרכיביו העיקריים ועל ידי מעקב אחרי מהלך ההתרחשות העלילתית:

· ספר בראשית: בריאת העולם ובחירת ה' בעם ישראל.

· ספר שמות: יציאת מצרים והמסע להר סיני, קבלת תורה ובניית המשכן.

· ספר ויקרא: תורת כוהנים - דיני הקרבנות והמצוות שנועדו להפוך את עם ישראל ל"עם קדוש".

· ספר במדבר: מסעות מחנה ישראל, והמשכן במרכזו, מהר סיני עד ערבות מואב.

בניגוד לספרים הללו, הכתובים בגוף שלישי, ספר דברים כתוב כמעט כולו בגוף ראשון. הסיבה לכך היא פשוטה: ספר דברים מהווה בעיקרו אוסף נאומים שנאמרו על ידי משה לפני פטירתו. על מנת להבין את ספר דברים עלינו להגדיר את תוכנו ואת מטרתו של כל נאום.

אוסף נאומים

ראשית עלינו לזהות את הנאומים השונים (כלומר: היכן מתחיל והיכן מסתיים כל נאום). כדי לעשות זאת עלינו לעבור על הספר ולשים לב למעברים מגוף ראשון לגוף שלישי [שימו לב לפסוקים: א'; א-ז; ד';מ - ה'; ב, כ"ו; טז - כ"ז; ב, כ"ח; סט - כ"ט; ב, ל'; יט - ל"ב; א].

הבה נבחן , למשל, את פסוקי הפתיחה של ספר דברים:

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל... ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חֹדש באחד לחֹדש... הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" (א'; א-ה).

הפסוק הבא כבר כתוב בגוף ראשון:

"ה' א-להינו דבר אלינו בחרב לאמר..." (שם; ו).

הפרקים הבאים (עד ד'; מ) הם המשך נאום הפתיחה של משה.

באופן דומה, הפסוק הראשון בפרק ה' פותח את נאומו המרכזי של משה, שנמשך עד פרק כ"ו! גם כאן הפסוק הפותח הוא בגוף שלישי והנאום עצמו כתוב בגוף ראשון , המעבר בין הגופים נמצא כבר במשפט הפתיחה:

"ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם: שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום" (דברים ה'; א).

הטבלה הבאה מסכמת את חלוקת ספר דברים לארבעת נאומיו העיקריים:

נאום א

פרקים א'-ד'

נאום פתיחה

נאום ב

פרקים ה'-כ"ו

נאום עיקרי

נאום ג

פרקים כ"ז-כ"ח

תוכחה וברית

נאום ד

פרקים כ"ט'-ל'

תשובה

הנאום העיקרי

כמו שמראה הטבלה, נאום ב הוא הנאום הארוך ביותר - ולפיכך העיקרי בספר. לכן אם ברצוננו לעמוד על אופיו ועל תוכנו של ספר דברים עלינו להבין תחילה את הנאום הזה (מאוחר יותר נדון בזיקה של הנאומים הנוספים לנאום העיקרי).

נתחיל, אם כן, בפרק ה', הפרק הפותח של הנאום, שבו מבאר משה עצמו את מטרת הנאום:

"שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דֹבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם לעשֹתם" (ה'; א).

כבר בפתיחת הנאום מזכיר משה שהנאום כולל חוקים ומשפטים שעל בני ישראל לשמור כשיכנסו לארץ. נחיצותו של נאום זה מובנת: משה עומד למות, בני ישראל עומדים להיכנס לארץ, וזאת ההזדמנות האחרונה שלו להדריך אותם במצוות שעליהם לשמור כשייכנסו לארץ.

משה אינו מתחיל את נאומו בחוקים ובמשפטים עצמם. תחת זאת הוא חוזר ומספר על מעמד הר סיני. תחילה הוא מסביר מדוע מחויבים בני ישראל בשמירת המצוות:

"ה' א-להינו כרת עמנו ברית בחרב לא [רק] את אבֹתינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים" (ה'; ב-ג).

אך יש גם סיבה נוספת לאזכור מעמד הר סיני ועשרת הדיברות כאן: משה רוצה לומר שהחוקים והמשפטים שיובאו להלן הם חלק אינטגרלי מהברית עם ה', כמו עשרת הדיברות. כפי שהוא ממשיך ומספר:

"ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי... ותאמרו... ועתה למה נמות... קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' א-להינו ואת תדבר אלינו..." (שם; יט-כד).

כלומר, אלמלא מוראם של בני ישראל הם היו שומעים מצוות נוספות מפי ה', כמו ששמעו את הדיברות!

ה' קיבל את בקשתם של בני ישראל ושינה את התכנית:

"וישמע ה' את קול דבריכם... ויאמר ה' אלי... לך אמֹר להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ..." (שם; כד-כז).

פסוקים אלה הם המפתח להבנת ספר דברים: נאומו של משה מכיל, בעצם, אותן מצוות שאמורות היו להינתן לעם במעמד הר סיני!

כדי להוכיח זאת די לקרוא את הפסוק הפותח את גוף הנאום:

"וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה ה' א-להיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה" (ו'; א).

כלומר: ה' אמר למשה להשאר על ההר ולשמוע את המצוות, החוקים והמשפטים (ה'; כז), וכעת מלמד משה את העם את המצוות הללו.

מדוע כאן? ומדוע עכשיו?

חשוב להבהיר שאין זו הפעם הראשונה שמשה מוסר מצוות אלו לבני ישראל. ברור שהוא מסר אותן כבר ברדתו מהר סיני [עיין שמות ל"ב; כט-לב]. אמנם אין פירוט של המצוות הללו בספר שמות, אך הסיבה לכך מובנת: מצוות אלו מהוות חטיבה עצמאית שתכליתה "לעשות בארץ" (ה'; כח, ו'; א), ובתור שכאלו אין הן רלוונטיות לדור המדבר. תחת זאת הן נכתבות בספר דברים, בהימסרן לדור שעתיד לקיימן כשייכנס לארץ.

הפסוק הראשון של ספר דברים

דברינו תואמים להפליא את פירושו של אבן-עזרא לפסוקים הראשונים של ספר דברים:

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל... במדבר בערבה... אחד עשר יום מחֹרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" (א'; א-ב).

ומפרש אבן-עזרא: "הדברים" - המצוות שבפרשיות ראה, שופטים וכו', שאותן לימד משה לבני ישראל במדבר. "אחד עשר יום מחרב" - זהו המסע לקדש ברנע, שאמור היה להיות סמוך לכניסה לארץ (בשנה השנייה). במהלכו לימד משה לבני ישראל את המצוות. אלא שאז חטאו המרגלים, ולכן עכשיו - "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חֹדש באחד לחדש" (א'; ג) - מלמד משה את המצוות הללו שוב, בפעם האחרונה (וראו עוד באבן-עזרא).

הדיבר האחד עשר

עד עתה הסברנו שהפרק הראשון של נאום המצוות מהווה הקדמה שנועדה להסביר מתי וכיצד ניתנו המצוות הללו. בו'; ד מתחילה רשימת המצוות עצמה, שהראשונה שבהן היא:

"שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד, ואהבת את ה' א-להיך... והיו הדברים האלה... על לבבך ושננתם לבניך..." (ו'; ד-ו).

נאום המצוות

הנאום המרכזי - "נאום המצוות" - נמשך עד פרק כ"ו [שימו לב כמה מצוות מופיעות בפרקים הללו; כמו כן, השוו בין פסוקי הסיום של הנאום - כ"ו; טז-יט - לבין פסוקי מעמד הר סיני שמות י"ט; ג-ו!].

מטרתו העיקרית של משה בנאום זה היא, כאמור, מסירת המצוות, אך הוא מתייחס אגב כך גם לאירועים שקרו במהלך ארבעים שנות המדבר (ראו, למשל, פרקים ח'-ט').

משנה תורה

לאור מה שלמדנו עד כֹה נותר רק להסביר מדוע מכונה ספר דברים בפי חז"ל "משנה תורה".

התשובה פשוטה למדיי. המילה "משנה" היא מלשון שינון. ספר דברים הוא רשימת מצוות שיש לחזור ולשנן תמיד. זהו למעשה הציווי הראשון בנאום המצוות "והיו הדברים האלה... על לבבך, ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך..." (ו'; ו-ח). ובכל פעם שאנו קוראים קריאת שמע, אנו מקיימים את המצווה הזו.

הוכחה נוספת לפירוש זה מצויה במקום היחיד שבו מופיע הביטוי "משנה תורה" בספר - בפרשת המלך:

"והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר... והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' א-להיו..." (י"ז; יח-יט).

הביטוי "משנה תורה" מציין כאן את הצורך בשינון ובחזרה תמידית על המצוות.

בין דברים לשמות ובמדבר

הבנתנו זו את אופיו של ספר דברים מהווה בסיס לפתרון בעיית אי-ההתאמה בפרטי הסיפורים השונים בין ספר דברים לבין ספר שמות וספר במדבר. אף ספר אינו מפרט את האירועים באופו מלא: כל ספר מדגיש היבטים שונים, בהתאם למטרותיו ולאופיו.

בשיעורים הבאים נדון בפירוט במקרים הללו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)