דילוג לתוכן העיקרי

בשלח | המלחמה בעמלק

קובץ טקסט

עמים רבים נלחמו בעם ישראל לאורך ההיסטוריה, אך משום מה נתפש דווקא עמלק כאויב המר ביותר - עד כדי כך שיש מצווה לדורות למחות את זכרו. מה הסיבה לכך? בשיעורנו השבוע ננסה לענות על שאלה זו במסגרת התייחסות כוללת למטרתו של המסע בן ששת השבועות ממצרים להר סיני.

מי נמצא ברפידים?

"ויבֹא עמלק וילחם עם ישראל ברפידִם" [י"ז; ח].

הרושם המתקבל מן הפסוק הוא שעם ישראל שהה ברפידים ושם הפתיע אותם עמלק. אולם מניתוח הפסוקים הקודמים (פרשת "מסה ומריבה") עולה כי בעת המתקפה היו בני ישראל במסע מרפידים להר סיני! נבאר דברינו:

פרשיית "מסה ומריבה" מתחילה בחניית העם ברפידים:

"ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי ה' ויחנו ברפידים ואין מים לשתֹת העם. וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה..." [י"ז; א-ב].

המשך הסיפור מוכר: ה' מצווה את משה להכות על הסלע ומים רבים יוצאים להשקות את העם. אך יש בסיפור פרט חשוב נוסף שאיננו מוכר כל כך: הסלע לא נמצא ברפידים אלא בהר סיני!

"ויאמר ה' אל משה עבֹר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאֹר קח בידך והלכת. הנני עֹמד לפניך שם על הצור בחֹרב והכית בצור ויצאו ממנו מים..." [י"ז; ה-ו].

כלומר: ה' ציווה את משה ללכת עם זקני העם להר סיני, שבו עתיד הנס להתרחש.

התורה מספרת כיצד יצאו המים מן הסלע, אולם היא איננה מספרת כיצד הגיעו המים לעם, הנמצא ברפידים. ההסבר המתקבל ביותר על הדעת הוא ששטף המים שיצא מן הסלע יצר נחל שהגיע עד רפידים. מסתבר גם שבני ישראל החליטו להעתיק את המחנה ליד מקור המים ועל כן התחילו במסע לעבר הר סיני. מסע זה לא התנהל, מן הסתם, באופן מסודר, וככל הנראה הגיעו הצעירים והחזקים ראשונים להר סיני בעוד שהזקנים והחלשים משתרכים מאחור.

עמלק תוקף

זהו העיתוי שבו בוחר עמלק לתקוף:

"ויבֹא עמלק וילחם עם ישראל ברפידִם" [י"ז; ח].

עמלק תוקף את שארית העם - את הזקנים והחלשים הנמצאים עדיין ברפידים.

ביססנו פרשנות זו עד כה על קריאה "בין השורות", אך הפרטים החסרים בפרשתנו מופיעים במפורש בספר דברים:

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע, ולא ירא א-להים" [דברים כ"ה; יז-יח].

עמלק חורג בהתקפתו ממוסר המלחמה המקובל: במקום להילחם מלחמה ישירה, צבא מול צבא, הוא תוקף את החלשים וחסרי הישע.

הוכחה נוספת להעדר המוסריות במתקפתו של עמלק היא הביטוי "לא ירא א-להים". ביטוי זה מופיע פעמים רבות בתורה לציון התנהגות לא-מוסרית. לדוגמה: כאשר אברהם מסביר לאבימלך מדוע שיקר לו ואמר ששרה היא אחותו, הוא אומר:

"כי אמרתי: רק אין יראת א-להים במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי" [בראשית כ; יא].

מתקפת נגד

פרשנות זו מסייעת בפתרון תמיהה נוספת בתיאור המלחמה בעמלק. כאשר שומע משה על המתקפה הוא מצווה את יהושע:

"בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, מחר אנכי נִצב על ראש הגבעה ומטה הא-להים בידי" [י"ז; ט].

מדוע "מחר"? האין הנסיבות מחייבות תגובה מידית?! לפי הסברנו מתבארת השאלה כמין חומר: משה, ביחד עם הצעירים והחזקים - מי שאמורים להרכיב את ה"צבא" - אינם נמצאים ברפידים אלא בהר סיני, ועל כן אינם יכולים להשיב מלחמה במקום.

המסע להר סיני

עסקנו עד כה באופייה הלא-מוסרי של מתקפת עמלק. אך ל"מלחמה לה' בעמלק מדֹר דֹר" יש גם משמעות רוחנית. כדי לחשוף משמעות זו עלינו לבחון את מלחמת עמלק בהקשר הכללי של המסע להר סיני.

במהלך המסע ממצרים להר סיני נתקלים בני ישראל ברעב, בצמא ובמלחמה.

כפי שראינו בשיעורים קודמים, מההתגלות במעמד הסנה עולה שהתכנית המקורית הייתה להגיע לארץ תוך זמן קצר יחסית. העיכוב היחיד בדרך אמור היה להיות בהר סיני, שלושה ימים לאחר היציאה ממצרים.

אולם בפועל הסב ה' את העם "דרך המדבר ים סוף". אחרי קריעת הים אכן הלכו בני ישראל "דרך שלֹשת ימים", אך במקום להגיע להר סיני הם מגיעים למרה, שם הם מתמודדים עם מחסור במים. בשבועות הבאים, שבהם נוסעים בני ישראל ממרה להר סיני, אוזל המזון במדבר סין, המים נגמרים ברפידים ועמלק תוקף אותם.

האם התרחשויות אלו מקריות? ואם לאו - מה מטרתן?

"הזדמנות שנייה"

כפי שלמדנו בשיעורים הקודמים, ה' רצה להביא את בני ישראל להכרה בו ולקבלת מלכותו עוד קודם היציאה ממצרים, אך בני ישראל לא מילאו אחר הציפיות ולא שמעו אל משה "מקוצר רוח ומעבודה קשה". הקרבת קרבן הפסח אמנם הספיקה ליצור תשתית מינימלית של הכרה דתית, שהייתה תנאי הכרחי לגאולה, אך בכך, כמובן, אין די. על כן נאלץ ה' "לשנות את התכנית".

הטבלה הבאה מסכמת את המאורעות שפקדו את בני ישראל בדרך להר סיני:

המקום

המאורע

1) ים סוף [י"ד; יא]

מרדף של חיל פרעה

2) מרה [ט"ו; כד]

המים מרים

3) מדבר סין [ט"ז; ב]

אין מזון

4) רפידים (א) [י"ז; ג]

אין מים לשתות

5) רפידים (ב) [י"ז; ח]

מלחמת עמלק

לכל מאורע אופי ייחודי, אך לכולם מטרה משותפת: הכנת העם לקבלת התורה. ה' יוזם אירועים שונים כדי לחנך את בני ישראל להאמין בו ולהפוך אותם ל"עם ה' ".

כדי לעמוד על המטרה המסוימת של כל אירוע עלינו להבין תחילה מה מנע מבני ישראל לחזור בתשובה במצרים.

שבירת המנטליות התלותית

גם לאחר שיצא לחירות קשה לעבד מאוד לחיות, לחשוב ולפעול כאדם חופשי. כזכור, בני ישראל לא שעו לקריאת משה "מקוצר רוח ומעבודה קשה" - השעבוד הארוך הוביל לדלדול רוחני. נוסף על כך פיתחו בני ישראל תחושה של תלות במשעבדיהם המצרים, ולמרות הסבל הרב שהיה מנת חלקם במצרים לא יכלו לדמיין לעצמם אפשרות של חיים אחרים.

קודם שיהפכו בני ישראל להיות "עבדי ה' " בקבלת התורה בהר סיני יש צורך לעקור מהם את התלות הנפשית במצרים ולהמירה בתלות בה'.

קשה מאוד לשנות את אופיו של אדם, על אחת כמה וכמה את אופיו של עם שלם. על פי רוב קיימות שתי דרכים לשנות אופי של אדם: האחת - באמצעות חוויה טראומטית המנפצת את העבר ומשכיחה אותו, והאחרת - על ידי שינוי בשגרת חייו היום יומית, המשפיעה לאורך זמן גם על אישיותו.

בניתוח המאורעות שעברו על בני ישראל במדבר נראה כיצד פועל ה' במקביל בשני הערוצים.

1) קריעת ים סוף - ניתוק קשרים ישנים

קריעת ים סוף היא חוויה חזקה, המנתקת את התלות של בני ישראל במצרים.

סביר להניח שמטרתה של קריעת ים סוף לא הייתה הענשת המצרים בלבד, שכן ענישה כזו יכלה להתבצע - ואף התבצעה במידה מסוימת - במהלך עשר המכות. העובדה שמדובר במחזה מרשים במיוחד הנגלה לעיני בני ישראל מלמדת אף היא שככל הנראה יש לקריעת ים סוף מטרה נוספת.

כדי לחשוף את המטרה הזאת נתחיל בניתוח הפסוקים הקודמים לתיאור קריעת הים.

תגובתם של בני ישראל למראה הצבא המצרי המתקרב ממחישה יותר מכול את רגשי התלות שפיתחו כלפי המצרים:

"...המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר? מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים?! הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר: חדל ממנו ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבֹד את מצרים ממֻתנו במדבר" [י"ד; יא-יב].

בני ישראל אינם מסוגלים לתאר לעצמם חיים מחוץ למצרים!

תגובתו של ה' כוללת לא רק הבטחה המרגיעה את העם אלא גם הצהרה חד-משמעית על ניתוק מהמצרים:

"...אל תיראו! התיצבו וראו את ישועת ה'... כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תֹסִפו לראֹתם עוד עד עולם" [י"ד; יג].

רמב"ן מפרש את דברי ה' כציווי: "הרי זו מצוות לא תעשה לדורותם... הקב"ה מצווה אתכם שלא תוסיפו ברצונכם לראותם מעתה ועד עולם". לא זו בלבד שה' מבטיח הצלה מהמצרים, הוא אף מצווה את בני ישראל להתנתק מהם ולא לצפות שוב להצלה על ידם.

בדברי רמב"ן יש אמנם סטייה מסוימת מפשט הכתוב, אך תוכן רעיוני דומה אכן משתקף בתוכחה שבפרשת כי-תבוא. בתיאור החורבן שעשוי לבוא על עם ישראל משתמשת התורה בביטויים דומים לאלו שבפרשתנו:

"והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך 'לא תֹסיף עוד לראֹתהּ', והתמכרתם שם לאֹיביך לעבדים ולשפחות ואין קֹנה" [דברים כ"ח; סח].

השלב הסופי של החורבן הוא היפוכו של תהליך יציאת מצרים - חזרה למצב של תלות במצרים.

2) מרה - "סמינר במדבר"

לאחר קריעת ים סוף נוסעים בני ישראל למרה, מקום שמימיו מרים ואינם ראויים לשתייה. המתקת המים באופן נסי מותנית באופן ישיר בנכונותם של בני ישראל לקבל עליהם את מרותו של ה':

"...אם שמוע תשמע לקול ה' א-להיך והישר בעיניו תעשה..." [ט"ו; כו].

3) המן - "טירונות"

במדבר סין פוקד את העם מחסור במזון. יש להם אמנם זכות לבקש אוכל, אך הדרך שבה הם מתבטאים מעידה שהם עדיין תלויים במצרים.

"מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר..." [ט"ז; ג].

השגרה היום יומית של אכילת המן אמורה להביא לשינוי בתודעתם:

"ויענך וירעִבך, ויאכִלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבֹתיך, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם - כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" [דברים ח; ג].

איסוף מזון המספיק תמיד ליום אחד בלבד וירידתו של המן מן השמים נועדו לחנך את בני ישראל לתלות בה'. בדברי ה' למשה מתואר המן כ"ניסיון":

"ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" [ט"ז; ד].

המילה ניסיון אינה מופיעה כאן במשמע של מבחן אלא כאמצעי חינוכי שנועד להביא את בני ישראל לתודעה של תלות בה'.

4) רפידים - לקראת הר סיני

ממדבר סין מוביל ה' את העם לרפידים, שם לא היו לעם מים לשתות. העם כמובן מתלונן, ואף משה אובד עצות וזועק לה' לעזרה [י"ז; ד]. מה הייתה כוונתו של ה' כאשר הוביל את העם למקום צחיח?

נראה שהיה זה מהלך מכוון שנועד להוליך את בני ישראל להר סיני. כפי שהסברנו לעיל, הסלע שממנו יצאו המים היה בהר סיני. כך הפך ההר בתודעתם של בני ישראל למקור מים המושך אותם אליו עוד בטרם הפך למקום מתן תורה.

לאחר שהשמים החליפו את האדמה כמקור מזון (בירידת המן) מחליף הר סיני את הנילוס כמקור מים. התלות במצרים הומרה בתלות בה'.

5) המלחמה בעמלק - להביט למעלה אל הר סיני

עמלק תוקף ברגע קריטי - זו ההזדמנות האחרונה לחבל במתן התורה. שלא כבקריעת ים סוף נלחמים כאן בני ישראל בעצמם, ואילו משה מצטווה - על פי פירוש אבן עזרא - לעלות להר סיני עצמו ("ראש הגבעה") ולעמוד שם כשידיו מונפות אל על.

עתה נתפש ההר לא רק כמקור מים אלא גם כמקור לתשועה במלחמה. כעת מוכנה הבמה למתן תורה.

ניסיונו של עמלק לחבל במתן תורה ולמנוע מעם ישראל להגשים את ייעודו הוא ניסיון נצחי החוזר בצורות שונות במהלך הדורות. חובה על עם ישראל לעמוד על המשמר ולהיות מוכן למאבק ולניצחון:

"כי יד על כס י-ה, מלחמה לה' בעמלק מדֹר דֹר" [י"ז; טז] .

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)