פרשת במדבר - הפקידה ותוצאותיה

  • הרב יהודה עמיטל

פרשת במדבר - הפקידה ותוצאותיה*

בתחילת פרשת השבוע מספרת לנו התורה על מניית בני ישראל, ומדגישה שהספירה נעשתה "לפקודיהם". מה ההבדל בין ספירה רגילה לבין פקידה? נדמה שההבדל נעוץ בכך, שספירה היא מניין הנעשה בהתעלמות מהפן האישי והייחודי הקיים בכל אחד מהפרטים המנויים, בעוד שפקידה היא ספירה ע"י מניין השמות של הדברים הנספרים - כלומר, תוך שימת דגש על הייחודיות והאופי החד-פעמי של כל פרט שנספר.

 

בתורה אנו מוצאים מספר מובנים למילה "פקידה". ישנה פקידה המהווה הקדמה לדבר טוב: "וה' פקד את שרה" קודם שנתן לה בן; קודם ההצלה ממצרים אומר הקב"ה "פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים"; ועוד. לעומת זאת, אנו מוצאים פקידה מסוג שונה, ואפשר להגיד אפילו הפוך: "פוקד עוון אבות על בנים"; "וביום פוקדי ופקדתי עליהם חטאתם"; ועוד. מובן שלישי של פקידה הוא 'ציווי' או 'פקודה', כמו בדברי התורה על כך שהלויים צריכים להקפיד על "משמרת פקודתם" - כלומר, להקפיד על המשמרת שעליה הם מצווים.

 

בהתאם להסבר שהבאנו למילה 'פקידה', ניתן להבין שלא בכדי היא מופיעה בכל ההקשרים הללו. הן נתינת שכר, הן הענשה והן ציווי, מהווים צורות התקשרות בין הקב"ה לבין האדם. כאשר הקב"ה 'פוקד' את האדם ומתייחס אליו באופן אישי, פרסונאלי, ממילא הדבר יוצר קרבה מיוחדת, המובילה לשכר אם תוצאות הפקידה הן טובות, עונש במידה שתוצאות הפקידה הן שליליות, או ציווי.

 

בני ישראל נקראים 'פקודים'. למרות שכל העולם כולו נפקד באופן אישי ע"י ה' - "חביב אדם שנברא בצלם" - עדיין האומה הישראלית קרובה יותר לקב"ה מאשר שאר העולם. כפי שהדגשנו, אמנם פקידה זו גורמת לה' להיות קרוב יותר אלינו, אולם היא גם טומנת בחובה שליחות ואחריות. האדם שזכה להיפקד צריך להיות אחראי כלפיו, כלפי הציווי שציוו עליו, וגם כלפי כל שאר העולם, שחלק ממנו הוא מהווה. ההתייחסות האישית שעם ישראל זוכה לה איננה רק פרס, אלא היא גם מטילה על כל אחד מאתנו אחריות 'לקיים את השטר' שניתן לנו מאת הקב"ה, ולהצדיק את בחירתו בנו מכל שאר האומות.

*סיכם: ר' שאול ברט