פרשת בלק - מה טבו אהליך יעקב

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

מה טובו אהליך יעקב*

"מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל:  כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם."
(במדבר כ"ה, ה-ו)
בגמרא בברכות מובא:
"בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה? מפני טורח הצבור".
(ברכות יב ע"ב)
המיוחד שבפרשת בלק הוא שכתוב בה "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". ובגרסה אחרת במכילתא: "משום דכתיב בה 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא'".
בדברי בלעם מתוארת השלווה שבמחנה ישראל: נחלים, אוהלים, גנות עלי-נהר. נצייר לעצמנו אותו מדבר שממה, אשר בתוכו, בשלווה פסטורלית, נטועים להם אוהלי בני ישראל שורות שורות, עצים וגנות, נאות דשא ומי-מנוחות. ועל-כך אומר המדרש: "'מה טבו אהליך יעקב' - שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה". גם בתוך אותה שלווה נשמרה הצניעות.
בהמשך דברי בלעם עדים אנו לשינוי פתאומי וקיצוני באווירה: לאחר נזילת המים מן הדלי טיפין טיפין, בשקט ובשלווה, מופיע פתאום נחשול אדיר, פרץ-מים, "מים רבים אדירים", והסערה מתגברת: "יאכל גוים צריו, ועצמותיהם יגרם, וחציו ימחץ". חוסר-שלווה, מלחמות בלתי-פוסקות, מהומת-עולם. האין זו סתירה? כביכול הושמעו כאן הסימפוניה החמישית והשישית כאחת, ללא כל הבחנה בהבדל התהומי שבין השקט והשלווה שמשרה זו לבין הסערה והמהומה שיוצרת זו!
 
מיוחד בקיצוניותו פסוק אחד בפרשה זו:
"הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה."
(שם כ"ג, כד)
התאווה לבשר האויב והצימאון לדם מגיעים כאן לשיאים חדשים.
רש"י שם, למרבה הפלא, מתעלם כליל מהנימה החריפה, ומעביר את כל הדימויים למישור אחר לגמרי:
"כשהם עומדים משנתן שחרית הם מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצוות: ללבוש טלית, לקרוא שמע ולהניח תפילין. ובלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד? קורא את שמע על מטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום ב"ה, והקב"ה מפיל חלליהם".
רש"י "מתעלם" מפשוטו של מקרא. ההסתערות של שתיית דם ואכילת טרף מתחלפת בהסתערות על התפילין, בכיבוש הציצית, ובטרף של קריאת שמע באימה וביראה.
ביסוד אותו שילוב מופלא, בין החרב, המלחמה וקיום המצוות טמון כוחו של מחנה ישראל. מחנה צבאי, שבו מטבע הדברים מתערערים כל יסודות הבושה, הופך להיות מחנה של קדושה, שאין פתחיו מכוונים זה כנגד זה.
יש כאן גבורה כפולה: הארי הטורף והארי השוכב - יש לדעת מתי להילחם ומתי לכבוש את הכוח ולא להתפתות אחר יכולת ההרג.
אומות העולם אינן יכולות לתפוש שילוב מעין זה. בתוך גנות ואוהלים על פלגי מים - הייתכנו רעש ומלחמות בלתי פוסקות? מצד שני, אין הן יכולות לתפוש כיצד יכולה הצניעות לדור במחנה צבא.
ומתוך אותה התפעלות של נביא אומות העולם באה קריאת-ההפתעה שלו: "מה טבו אהליך יעקב" - אוהלים שבהם באות שתי הגבורות לשילוב יוצר ומפרה.
*
***************************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל
עורך: אלישע אורון תשע"ח
*******************************************************
 
בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
***************************************************************
*
 
 
 
 
 
*     השיחה נאמרה בשבת פרשת בלק ונערכה ע"י אלישע אורון. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.