פרשת בא - קידוש החודש והמועדים

  • הרב יצחק בן-דוד

פרשת בא - קידוש החודש והמועדים

"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה". מצווה זו אמנם איננה המצוה הראשונה שבתורה, אך היא המצווה הראשונה שנצטווה בה עם ישראל בתור עם.

הראשונים נחלקו למי בדיוק מסורה הסמכות לקדש חודשים. שיטת הרמב"ם (ספר המצוות, עשה קנ"ג) היא שעקרונית, ניתן לקדש את החודש רק על ידי בית הדין הגדול שיושב בארץ ישראל, או לחילופין על ידי בית דין שנסמך מכוחו, בתנאי שסמיכתו התבצעה בארץ ישראל. על בסיס שיטתו זו, נדרש הרמב"ם להתמודד עם הבעיה הבאה: כיצד יכול עם ישראל לקדש את החודשים ולציין את המועדות במציאות של גלות? תשובתו של הרמב"ם היא, שבני הגולה נסמכים בחשבונם על כך שבני ארץ ישראל ממשיכים לקדש את החודשים, ועל קידוש זה סומכים עם ישראל כולו. הרמב"ם קובע שמבחינה אמונית - לעולם לא ייפסק היישוב היהודי בארץ ישראל, ועל כן אין סכנה שהאפשרות לקדש חודשים תיפסק בדור מן הדורות.

הרמב"ן (בהשגותיו) חלוק על הרמב"ם, ומתקשה בהבנת שיטתו. קושייתו העיקרית היא שמבחינה היסטורית - סמיכת הזקנים כבר התבטלה, וקידוש החודש איננו אפשרי, לפי שיטת הרמב"ם. הרמב"ן מציע פתרון אחר לבעיה: קידוש החודשים מתאפשר אודות לתקנתו של הלל הנשיא (בנו של רבי), שתיקן את לוח השנה הקבוע עבור דורות רבים על פי החשבון. כדי לאפשר את שיטתו, מניח הרמב"ן שאין צורך בקידוש ממשי של החודש בכל פעם מחדש, אלא ניתן להסתפק בקביעה חד פעמית של לוח השנה על ידי בית דין סמוך בארץ ישראל, וקביעה זו תקיפה לדורות.

כיצד ניתן ליישב את שיטת הרמב"ם? ה"משך חכמה" (שמות, י"ב) טוען, שכאשר אין בית דין סמוך בארץ ישראל - עצם מציאותו של ציבור יהודי בארץ מאפשרת את המשך קידוש החודשים. על פי דבריו, הקהל שיושב בארץ ישראל מצליח למלא את מקומו של בית הדין הסמוך.

הרב סולובייצ'יק (שיעורים לזכר אבא מרי, ח"א) סיפק לכך הסבר רחב יותר: הוא מוכיח שלעניין קידוש החודש, בית הדין מייצג את הציבור ופועל מכוחו. בהקשר זה, בית הדין אינו מהווה סמכות דתית עצמאית, אלא בא-כוחו של כלל הציבור. ממילא, כאשר בית הדין עצמו כבר איננו פועל - הכוח שהוענק לו על ידי הציבור חוזר לציבור, ומאפשר להם להיות אחראים על קידוש החודשים בעצמם.

על בסיס דבריו, נראה כי ניתן לראות בברכת החודש שנאמרת בשבת מברכין מעין מעמד של קידוש החודש על ידי הציבור: הקראת זמן המולד מקבילה לראיית פני הלבנה, ואמירת הברכה בפני הציבור משקפת את העובדה שהציבור כולו ('חברים כל ישראל') מקדש את החודש בצוותא.