דילוג לתוכן העיקרי

לך לך | מלחמת המלכים

קובץ טקסט

בראשית פרק יד:

1.       קרא את פרק יד כולו.

2.       עי' באמור בספר דברים פרק ב:

ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב וְאַל-תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה  כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי-לוֹט נָתַתִּי אֶת-עָר יְרֻשָּׁה.  י הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים.  יא רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף-הֵם כָּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים.  יב וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם  כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר-נָתַן יְהוָה לָהֶם.  ...

 יז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר.  יח אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-גְּבוּל מוֹאָב אֶת-עָר.  יט וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל-תְּצֻרֵם וְאַל-תִּתְגָּר בָּם  כִּי לֹא-אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי-לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה.  כ אֶרֶץ-רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף-הִוא  רְפָאִים יָשְׁבוּ-בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים.  כא עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם יְהוָה מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם.  כב כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת-הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 

מן הפס' הנ"ל עולה כי הקב"ה השמיד את הרפאים והאמים מפני עמון ומואב. מה לדעתך הסיבה להשמדה הזו?

מי היו אלו, לפי האמור בספר דברים, שהשמידו את אותם רפאים ואמים? כיצד מתיישב הדבר עם האמור בפרקנו?

מה שאכן מסתבר לומר הוא שההשמדה היתה מנותקת מן הירושה. הוי אומר: מי שהשמיד את הרפאים ואת האמים לא היו אלו שהתיישבו בנחלתם. ההשמדה נעשתה, כמתואר בפרקנו, ע"י כדרלעומר והמלכים אשר אתו ואילו הירושה וההתיישבות נעשתה ע"י בני לוט עמון ומואב.

עי' בדברי רש"י שם (פס' י):

האמים לפנים וגו' - אתה סבור שזו ארץ רפאים שנתתי לו לאברהם לפי שהאמים שהם רפאים ישבו בה לפנים אבל לא זו היא כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם

ובתשובת הרמב"ן על דבריו:

ואני תמה בדברי הרב, למה יפרש לנו הכתוב בארץ עמון ומואב שאינה ארץ רפאים שנתן לאברהם, אם לומר שאינה ראויה לישראל ואינה מן הארץ אשר נשבע ה' לאבותיהם לתת להם, והלא הכתוב אינו אומר אלא כי לבני לוט נתתיה ירושה (פסוק יט), לומר שאף על פי שהיתה מנחלת אברהם הקב"ה נתנה לבני לוט בעבור אברהם, וכמו שכתב רש"י עצמו (בפסוק ה) שנתן שתים לבני לוט בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שאמר על אשתו אחותי היא... ואם כן הרי ארץ עמון ומואב והר שעיר מנחלתו של אברהם היא על כל פנים, ולמה הקב"ה אומר למשה שלא יהא סבור שהיא ארץ הרפאים של אברהם?

כיצד ניתן אפוא להסביר את דברי רש"י?

ייתכן שעיון מדוקדק יותר בפרשה עשוי להסביר את הנ"ל.

ראשית כל יש לשאול מדוע כל כך חשוב לתורה לציין את העובדה כי:

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ.

ייתכן שאין בדברים אלא משום הקדמה לשרשרת האירועים הבאה, אולם בהחלט ייתכן כי הדברים נושאים על גבם משמעות רחבה הרבה יותר.

כפי שלמדנו בעבר התקלל כנען מפי סבו:

כה וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו.  כו וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.

על כנען נגזר להיות עבד לאחיו. אחיו כפי הנראה וכפי שכתבו המפרשים (הראב"ע, והרד"ק):

"לאחיו" בני אביו, כי אחרי היותו עבד לבני אביו ולשם ויפת הנה הוא עבד לכל העולם:

על כנען נגזרה עבדות לאחיו ולאחי אביו. מה פשר העבדות הזו?

הרמב"ן מביא את פירושו של האב"ע על אתר:

פירש רבי אברהם כי "למו" שיהיה כנען עבד לאלהים ולשם, כי הוא יכריחנו לעבוד האל.

השעבוד של כנען לשם ולאחיו הוא למעשה גם שעבוד לאלהי שם. לאחר שחם שכב עם אמו הוא לא מרד רק באביו נח אלא גם באבי ושבשמים שאסר את כל התועבות הללו.

התורה בבראשית פרק י טורחת לציין מספר ערים שנמצאות בגבולו של כנען ביניהן גם:

וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי, מִצִּידֹן--בֹּאֲכָה גְרָרָה, עַד-עַזָּה:  בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה, וְאַדְמָה וּצְבֹיִם--עַד-לָשַׁע.  כ אֵלֶּה בְנֵי-חָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם, בְּאַרְצֹתָם, בְּגוֹיֵהֶם.  {ס}

חוץ מצוער יושבי ארבעת הערים הם מבני כנען, אותם בני כנען משועבדים לכדרלעומר מלך עילם שעל פי האמור בבראשית פרק י כב:

 בְּנֵי שֵׁם, עֵילָם וְאַשּׁוּר, וְאַרְפַּכְשַׁד, וְלוּד וַאֲרָם.

ולאמרפל מלך שנער, שכאמור בבראשית י  פס' ח:

ְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.  ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה.  י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל, וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר.

השעבוד של בני כנען לכדרלעומר ולאמרפל במשך שתים עשרה שנה בודאי מגשים את קללת נח לבנו: ארור כנען עבד עבדים יהי לאחיו.

והמרד שלהם למעשה, הוא מרד כפול גם בשם וגם באלהיו. וכדברי רש"י בפרק הקודם:

ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד - יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו

למעשה, האנשים הרעים כאן בסיפור וכפי שגם תואר בפרק הקודם הם אנשי סדום. אברהם ששומע על הילקחותו של לוט בשבי לא עומד מנגד ומצטרף לאנשים הרעים בכדי להשיב את לוט! אברהם לכאורה מתעקש שלוט יישאר במקומו יחד עם אנשי סדום הרעים והחטאים.

ייתכן אפוא שזו הסיבה שרש"י טורח לציין:

אתה סבור שזו ארץ רפאים שנתתי לו לאברהם... אבל לא זו היא כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם

כך גם ניתן להסביר את דברי רש"י בשם המדרש:

ויבא הפליט - לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה והוא שכתוב כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים תנחומא ומדרש ב"ר זה עוג שפלט מדור המבול וזהו מיתר הרפאים שנאמר הנפילים היו בארץ וגו' ומתכוין שיהרג אברם וישא את שרה

אי אפשר להתעלם מכך שעוג הפליט לבני כנען רוצה לעשות מעשה אביו של כנען לאברהם אבינו.

חיזוק נוסף להבנתנו מצוי בדברי רש"י על תחילת הפרק הבא:

אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד.

ממה בדיוק פחד אברהם? את זאת מסביר רש"י במקום:

אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת ומה שאתה דואג על קבול שכרך שכרך הרבה מאד

אותן נפשות שאברהם הרג לכאורה שלא בצדק הרג ומכל מקום הקב"ה מבטיח לו שכרך הרבה מאוד. כיצד מתיישבים הדברים?

אברהם מסרב לכאורה לקיים את מלחמת ה'. מאהבתו את לוט ,שללא ספק מודגשת בכתובים (שים לב להבדל שבין פס' יב לפס' יד בתוארו של לוט), הוא לוחם למען השארותם של אנשי סדום בארץ. למעשה אברהם מוותר על הזכות להתיישב בארץ במקום הכנעני והמלאכה הזו נדחית, אלא שלא רק המלאכה נדחית, גם אברהם עצמו נדחה מפני אותה אהבה. אותה גזרה שהיתה אמורה לבוא על לוט תבוא עליו ועל בניו. אך אותה אהבה מוצאת חן בעיני הקב"ה.

אי אפשר שלא לשים לב לדמיון שבין הלקחו של לוט בשבי לבין ירידת של ישראל למצרים. נדגים את דברינו בטבלה:

יב וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם.

לוט נשבה עם רכושו וכך גם ישראל יורדים מצרימה עם רכושם

בראשית מו פסוק ו:

וַיִּקְחוּ אֶת-מִקְנֵיהֶם, וְאֶת-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיְמָה:  יַעֲקֹב, וְכָל-זַרְעוֹ אִתּוֹ. 

אמנם לוט אינו נשבה לבדו כל אנשי סדום ועמורה נשבים אתו

וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת-כָּל-אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ

ובדומה לכך גם בני ישראל אינם יורדים לבדם, כל הארץ באה מצרימה:

וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף:  כִּי-חָזַק הָרָעָב, בְּכָל-הָאָרֶץ.

ההצלה של לוט אינה לו לבדו כי אם:

טז וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם. 

כך גם אצל בני ישראל הם יוצאים ברכוש ועם עם רב שנלוה אליהם:

בשמות פרק יב פסוק ל"ח:

וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. 

אי אפשר להתעלם מדברי המדרש שללא ספק היה ער לקשר הזה והוא מובא בדבריו של רש"י על אתר:

ויחלק עליהם - לפי פשוטו סרס המקרא ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים כשבורחים זה לכאן וזה לכאן

לילה - כלומר אחר שחשכה לא נמנע מלרדפם, ומ"א שנחלק הלילה ובחציו הראשון נעשה לו נס וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים

המדרש רואה קשר בין הצלת לוט להצלת ישראל ממצרים. ייתכן מאוד שהקשר רחב יותר וכפי שכבר הארכנו להסביר כי שיעבוד מצרים נגרם לבניו של אברהם בשל סירובו להתנתק מלוט, אולם גם גאולת מצרים תלויה בדבקותו של אברהם בלוט כשם שאברהם לא עזב את לוט כך הקב"ה לא עזב את ישראל, כשם שלוט לא היה זכאי וזכה להצלה כך ישראל הגם שלא יהיו זכאים ייגאלו. בהקשר הזה נכון להביא את דברי הרמב"ן על הפרק הבא:

בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם, או שמא יעשו הכנענים תשובה ויקיים בהם רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ להאביד ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה (ירמיה יח ז). והקדוש ברוך הוא כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים:                         (רמב"ן בראשית פרק טו פסוק ז:)

והדברים נאמרים במפורש בספר דברים פרק ז:

(ז) לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְקֹוָק בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים: (ח) כִּי מֵאַהֲבַת יְקֹוָק אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְקֹוָק אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם:

אך כאן ההצלה של לוט לא באה חלילה על חשבון דבקותו של אברהם בקב"ה, להפך. נביא כאן את דברי האב"ע על תחילת הפרק הבא שהוא המשכו של פרקנו:

אנכי מגן לך. אנכי הייתי מגן לך והצלתיך מיד המלכים, גם אתן לך שכר שנדבה רוחך להושיע בן אחיך במתי מעט ונשענת עלי:

אברהם נשען במהלך זה על אלקיו. הדבר מוכח ממבנה היחידה של פס' יז –כד:

יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.  יח וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן.  יט וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר  בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.  כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם אֶל-אַבְרָם  תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ.  כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם  הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  כג אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם.  כד בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי  עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.  {ס}

שים לב שהכתוב פתח במלך סדום, עצר באמצע ההתרחשות ועבר למלכיצדק מלך שלם ורק לאחר שסיים את עניינו זה חזר לדו השיח שהיה אמור לבוא תחילה עם מלך סדום.

יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. 

יח וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. 

יט וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר  בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. 

כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל. 

כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם אֶל-אַבְרָם  תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ. 

כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם  הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.  כג אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם.  כד בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי  עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.  {ס}

 

מה פשר החדירה של מלכיצדק לדו השיח בין אברהם למלך סדום. נשים לב כי מילה מנחה אחת חוזרת בדבריו של מלכיצדק לאברהם והיא 'א-ל עליון' מלכיצדק מדגיש כי כל פועלו של אברהם במלחמה הזו היה בחסד עליון. אברהם מבין זאת ומעניק מעשר מכל הרכוש למלכיצדק שהיה כהן וכדברי רש"י על אתר:

ויתן לו - אברם מעשר מכל אשר לו לפי שהיה כהן

התודעה הזו חודרת לתוך הדו שיח של אברהם בכדי  להבין שהקב"ה עצמו היה מעורב אף הוא במערכה, אכן אברהם הבין שעליו להיפרד מלוט אך לא להפקיר אותו למיתה. הקב"ה השלים עם רגשותיו של אברהם וסייעו: לוט יינצל – אנשי סדום יבואו חשבון במועד אחר. אברהם מפנים זאת ומבין שרכוש המלחמה לא לו אלא לאל עליון (שכמובן נכנס לפה של אברהם מתוך דבריו של מלכיצדק) ייתכן אמנם ששתי הפגישות נעשו בזמנים שונים, אמנם לתורה חשוב להגיד אברהם הפנים שהקב"ה סייעו במערכה, עובדה זו ע"פ האב"ע נאמרת במפורש בתחילת הפרשה הבאה:

אנכי מגן לך. אנכי הייתי מגן לך והצלתיך מיד המלכים, גם אתן לך שכר שנדבה רוחך להושיע בן אחיך במתי מעט ונשענת עלי:

 

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)