דילוג לתוכן העיקרי
פרשני המשנה -
שיעור 15

פירוש 'מלאכת שלמה' | 1

קובץ טקסט

א. תולדות חייו של רבי שלמה העדני

רבי שלמה העדני נולד בצנעא בשנת 1567 ונפטר בחברון בשנת 1624. בהקדמתו לפירושו למשנה, 'מלאכת שלמה', הוא מאריך בסיפור תולדותיו שהיו קשים ומלאים טרגדיות. בשנת 1571, כאשר היה רבי שלמה בן 4, החליט אביו לעלות עם כל משפחתו לארץ ישראל, ובדרך לשם מתה אם המשפחה. המשפחה הגיע לארץ והתיישבה בצפת, שם פקדו אותם אסונות נוספים: אחותו ושני בניה וכן אחיו של רבי שלמה נפטרו שם, והוא נשאר לבדו לאביו. רבי שלמה מספר כי תחילה חיו בעוני גדול עד ששמו של אביו כתלמיד חכם התפרסם במעט, ומצבם הוטב.

לאחר כמה שנים עברו אביו והוא לירושלים, שם נפטר האב בהיות רבי שלמה בן 15 בלבד. הוא מתאר שבמשך למעלה משנתיים הוא היה למעשה חסר בית: "שכמה לילות מהם באשפות היתה התנומה והשינה. וכמה וכמה שבתות, בצאת ישראל מבית הכנסת הייתי הולך להיטמן מחוץ לעיר על פני השדות, מפני הבושה שלא אזדמן לפני שום בעה"ב ופני ארצה". לאחר זמן אסף אותו הרב משה אלחאמי ובמשך חמש שנים פרנס אותו, דאג לכל צרכיו ואף הכניס אותו לחופה והמשיך לדאוג לו גם לאחר מכן. במשך תקופת שהותו בירושלים למד תורה מרבניה ובעיקר מהרב חיים ויטל ורבי בצלאל אשכנזי, בעל 'השיטה מקובצת'. בהמשך עבר לגור בחברון, וגם שם פקדו אותנו אסונות כבדים: אחד עשרה ילדיו ואשתו מתו במגפות שונות. רבי שלמה העדני נפטר בחברון ונקבר בבית הקברות הישן בעיר.

ב. הרקע לכתיבת פירושו

רבי שלמה מעיד בהקדמה לפירושו כי החל לעסוק בפירוש המשנה בהיותו בן 22 (בשנת 1589). בידינו מספר כתבי יד אוטוגרפים (כתבי יד אישיים) של המחבר המשקפים מהדורות שונות של חיבורו. פרופ' רצהבי[1] תיאר את כתבי היד השונים מהם עולה שאת המהדורה הראשונה הוא סיים בשנת 1605 (השס"ה) ואת האחרונה 21 שנה לאחר מכן בשנת 1626 (השפ"ו).

הפירוש נכתב במקביל לכתיבת 'תוספות יום טוב'(תוי"ט), ובטרם הודפס פירוש 'מלכת שלמה' כבר הופיע בדפוס התוי"ט, אשר בהרבה מובנים מטרת פירושו זהה למטרתו של ה'מלאכת שלמה'. למרות שפירוש 'מלאכת שלמה' נחשב כיום לפירוש משמעותי וחשוב, הספר הודפס לראשונה בשנת 1905, 300 שנה לאחר חיבורו. מחמת אורך הפירוש, כאשר הספר הודפס לראשונה השמיטו המדפסים, במטרה לקצר, דברים שהביא ה'מלאכת שלמה' בשם התוי"ט או שפירוש בדומה לתוי"ט.

בהקדמתו, לאחר שהוא מתאר את הצרות השונות שהיו מנת חלקו, הוא כותב שלמרות זאת "מגמת פני שמתי, ועל לבי נתתי והסכמתי להיות תמיד תורתי אמונתי". בהמשך הוא מתאר כיצד התגלגל הרעיון לחבר את הפירוש:

לכן אני היחיד והעני, מהיותי בן כ"ב שנים נתתי את לבי לדרוש ולתור במיעוט שכלי ומוחי בחכמת ים התלמודים ודברי הגאונים, ובחבור הנשר הגדול גדול הפוסקים. ובאשר בלשון עברי בקיאים ומדקדקים...גם בכל המפרשים ובראשם רש"י ותוס' ז"ל ובטור עיני אשים כי עיקר הכוונה לחפש כדי להבין המשנה...ובהיותו מתבודד ומתעסק בדרך לימודי כותב הייתי מפני השכחה והנשיון, סביבות המשנה בגליון, אולי יהיה לי למזכרת לשום פעם של אוכל לבקש ספרים ועטרת תפארת...ואראה והנה הגליון נתמלא ונתרבה...מן הראוי להעלות בכתיבה....אחר כך פה חברונה תוב"ב וירא אותי מתעסק במשנה איש חכם ושפל רוח וזקן מופלג וחסיד נודע בשערים. כל ימיו בעל מעשים ורודף צדקה וחסד. מהיותי בן שבע שנים הכרני, שבעיר צפת ההוללה תוב"ב גדלני, הלא שמו הר"ר דוד אמריליו זי"ע. ויען ויאמר לי...מלאכתך מלאכת שמים, הנחינה להתפשט על כל גדותיה כמים. שמע בקולי איעצך ולא תחדל חדול, וקח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט את כל הדברים מפי כל הספרים.

רבי שלמה ממשיך ומתאר כיצד בתחילה השיב שאין הוא ראוי לכך, ואין מה לחדש לאחר הפירושים הקיימים "כי מי זה ההלך שיבא אחרי המלך", אולם רבי דוד שכנע אותו עד שלבסוף התמסר רבי שלמה לעבודה.

בהמשך הקדמתו לפירושו הוא מזכיר חכמים שונים, ארץ ישראלים, שמהם ציטט לאורך פירושו:

החכם השלם הר"ר שלמה שירילי"ו ביאור על ירושלמי שחבר על סדר זרעים ומסכת עדויות...גם בקצת מקומות משם החכם הר"ר אלעזר אזכרי ז"ל. והחכם הר"ר אפרים אשכנזי חתנו של רש"ל ז"ל וחכמים אחרונים זולתם, אעלה על ספרי שמותם. גם דברי החכם השלם הר"ר סולמיאן אוחנא ז"ל...

י' שפיגל, בספרו 'עמודים בתולדות הספר העברי הגהות ומגיהים'[2] כותב על דברים אלו:

למדנו מפירושו של ר' שלמה העדני, כי בא"י הייתה חבורה נכבדה של חכמים שעסקה בלימוד המשנה. ולא רק בלימוד המשנה, אלא גם בעיון ובקביעת נוסח מדויק של המשנה, הכולל גם ניקוד המשנה.

בשיעור מספר 3 ראינו את דבריו של פרופ' זוסמן, אשר הוכיח מעיון בכתבי היד של המשנה, ומכך ששלושת כתבי יד השלמים של המשנה אשר שרדו הם ממוצא דרום איטלקי, אזור הקשור לארץ ישראל, שבארץ ישראל המשיכו לאורך הדורות לעסוק בלימוד המשנה כמקצוע עצמאי, בניגוד לבבל. יש להוסיף שלימוד המשנה קיבל דחיפה בתקופה זו גם מהקשרים קבליים. החכם המוזכר ביותר בפירוש 'מלאכת שלמה' הוא רבי יוסף אשכנזי. חכם זה, אשר חי בצפת במאה ה - 16, מוזכר בספרים רבים של בני התקופה כמי שעסק רבות במשנה, פירשה והגיה אותה. בפי בני תקופתו הוא היה נקרא "התנא האלוהי מצפת להיותו שונה תמיד המשניות בניגון".[3] הרקע לעיסוקו של רבי יוסף אשכנזי במשנה קשור בתפיסות קבליות שקשרו בין שינון המשנה והתגלות השכינה.[4]

ג. מטרות הפירוש

רבי שלמה העדני מונה בהקדמתו לפירוש לא פחות משמונה עשר מטרות לחיבור. לא נעתיק במסגרת זו את כל דבריו, ונתמקד בעיקרי הדברים.

1. הגהות

המטרה הראשונה אותה הוא מזכיר היא הגהות למשנה. ואכן, פירוש 'מלאכת שלמה' עשיר מאוד בעיסוק בנוסח המשנה ובהגהותיה. הוא מנמק את חשיבות עניין זה וכותב: "והטעם לחקירה זו כי צריך להשגיח על לשון המשנה שפירא ויאותא כי היא שנייה לאורייתא". בהקשר זה הוא מזכיר את עיסוקו בדקדוק ובהגהת המשנה של רבי יוסף אשכנזי, אותו הזכרנו לעיל. פרופ' אפשטיין[5]כתב על ר"י אשכנזי: "חוקר ומבקר, מעמיק ודייקן היה, שלא היה כמותו בדורו. הוא מגיה אף אותיות ונקודות, אפילו דברים שאינם אלא עניין לכתיב, עד שהתפלא עליו רבי שלמה העדני בכמה מקומות". אפשטיין ציין שלפעמים הוא הגיה את המשנה בניגוד לבבלי ואף מפרש את המשנה על פי הפשט שלא כבבלי.

הגהותיו של רבי יוסף לא הגיעו אלינו באופן ישיר אלא רק דרך ציטוטים של דבריו אצל חכמים אחרים ובראשם רבי שלמה העדני, אשר לאורך פירושו מזכיר פעמים רבות את הגהותיו של רבי יוסף אשכנזי ודן בהם. העניין הרב של ה'מלאכת שלמה' בהגהות בא לידי ביטוי גם בהשוואה שהוא עורך, בסוף ההקדמה שלו, בין פירושו לבין הפירוש של התוי"ט שהתגלגל לידו לקראת סוף עבודתו על פירוש המשנה:

ויחד לבבו לאמרו. אין בדור אחד איתרמי מלתא, שאחד יושב יחידי מוקרן בקרן זוית בעיר חברון תוב"ב[6], ואחד עם חבריו בארץ מרחקים בערי אשכנז[7]. הסכימו יחד לעסוק ולעמול בעמלה של תורה ולהגיה המשנה ולבארה כמעט בסגנון אחד.

נציין מספר דוגמאות של עיסוק בנוסח והגהה.

א. סדר מלאכות חורש וזורע בשבת. המשנה במסכת שבת עג. מביאה את רשימת 39 מלאכות שבת ובראשם "הזורע והחורש". הגמרא שם שואלת מדוע מלאכת זורע מופיעה לפני מלאכת חורש, והלא סדר המלאכות הכרונולוגי (אשר הוא הסדר אותו נוקטת המשנה) הוא הפוך. תשובת הגמרא היא שבארץ ישראל זורעים לפני החרישה. אולם, דווקא במשנה שבירושלמי (דפוס ונציה) מופיע להפך - "חורש וזורע", וכן מופיע בחלק מכתבי היד של המשנה, כגון כתב יד קויפמן. ב'מלאכת שלמה' שם כותב על כך:

אך הר"ר יהוסף ז"ל הגיה בספרו "החורש והזורע" וכתב כן מצאתי בכל המשניות "החורש והזורע", עד כאן. והן אמת שכן הוא גם בירושלמי. ותימה גדול הוא שהתלמוד בבלי אומר דתנא בארץ ישראל קאי, והאמוראים של ארץ ישראל אומרים דתנא בחוץ לארץ קאי.

ה'מלאכת שלמה' תמה על העבודה שדווקא בירושלמי, וכן בכתבי היד של המשנה (שאנו יודעים היום שהם מטיפוס ארץ ישראלי) מופיע חורש ואחרי כן זורע, ולכן דברי הבבלי על המנהג הארץ ישראלי תמוהים. פרופ' יהודה פליקס בספרו 'החקלאות בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד (עמודים 37 - 36)העיר שלא מצאנו עדות לנוהג של זריעה לפני חרישה בארץ ישראל,[8]ואם כן דברי הבבלי אכן תמוהים.

ב. כריעה והשתחוויה בווידוי כהן גדול. ביום הכיפורים הכהן הגדול מתוודה שלושה וידויים: שניים על הפר ואחד על השעיר המשתלח. הווידוי האחרון מתואר במשנה המצוטטת בבבלי דף סו.:

בא לו אצל שעיר המשתלח, וסומך שתי ידיו עליו, ומתודה. וכך היה אומר: אנא השם! חטאו, עוו, פשעו לפניך עמך בית ישראל. אנא השם! כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו, ושעוו, ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא, ט"ז, ל). והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

המשנה מסיימת בתגובת העם לשמיעת השם המפורש, אלא שבירושלמי לא מופיע כלל גרסה זו, כפי שמעיר ה'מלאכת שלמה':

וכולה בירושלמי לא גרסינן ליה אף הכא. אכן ה"ר יהוסף ז"ל מחקו כולו, אלא הכי גרסינן: "לפני ה' תטהרו והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". וכתב כן מצאתי בכל הספרים דלא גרסינן הכא, וכן נראה לי דלא גרסינן אלא בהזכרת השם הראשון בפרק שלישי, ותו לא צריך.

רבי יוסף אשכנזי מסיק שיש לגרוס קטע זה במשנה בפרק שלישי, בתיאור הווידוי הראשון על הפר, ולא כאן. אולם, יש לציין שבכל כתבי היד של המשנה המשפט אינו מופיע גם בפרק שלישי, כפי שכבר העיר הדקדוקי סופרים (שאף מפנה למספר ראשונים שמדבריהם מוכח שלא גרסו את זה). פרופ' אפשטיין[9]שיער שנוסח זה חדר למשנה מתוך סדר העבודה אותו נהגו לומר בתפילה בבתי הכנסת. יש להעיר שגרסה זו כבר עמדה לפני מספר ראשונים; כך, לדוגמא, התוספות ישנים בדף סו. גרסו זאת וציינו שלא רק כאן כרעו אלא בכל פעם ששמעו את שם ה', גם בווידויים הקודמים[10].

2. השלמות והרחבות לפירוש ברטנורא

בדומה לתוי"ט, גם ה'מלאכת שלמה' רואה בפירושו הרחבה והשלמה לפירוש רע"ב (רבי עובדיה ברטנורא):

כמה מקומות שקיצר ר"ע ז"ל בהם דבריו שלא השיגה דעתי להבינם מרוב הקוצר, ארחיב הביאור ויובנו אמריו.

(הקדמת ה'מלאכת שלמה').

כפי שראינו בעבר, פירוש רע"ב הוא פירוש יחסית קצר המתמקד בפירוש נקודתי למשנה אשר לא מרחיב, בדרך כלל, בקושיות ותירוצים. ה'מלאכת שלמה', כמו התוי"ט, רואה בפירושו במה להרחבה ופירוט בנקודות שונות הקשורות למשנה ולגמרא שעליה. בהקשר זה הוא מציין, לדוגמא, לכך שהוא יעמוד על סתירות בין משניות ובין משניות לברייתות.

3. ציטוטים של מקורות רבים המתייחסים למשנה

ה'מלאכת שלמה' מציין שהוא יפנה בפירושו לספרים רבים הקשורים למשנה: ביאורי רע"ב למשניות מסכת כלאים והקדמתו לסדר טהרות שלא הודפסו (עד לזמנו); פירוש רבי שלמה שיריליו לירושלמי על סדר זרעים ועוד חכמים בני התקופה; פירוש הרא"ש לסדר טהרות וקיצור דבריו; דברי התוספות והר"ן ומפרשים נוספים "אע"פ שאין דבריהם אמורים באותה מסכתא"; ציטוטים מתוך דברי הרמב"ם ביד החזקה; דברי הירושלמי על המשנה ועוד.

4. ציונים ומראי מקומות

ה'מלאכת שלמה' מציין שספרו ישמש כמראה מקום למקורות חשובים: הפניות למשניות שהובאו בתלמוד שלא במקומן, ציונים למשנה תורה, ציונים לטור ובית יוסף ועוד.

 

 

**********************************************************

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יוסף מרקוס, תשע"ו

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                    http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:                http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

*

**********************************************************

 
 

 

 

[1]   י' רצהבי, 'ר' שלמה עדני וחיבורו 'מלאכת שלמה', סיני קו, תש"ן, עמודים רמ"ג -רנ"א.

[2]   רמת גן, תשס"ה, עמוד 382.

[3]   ספר קורא הדורות לרבי דוד קונפורטי, הובא אצל רי"נ אפשטיין, מבוא לנוסח המשנה חלק ב, עמוד 1285.

[4]   במקורות רבים מופיע הקישור בין אותיות נשמה ואותיות משנה. ראו, לדוגמא, בספר שני לוחות הברית ב, תחילת מסכת שבועות. להפניות נוספות ראו מאמרו של י' ארנד, 'לימוד משנה וחבורות משנה בעת החדשה', JSIJ (2004) 19-53; ספרו של ח' גפני, 'פשוטה של משנה', תל אביב, תשע"א, עמודים 44 - 43.

[5]   מבוא לנוסח המשנה, חלק ב, עמוד 1285.

[6]   שם ישב ה'מלאכת שלמה'.

[7]   בה ישב התוי"ט.

[8]   במקורות תנאיים רבים מופיע שחרישה היא לפני זריעה:

כמה יגע אדם הראשון ולא טעם לוגמה אחת עד שזר' וחרש וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל.

(תוספתא, ברכות, פרק ו').

אבל אדם שעמל וחרש וזרע ונכש ועדר וכיסה ובשעת הקציר בא שדפון וחילקה הרי שיניו שלו קהות.

(ספרא, בחוקותי, פרשה ב').

[9]   מבוא לנוסח המשנה, ירושלים תש"ח, עמוד 972.

[10] אולם, עיינו בתפארת ישראל כאן שהציע רק כאן, בווידוי הכללי על כל העם, השומעים השתחוו כאשר הם שמעו את שם ה'.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)