דילוג לתוכן העיקרי

פורים | מגילת אסתר: תחפושת ספרותית

קובץ טקסט

מאת הרב דוד הנשקה, פרופסור מן המניין לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן

 

נושאה המרכזי של מגילת אסתר לכאורה ברור: סיפור ישועתם של ישראל מידי המן הרשע בידי מרדכי ואסתר. אולם תפיסה זו מעוררת קשיים לא-מועטים. ישועה זו, העומדת במרכז העלילה, עומדת על שני רגליים - מלכותה של אסתר ומעמדו של מרדכי, ובעל המגילה אינו חוסך ברמזים על זמניותם וארעיותם של יסודות אלה: אהבת המלך לאסתר עלולה לדעוך בכל רגע כשם שגוועה אהבתו לושתי, וגדולת מרדכי עלולה להתבטל כשם שהתבטלה גדולתו של המן. זאת ועוד, מה תועלתה הגדולה של גאולה זו, שהחזירתנו לנקודת המוצא? הלא כל הסיפור לא נתגלגל אלא מסירובו העיקש של מרדכי לכרוע ולהשתחוות להמן; ומה אירע לאחר המהפך הגדול? "ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותיפול לפני רגליו ותבך". מה נשתנה המן, שאין לכרוע לפניו, מן המלך?

הרב דוד הנשקה, במאמרו שנדפס במגדים כ"ג (תשנ"ה) מתייחס לקשיים אלו ומתרצם, באמצעות עיון במסגרת החיצונית של הסיפור - בפרק הראשון של המגילה ובפרק האחרון שלה. בתחילת המגילה אנו מוצאים אריכות רבה ופרטנית בתיאור המשתה הגדול, לכאורה בלא כל צורך; ובסוף המגילה נאמר "וישם המלך אחשוורוש מס על הארץ ואיי הים". ברור שסיום תמוה זה משלים את תחילתו של הסיפור ומחזירנו אל המלך ותפארתו: הוא אחשוורוש הדגול מתחילתו, על כיסא מלכותו אשר בשושן הבירה, ועד סופו, שבו הוא שולט לא רק על שבע ועשרים ומאה מדינה אלא אף על הארץ ואיי הים.

אותה מסגרת, המדגישה באופן כה חגיגי את יקר תפארת גדולתו של המלך, עומדת בניגוד אירוני בוטה לתוכנה של העלילה הנפרשת בתוכה. מחבר המגילה מנפח בלון זה הקרוי 'המלך אחשוורוש' למימדים אדירים, קוסמיים; אך כל זאת כדי שיתפוצץ מעצמו מתוך המהלך האירוני של האירועים. המלך האדיר, שמלכותו בכל משלה, אינו מושל אף באשתו; לעולם אינו מרים ידו ורגלו מתוך דעתו שלו; הוא חשוף למזימות רצח מתוך ארמונו;שליט-בובה ביד יועציו ושריו; ולבסוף אף אינו יכול להשיב את הספרים ששלח לכל מדינותיו. המלך עצמו אינו כלום; התוקף והגדוּלה הם לגינוני המלוכה, לסמליה החיצוניים. המלך הוא ראשון עבדיה של מלכותו.

מעתה ברור שנושאה האמיתי של מגילת אסתר אינו כלל המאבק בין המן למרדכי; מאבק זה אינו אלא מקרה מבחן, שבאמצעותו מצייר בעל המגילה את אופייה של מלכות אחשוורוש - היינו מלכותו של בשר ודם. המלך, בתור כזה, הוא הוא נושאה האמיתי של המגילה, שלא באה אלא ללגלג על יומרת המלכות של בשר ודם.

מעתה מובן היטב מאמרו המפורסם של רבא: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז ע"ב). מדוע צריך אדם לשאוף שלא להבחין בין מרדכי לבין המן, בין טוב לבין רע? לדידנו הדברים ברורים: על-פי קשרי העניינים שבגלוי, הישועה צמחה בגינו של מרדכי; אך חייב אדם להתבסם בפורים עד שישתחרר מן המישור הראשוני והנגלה, ויעמוד על עומקם של דברים. וכאן אין כל הבדל בין המן למרדכי; זה אף זה אינם אלא דמויות משנה. לא רשעת המן היא הסכנה, כשם שלא בצדקת מרדכי הישועה; אלא הכל תלוי בשאלה מי ימלוך: מלך אביון או מלך עליון.

הרב דוד הנשקה ממשיך ומביא ראיות רבות לטענתו, ומסביר על פיה את המגילה כולה. וכל מעשה פירושו וחידושיו - הלא הם כתובים על ספר מגדים כ"ג, בהוצאת מכללת הרצוג להכשרת מורים שליד ישיבת הר עציון. פורים שמח!

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)