עשרה בטבת שחל להיות בערב שבת
הגמרא בעירובין (מ ע"ב) שואלת מה דינו של אדם המתענה תענית יחיד בערב שבת - האם עליו להשלים את תעניתו עד צאת הכוכבים וכך לפתוח את השבת בתענית, או שמא אין לו להשלים את תעניתו, ועליו להפסיקה לפני כניסת השבת. לכאורה, יש להקשות על קושיית הגמרא - מדוע לא העלתה הגמרא את השאלה לגבי תעניות הציבור, אלא רק לגבי תענית יחיד? אמנם, מרבית הצומות: י"ז בתמוז, ט' באב וצום גדליה - לעולם אינם יכולים, לפי החשבון, לחול בערב שבת; אך עשרה בטבת יכול גם יכול, ומדוע העלתה הגמרא את השאלה לגבי תענית יחיד בלבד?
ה"אור שמח" (הל' תעניות ה', ו) מביא תירוץ נאה לשאלה זו. ה"בית יוסף" בסימן תק"נ מביא בשם האבודרהם, שצום עשרה בטבת שונה משאר הצומות, שאילו היה חל בשבת (דבר שאינו יכול לקרות על פי החשבון) - היו צריכים לצום בשבת, בדומה ליום הכיפורים שחל בשבת, ולא היו דוחים אותו כמו את הצומות האחרים. ומניין לנו מעמדו הייחודי של צום זה בין שאר הצומות המוזכרים בנביא? מכך שנאמר בו לשון מיוחד: "בעצם היום הזה" (יחזקאל מ', א), בדומה ללשון שנאמר ביום הכיפורים (ויקרא כ"ג, כח-ל). לשון זה מעיד על מעמדה הייחודי של התענית, שלא ניתן להזיזה ממקומה (ויש להאריך באשר ליסוד הרעיוני העומד מאחורי מעמד מיוחד זה, ואין כאן המקום לכך). לאור זה, קבע ה"אור שמח", לא היה לגמרא כל ספק שאף אם עשרה בטבת חל בערב שבת - יש להשלים את הצום במלואו. שהרי הדברים קל וחומר: ומה צום שחל ביום השבת - דוחה אותה והשבת כולה הופכת ליום תענית, צום שנוגס בשבת בתחילתה - לא כל שכן. על כן, העלתה הגמרא את השאלה לגבי תענית יחיד בלבד.
להלכה, המחבר (רמ"ט, ד) פוסק שגם תענית יחיד יש להשלים בערב שבת, אלא אם כן המתענה התנה אחרת; ואילו הרמ"א (שם) פוסק שבתענית ציבור ישלים ובתענית יחיד לא ישלים.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)