עם ישראל | גרות חלקית | 7
בשיעור הקודם, התחלנו לדון בדוגמאות שונות של גרים הנוטלים חלק מלא רק באחת משתי הבריתות שמהן בנויה זהות יהודית. בנוסף לשיטת הרמב"ם, הסבור שעבד כנעני אינו בכלל ברית האבות ואשר בשיטתו דנו בשיעור (יב), התייחסנו בשיעור הקודם לכך שנראה מדבריו שהוא מוציא גם את הגרים מארבע אומות – מצרים, אדום, מואב ועמון – מברית האבות. בכל אחד ממקרים אלה, הגר מחויב במצוות ללא שיצטרף באופן מלא לעם ישראל, והדבר בא לידי ביטוי באיסור עליו לישא בת ישראל. בנוסף, הרי"ף והרמב"ן מעלים ליקויים בתהליך הגירות שעשויים לפגוע בכניסה לברית האבות.
בשיעור זה נעסוק ב"נתינים", קבוצת גרים שחיה בשוליו של עם ישראל. טיב הוצאתם מן הכלל וההיגיון שבכך עשויים לסייע לנו להבין יותר את הדינמיקה בין ברית האבות לברית סיני בתהליך הגיור.
נתינים
מלבד עמון, מואב, מצרים ואדום, האם ישנן קבוצות לאומיות נוספות המנועות מלהינשא לתוך עם ישראל גם לאחר גיור? רבא (יבמות עו.) מסתפק בכך לגבי איסור התורה להינשא לאחד משבעה עממי כנען (דברים ז', ג'). בהתחלה מניח רבא שהאיסור חל רק לפני הגיור, אך לאחר מכן חוזר בו וקובע שהאיסור חל, לאמיתו של דבר, דווקא על גרים מעממים אלה.
המפרשים מתייחסים בעיקר לשתי אפשרויות אלה בנוגע לנתינים. נתינים הם צאצאי הגבעונים, קבוצת אוכלוסייה כנענית שהצליחה להערים על יהושע ולכרות עמו ברית, ובעקבות כך התגיירה והתחייבה לשרת את בני ישראל ואת המשכן (לכן השם "נתינים" (יהושע ט', כ"ז)).[1] מצד אחד, משניות רבות משוות נתינים לממזרים (למשל מכות יג.), ומצביעות בכך על האפשרות שהאיסור על ישראל להינשא לנתין הוא איסור תורה בדומה לממזר, כמו מסקנת רבא. לעומת זאת, הגמרא (יבמות עח.) קובעת כי דוד המלך הרחיק את הנתינים מעם ישראל, ומכך עולה שהאיסור אינו איסור תורה – בהתאם לדעתו הראשונית של רבא.
רש"י והרמב"ם (הל' איסורי ביאה י"ב, כ"ב) הולכים בעקבות ההבנה הפשוטה של הגמרא ביבמות וקובעים כי האיסור להינשא לנתין הוא מדרבנן בלבד. רבנו תם, לעומתם, משתכנע מהמשניות שישנו איסור תורה אף לאחר הגיור (ספר הישר מח; תוספות יבמות עט.; תוספות כתובות כט.). על כל צד במחלוקת זו, אם כן, להתמודד עם מקורות סותרים לשיטתו.
הראב"ד (ב"כתוב שם" – השגותיו על בעל המאור, יבמות כד: בדפי הרי"ף) מציע דרך מקורית המקבלת קיומם של איסור תורה ואיסור דרבנן גם יחד. הוא טוען כי הגיור הקבוצתי הראשוני של הגבעונים התבצע מתוך פחד מכיבוש הארץ על ידי בני ישראל ולכן היה פגום. אמנם, כדברי הרמב"ן, "כולם גרים", אך נאסר עליהם מדין תורה להינשא לישראל. גיור אינדיבידואלי של אנשי גבעון וצאצאיהם היה פותר בהדרגה את הבעיה, אלא שדוד גזר איסור על גיורם.[2] הרמב"ן הולך בכיוון דומה, אך בווריאציה אחרת – הוא מציע שרק דור ראשון של גרים כנעניים אסורים מן התורה, בעוד שהדורות הבאים אסורים מדרבנן לאחר שדוד גזר עליהם.
כל אחת מהבנות אלה מוסיפה ממד חדש להבנתנו את יחסי הגומלין שבין ברית האבות לברית סיני בהקשר של גיור.
רבנו תם והרמב"ן
לדעת רבנו תם, הנתינים הם הקבוצה השלישית, יחד עם המואבים והעמונים, האסורים בחיתון עם קהל ישראל לעולם.[3] הרמב"ן (יבמות עח:) ישווה נתינים דווקא למצרים ואדומים, שצאצאיהם מותרים לבוא בקהל אך לא הם עצמם. הטעם לאיסור זה אינו ברור. כאשר רבא אומר, בדבריו הראשונים, ש:"וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם" (דברים ז', ג') אמור דווקא לפני גיור הוא מסביר שהטעם הוא: "דלמא מוליד בן ואזיל פלח לעבודת כוכבים" (יבמות עו.). אך לפי המסקנה, "אין שייך שם הסרה [מאחרי ה'], דבגירותן איירי" (תוספות יבמות כג.; ראו גם רמב"ן קידושין סח.). כפי שמעיר הר"ן: "נתינים שהם גרים וחייבים בכל המצות לאו בני הסרה נינהו” (קידושין ל. מדפי הרי"ף). אם כך, מדוע הם אסורים לבוא בקהל?
התוספות לא מציעים טעם חלופי לאיסור החיתון על עממי כנען. אנו יכולים להעלות סברה שהדבר נוגע לאיום דמוגרפי אפשרי על ישוב הארץ על ידי בני ישראל. בניגוד לנישואין עם עובדי עבודה זרה, המציבים איום בעיקר על דת ישראל, זרם של גרים כנעניים לתוך משפחות ישראליות מאיים על זהותו הלאומית הייחודית של עם ישראל בארץ ישראל. במילים אחרות, הנתינים ושאר עממי כנען, כמו כל בני האדם, יכולים להצטרף לשגב הדתי של ברית סיני, אך הם אינם מוזמנים להצטרף לקיום הלאומי הנובע מברית האבות.
יתרה מזאת: הוצאת הכנענים מברית האבות יכולה לנבוע מטעם עקרוני ולא רק מטעם מעשי. בעוד שברית האבות מסוגלת לקבל אליה זרים כמעט מכל רקע אפשרי, העממים היושבים בכנען הם היריבים של עצם ייעודו של עם ישראל מתחילת ספר בראשית, ולכן אינם יכולים להצטרף אליו במלואו.[4]
ההבדל בין האפשרויות יבוא לידי ביטוי במשך האיסור. אם החשש בקליטת גרים כנעניים לתוך עם ישראל הוא רק מעשי, ניתן להבין כי ככל שהדורות חולפים והילדים רחוקים יותר משורשיהם פוחת גם החשש. היגיון זה מוביל לדעת הרמב"ן, המתיר לדור שני לגרים מעממי כנען להינשא לתוך עם ישראל. אם, לעומת זאת, יסודותיו של ספר בראשית מרחיקים בין זרע כנען לעם ישראל, גם הדורות הבאים יישארו מרוחקים מכניסה לעם ישראל, כדעת רבנו תם.
הראב"ד והמאירי
כאשר הרמב"ן בא להסביר את עמדת הראב"ד, הוא מסביר כי הגיור הראשון של הנתינים לא איפשר להם להינשא אל תוך עם ישראל: "לפי שעדיין אדוקין בע"ז ולא תשתכח מפיהם" (רמב"ן יבמות עח:). עבור הראב"ד, האיום אותו מציבים נישואין עם עממי כנען הוא איום דתי בעיקרון.
מצד אחד, הסבר זה מטשטש את ההבחנה שבין שיקולים הנובעים מברית האבות ואלו שנובעים מברית סיני. מצד שני, הראב"ד מציע את הדוגמה המובהקת ביותר שראינו עד כה לגיור חלקי. כמו לגבי עמוני או מואבי, היינו יכולים להציע שגיור הנתינים התבצע במלואו, אלא שישנו איסור נפרד על נישואיהם לישראל. הראב"ד, לעומת זאת, בהכרח סבור שהאיסור להינשא לישראל משקף פגם בגיור של הנתינים, מכיוון שאחרת, מה יעזור גיור נוסף? המאירי מחדד נקודה זו עוד יותר: "והנתינים... בני הגבעונים שנתגיירו דרך שקרות והשאירום ולא להחזיקם בגרים גמורים לענין חתנות אלא שהם חייבים בתרי"ג מצות" (מאירי כתובות כט.). הראב"ד, אם כך, מחזק את תפיסת הגיור החלקי שזיהה הרב סולובייצ'יק ברמב"ם, ובה עסקנו בשיעור הקודם.
רש"י והרמב"ם
מצד אחד, רש"י והרמב"ם סבורים שהנתינים, כמו כל גרים, יכולים להינשא אל תוך עם ישראל מדין התורה, ומטבע הדברים איננו יכולים ללמוד מהם דבר על ברית אבות וברית סיני. עם זאת, ייתכן שאנו עשויים ללמוד דבר או שניים מהבנתם את גזירתו של דוד שאסר על נישואיהם:
"אמר שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים דכתיב "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ" (דברים י"ג, י"ח) ביישנין דכתיב "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם" (שמות כ', י"ז) גומלי חסדים דכתיב "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ וגו'" (בראשית י"ח, י"ט) כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו" (יבמות עט.).[5]
מהן התכונות אותן מתאר דוד? בעיקרן, אלו מאפיינים של ברית האבות, כפי שניתן ללמוד מהפסוקים אותם מביאה הגמרא עצמה![6] במילים אחרות, דוד המלך אסר על נישואין עם קבוצה שהוא מצא אותה לקויה באופן חמור בערכים עליהם מבוססת ברית האבות. לאחר גיורם, הנתינים הם יהודים לכל דבר, אך ריחוקם הגמור מערכי היסוד של עם ישראל מונעים מהם את האפשרות להינשא לתוך עם ישראל.
מצד אחד, תוקף ריחוקם של הנתינים לפי רש"י והרמב"ם הוא מדרבנן. עם זאת, ניתן לשאול: האם ישנו תקדים מן התורה לגזירה זו מדרבנן? האם התורה אוסרת נישואים עם אוכלוסייה, גם לאחר גיורה, מכיוון שאינה חולקת את הערכים היסודיים המאפיינים את אברהם וזרעו? עמון ומואב, כמובן!
כפי שאומרת התורה:
"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם: עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ" (דברים כ"ג, ד'-ה').
בפרשת וירא, אברהם נותן אוכל לזרים ומתפלל עבור אנשי סדום החוטאים. עמון ומואב, צאצאיהם של אחיינו של אברהם, בוגדים בערכים אלו בכך שהם פוגעים בחלשים ואף מקללים אותם. יתר על כן, הם בוגדים באברהם עצמו וכופרים בטובה שהוא עשה לאביהם, כמו שמעיר הרמב"ן:
"הנראה אלי כי הכתוב הרחיק שני האחים האלה שהיו גמולי חסד מאברהם שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי (בראשית י"ד, ט"ז) ובזכותו שלחם השם מתוך ההפכה (בראשית י"ט, כ"ט) והיו חייבין לעשות טובה עם ישראל והם עשו עמהם רעה" (רמב"ן דברים כ"ג, ה').
בדבריו עוד מודגש שהכישלונות המוסריים של עמון ומואב אינם נידונים בחלל ריק אלא על רקע פרשיות לך לך ווירא. ובכן, כיצד ניתן להעלות על הדעת שהם יכולים להצטרף לברית שחזונה הוא "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית י"ח, י"ט)?
בכך אנו משלימים את הסיבוב שעשינו וחוזרים לנקודת הפתיחה של השיעור הקודם – דברי הרמב"ם שעמון ומואב אינם גרים מלאים. הם יכולים לאמץ את אמונת ישראל, אך אין להם מקום בתוך עם שזהותו הלאומית זהה עם מורשתו הערכית של אברהם אבינו. הוצאתם מקהל ה' אינה איסור העומד בפני עצמו אלא ביטוי להוצאתם מברית האבות.
ברמה של איסור דרבנן, דוד המלך זיהה את אותן הנקודות הבעייתיות אצל הנתינים. בנוסף לאכזריותם, הרמב"ם גם רואה במעשיהם כפירה בטובה: הם "לא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם,[7] והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה" (הל' איסורי ביאה י"ט, י"ז). לכן דוד הוציא את הנתינים מכלל ברית האבות בכך שאסר עליהם להינשא לתוך הקהל.
סיכום ומסקנות: האם "גיור חברתי" בהיקפים גדולים אפשרי?
בעקבות הרב סולובייצ'יק, בשני השיעורים האחרונים ראינו באיסור חיתון אינדיקציה לגיור שאיננו שלם. בחנו דוגמאות רבות של גרים שעליהם לשמור מצוות באופן מלא והם מחויבים בברית סיני, אך הם מורחקים במידה מסוימת מעם ישראל. בעוד שישנם המורחקים מעם ישראל מסיבות פרוצדורליות בלבד – למשל, היעדר בית דין בזמן הטבילה – אחרים מורחקים על ידי ההלכה, אם כיוון שהם מאיימים על ערכים יסודיים, אם כיוון שהם מאיימים על שלמותו הדמוגרפית של עם ישראל, ואם כיוון שמחויבותם לאמונה מוטלת בספק.
ברמה אחת, עצם התופעה של גיור חלקי תומכת בטענתו של הרב סולובייצ'יק ששתי בריתות משחקות תפקיד בגיור. מעבר לכך, נראה שעיוננו מציע זווית חשובה על הגישות לגיור כיום. לאור האיום הדמוגרפי שמציב זרם מהגרים לישראל שאיננו יהודי בהכרח, ישנם קולות הקוראים לגיור שונה, בו מצומצם תפקידה של ברית סיני. מכיוון שרבים מאותם עולים מזדהים בגאווה עם מדינת ישראל ועם גורלה, אך אינם רוצים לשמור מצוות, ייתכן שניתן למצוא דרך לשלב אותם בעם ישראל דרך ברית האבות גם ללא התייחסות מלאה לברית סיני, וכך להעניק לגיטימציה לנישואיהם ליהודים ולוודא את יהדותם של צאצאיהם.[8]
אמנם, לאור מה שהעלנו בשני השיעורים האחרונים אני מסופק בכך. ההנחה של קולות אלה היא שקל יותר להיכנס לברית האבות מאשר ההעפלה אל פסגת הר סיני, עליה ניתן לומר "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ" (תהילים כ"ד, ג'). אך הדוגמאות שהבאנו מצביעות דווקא על ההפך! בעוד שברית סיני פתוחה לכל דורש ומבקש, ההלכה שומרת בקפדנות על ברית האבות ודווקא לגבי הנושא שהוא עיקר מטרתם של אותם קולות – היכולת להינשא אל תוך עם ישראל.
התפיסה הרווחת היא שקבלת המצוות היא המכשול העיקרי העומד בדרך שעקרונית עשויה להיות חלקה וקצרה לאזרחות בעם ישראל; אך מה שלמדנו מעבדים כנענים (לדעת הרמב"ם), עמונים, מואבים, נתינים ואחרים , הוא שלהימנות על זרעו של אברהם היא זכות שלא כל הגרים זכאים לה בהכרח – ויהיו עובדי ה' וצדיקים ככל שיהיו.
ההימנות על זרע אברהם היא נכס יקר ערך, הזקוק ליותר הערכה מאשר הוא זוכה לו כרגע. אם ניתן לו את היחס הראוי לו, נבוא לנסח אחרת את השאלה העומדת בפנינו בנוגע למענה המתאים לשיעור אוכלוסיית הלא-יהודים בישראל. האם ניתן למצוא דעות מיעוט הרואות בקבלת מצוות דרישה לא מעכבת בתהליך הגיור? ייתכן. אך האם ניתן למצוא בסיס רעיוני בחז"ל להטמעת קבוצה גדולה אל תוך עם ישראל ללא מעורבות ומחויבות לברית סיני?[9] עד כה, לא מצאתי.
איזה סוג פסק?
מעבר לתמיכה בעמדה מסוימת לגבי גיור, מה שמוצע כאן הוא גישה רחבה וקונצפטואלית לעיון הלכתי. הטענה כאן היא ששאלות עמוקות בעלות השלכות מרחיקות לכת אינן מקבלות מענה מספק באמצעות עיון צר במקורות הישירים. על התשובות להימצא מתוך עיון עמוק יותר ביסודות ההלכתיים של הנושא. לגבי גיור, למשל, ישנם פרקים ספציפיים ברמב"ם וסימנים ספציפיים בשולחן ערוך – אך הדבר נוגע גם לשאלות יסוד רחבות לגבי המהות של היות יהודי. בשל כך, התייחסות צרה אך ורק לצד הטכני של תהליך הגיור, כפי שנוסח בספרים מסוימים, מחמיצה את המבט הרחב-יותר שניתן לקבל על ידי עיון יסודי.
בעוד שניתן לדחות את הבנתו של הרב סולובייצ'יק בשורה מסוימת ברמב"ם, נראה שגישתו הכללית לגיור אכן עולה באופן משכנע מעיון בתופעות השונות של הגיור כפי שהן מתוארות בתורה שבעל פה – מהגיור הקלאסי ועד לתופעות חריגות למדי. כאן אנו פוגשים חשיבה הלכתית במיטבה.[10] ניסינו לסייע למסקנתו של הרב סולובייצ'יק באמצעות התובנות שעלו מעיוננו בסוגיות נוספות, ויש לקוות שההרחבה של תפיסתו לגבי ברית כפולה מביאה להבנה מעמיקה יותר לגבי טיבו של הגיור, וגם לגבי נושאים נוספים.
לדעתי, השיטה חשובה יותר מאשר המסקנה המדויקת, ואני מוכן לשקול גישות אחרות הדנות בנושא באותו היקף ממנו עולה שיטתו של הרב סולובייצ'יק. עיקר מורשתו – כך אני סבור – אינה מסקנה הלכתית מסוימת, אלא האתגר ללמוד לעומק, בהיקף, ותוך הבנת המורכבות של הדברים. עבור תורתנו אין להתפשר בפחות.
לעיון נוסף:
1. הספרות בנושאי גיור פורחת בשנים האחרונות, לאור האתגרים שניצבים בפני מדינת ישראל. לדיון מאיר עיניים מן העת האחרונה, המזכיר כמה מן הנקודות שעלו בשיעורים האחרונים, ראו מו"ר הרב משה ליכטנשטיין "גר או תושב", דף קשר 1145-1146 (תמוז תשס"ח) וחילופי המכתבים עם הרב חיים אירם בגליונות 1149-1150 (אלול תשס"ח). את כולם ניתן למצוא באתר דף קשר. הרב אירם הולך בעקבות הרב שאול ישראלי, המעמיד את ההצטרפות לאומה במרכז הגיור. הרב משה ליכטנשטיין, לעומתו, מאמץ את הדגם הכפול של סבו הרב סולובייצ'יק ולכן רואה בגישתו של הרב אירם "רדוקציה". גם ראו הרב ישראל רוזן, "מדיניות הגיור בישראל", תחומין ל"ו (תשע"ו), 315-323.
2. קבוצת אוכלוסייה נוספת בה לא עסקנו היא השומרונים, הידועים בחז"ל כ"כותים". בחז"ל ישנה מחלוקת האם הכותים גרי אמת או גרים מתוך פחד בלבד ("גרי אריות" – ראו קידושין עה:); לפי האפשרות האחרונה, עצם גיורם מוטל בספק. המאירי (כתובות כט.) מציע הבנה מחודשת של דעה זו. הוא טוען כי הם נשארים אסורים בנישואין לישראל, אך בכל זאת חייבים במצוות (ראו הרב משה ליכטנשטיין, דף קשר 1149). מה היחס בין קביעה זו לבין דעת המאירי לגבי נתינים? האם ישנו כאן מקרה נוסף של פער בין ברית אבות לברית סיני?[11] האם גיור אינדיבידואלי נוסף יועיל לכותי?
3. הרב סולובייצ'יק מביא דוגמאות נוספות שניתן להבינן כגיור לקוי המביא לכך שהגר אינו יכול להינשא לתוך עם ישראל (ראו אגרות הגרי"ד הלוי הל' איסורי ביאה י"ד, א'; רשימות שיעורי מרן הגרי"ד הלוי יבמות 488-492, 507; שיעורי הגרי"ד על מסכת כריתות 170-174):
– גר, בזמן שבית המקדש היה קיים, שעוד לא הביא את קרבנו – ראו שיטה מקובצת לכריתות ח: (השמטות אות ג) ותוספות שם ט.
– גר שכבר היה מהול בזמן הגיור – ראו רמב"ן שבת קלה. בשם רבנו חננאל.
– מי שנתגייר ממניעים זרים – ראו רמב"ם הל' איסורי ביאה י"ג, ט"ז, המסביר כי כיוון שנשות שלמה ושמשון לא התגיירו מתוך כוונות טהורות "חשבן הכתוב כאילו הן גויות ובאיסורן עומדין" (ראו גם מגיני שלמה כתובות כט.; עם זאת, ראו לשון הרמב"ם בהלכה הבאה, הלכה י"ז: "לפיכך קיימו שלמה ושמשון נשותיהם ואף על פי שנתגלה סודן").[12]
מהו היחס בין דוגמאות אלה של גיור לקוי לבין הדוגמאות שהבאנו לעיל? האם יש ביניהן מכנה משותף, או שמדובר בתופעות שונות?
4. בשיעור זה דנו במגבלות, הלכתיות ותפיסתיות, לשילוב קבוצות גדולות בתוך עם ישראל ללא קבלת מצוות מלאה. פתרון אחר שהוצע הוא גיור ילדי הדור השני בעוד הם קטנים באופן רחב, שהרי בגיור קטינים אין צורך בקבלת המצוות.[13] למשל, הרב נחום אליעזר רבינוביץ כותב:
"ההימנעות מלגייר קטנים... תביא להתפשטות המגיפה [של נישואי תערובת] בצורה נוראה, רח"ל. לפיכך, בנידון שלנו, ברור שאין להוסיף סייגים וגזרות אלא שיש להעמיד הדין על תלו, ולהכניס כל הנפשות הללו תחת כנפי השכינה בלי היסוס ובלי שהיה כלל וכלל" (שו"ת שיח נחום ס' ס"ח).
בלי לערער על הפסק ההלכתי של הרב רבינוביץ, נדמה לי שיש מקום לדון – גם אם תהליך זה אפשרי מבחינה טכנית, מה יש ללמוד מעיוננו בברית אבות וברית סיני על הכדאיות של מעשה כזה? כלומר, המניע לגיור רחב, יהיה איך שיהיה, הוא ההגנה על ברית האבות – על עם ישראל. אמנם, אפשר לשאול – מהו האיום הגדול יותר על ברית האבות ועל העם – קיומם של ישראלים שאינם יהודים ועלולים לשאת יהודים שאינם שומרים מצוות, או זרם של גרים שאינם שותפים גם לברית סיני?
להערות ושאלות:
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)