כי תצא | על טעמי המצוות

פרשת השבוע היא המשופעת במצוות מכל הפרשיות האחרות בתורה. לכן, דווקא הפרשה הזו מאלצת אותנו להתמודד עם שאלת טעמי המצוות בצורה ישירה יותר - מדוע הקב"ה חייב אותנו בקיום כל-כך הרבה מצוות?

אמנם, עצם העיסוק בטעמי המצוות הוא עיסוק בעייתי. הנחת הבסיס שיש טעם למצוות, יכולה להוביל להבנה שגויה שישנם כללים מסוימים המגבילים את הקב"ה - כלומר, שהקב"ה היה מחויב לתת מצוות שיש להם טעם. כבר חז"ל עמדו על בעייתיות זו, וניסחו אותה בצורה קיצונית: "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו". לדברי הגמרא, מי שסובר שיש טעם למצוות שילוח הקן, והיא נובעת בגלל הצורך של הקב"ה לרחם על ברואיו - משתקין אותו!

אולם למרות בעייתיות זו, בתור מאמינים אנו נדרשים להבין שהקב"ה אינו מגביל את עצמו כאשר הוא נותן לנו מצוות בעלות טעם, נסתר או גלוי. עלינו לחתור לגלות את טעמי המצוות, למרות שאל לנו לקשור את קיום המצווה בהבנת הטעם שלה.

אם כן, ישנם שני כיוונים שאפשר להעלות למטרת המצוות. הראשון מביניהם הוא תיקון העולם - כלומר, המצוות ניתנו לנו כדי שבעזרתן נעלה את העולם ונגאל אותו, ובכך נביא אותו לייעודו.

אולם, הוגים רבים האמינו שמטרת המצוות אינה יכולה להצטמצם רק לתיקון העולם, והם סברו שהמטרה הרבה יותר נשגבת, וקשורה לא רק לעולם אלא גם לעצמנו. לפי כיוון זה, מטרת המצוות היא לא לשפר את העולם אלא להועיל לאדם. בהתאם לדרך זו, נדמה שישנם שלושה כיוונים באמצעותם ניתן להבין כיצד המצוות מועילות לאדם.

הכיוון הראשון הוא שהמצוות נועדו כדי לתת לנו שכר בעולם הבא. כיוון זה אכן מקבל במלואה את המימרא בגמרא האוסרת על האדם לברר את טעמי המצוות, אולם מסביר, שאם אכן נקיים את המצוות ללא לחקור ולהבין את טעמן - נקבל על כך שכר בעולם הבא. אם כן, למרות שאין לכל מצווה ומצווה טעם מהותי, למעשה יש טעם כללי מדוע לקיים אותן - הטבה לאדם בעולם הבא.

המהר"ל ב"נצח ישראל" חולק על כיוון זה. לדבריו, גם לכל מצווה ומצווה יש טעם פרטי - קידום והעלאת רמתו הרוחנית של האדם. בהסבר זה, המהר"ל ממשיך בשיטתו המחשבתית הכללית, הסוברת שעולם החומר הוא עולם שפל, ושאיפתנו צריכה להיות להתעלות לעולם של צורות מושלמות וגופים רוחניים. ממילא, גם מטרת המצוות היא לקדם את האדם בצורתו הרוחנית הנעלה.

הרמב"ן סובר גם הוא שיש טעמים למצוות, וגם הוא מסביר שמטרתן היא לשפר את האדם. אולם, בניגוד למהר"ל, הרמב"ן סבור שלא מדובר דווקא בשיפור צורתו הרוחנית של האדם, אלא בשיפור מידותיו ודעותיו. לפי כיוון זה, כל מצווה נועדה לשפר את תכונותיו של האדם, או לתת לו הסתכלות נכונה על התרחשויות בעולם. יכול להיות שלא נבין את כל הטעמים, אולם לפי הרמב"ן ברור שישנו טעם לכל מצווה. הרמב"ן מסביר את המימרא האוסרת על חקירת טעמי המצוות, ואומר שאמנם נכון שצריך לשתק את מי שטוען שטעמה של מצוות שילוח הקן הוא להביא לידי ביטוי את מידת רחמנותו של הקב"ה, אולם צודק מי שאומר שמטרת המצווה היא לשפר את מידת רחמנותו של האדם!

בפרשת 'ואתחנן' אומר משה, כהקדמה גם לפרשתנו - "ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנוכי נותן לפניכם היום". הפניה אל העם שישמע את החוקים, היא פניה הדורשת הרבה יותר מקיום סתמי של המצוות. אדם המקיים את המצוות אולם הן לא משפיעות על חייו ואישיותו - אינו מנצל אותן במלואן, וממילא מחטיא את המטרה. מטרת המצוות היא לא רק קיומן המעשי, אלא גם שאדם יראה עצמו בתור אדם המקיים מצוות. המטרה היא שכל אחד מאתנו יהפוך להיות אדם שהמצוות מכוונות את חייו ומדריכות אותו.

בתור עובדי ה' אנו צריכים לא רק לקיים את המצוות, אלא גם לשמוע אליהן - לקלוט ולהפנים את המסרים הנובעים מהן.