עלון שבות גליון 35

  • רבני ותלמידי הישיבה

בשוב העלון

בעשרה מאמרות נברא העולם. עשרה מסכי-הסתר, המכסים מעיני הברואים את התערבותו של הבורא ית' במעשה בראשית. בעשרה מאמרות נברא עולם מורכב, עם מערכת חוקים פנימיים העלולה ליצור תחושה מוטעית, שהיא ממשיכה להנהיג את העולם בכוחות עצמה. עולם שהקב"ה בראו, אך מאותה שעת-בראשית ואילך – העולם גופו מנהיג כביכול את עצמו ומקיים את עצמו.

אולם אין זו אלא אחיזת-עיניים. אין זה אלא מבט על המסכים הפרושים על הבריאה, אך לא מעבר להם. אין זו אלא אשלייה הנובעת מאותם עשרה מאמרות שיצרו הסתר ע"ג הסתר, ואינם מאפשרים להבחין בהנהגתו התמידית והבלתי-פוסקת של בורא שמים וארץ.

"לעולם ה' דברך נצב בשמים". דבור של בראשית שיצא וברא – עדיין במקומו נצב, ורק על ידו ממשיכים מעשי בראשית לעמוד על מכונם. ואם אמנם עולם כמנהגו נוהג – אין זה מחמת רצונו בעבר, בששת ימי המעשה, אלא מחמת רצונו בשעה זו.

"המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". לא המחדש חידושים, לא המחדש חריגים ממעשי בראשית. אלא – המחדש בכל יום ויום אותם מעשי בראשית עצמם. לא על הנס הפלאי אנו מברכים, אלא על חדוש אותם מעשי בראשית. בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כי אמנם חדשים הם.

אולם לא רק הברואים מתחדשים בכל יום, ולא רק הם קיימים ועומדים בזכות דבורו ית' הנצב עדיין בשמים. גם כל התהליכים ההסטוריים העוברים על הבריאה כולה, גם אלו מודרכים ומונהגים בכל עת ובכל שעה ע"י בורא עולם. כל המאורעות והאירועים מכוונים ממנו ית', ומשתלבים במהלך הכללי, באותו מהלך שבו מוביל הקב"ה את עולמו. פרט אינו מיותר, שלב קטן שבקטנים אינו לשווא. כל הבריאה, וכל המתרחש בה בכל שעה ושעה – הכל חלק בלתי נפרד ממהלך העולם, המהלך לקראת גלוי מלכותו ית', גלוי שלם ומלא. מהלך לקראת אותו היום ההוא אשר בו יהיה ה' למלך על כל הארץ, ו"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". אלא שכשם שבמעשה בראשית מרובים ההסתרים – כן גם בתהליכים ההיסטוריים העוברים על הבריאה. כשם שחוקי הטבע מונעים מלהבחין בהתערבותו התמידית של הבורא בקיום העולם, כך חוקי ההסטוריה מסתירים את השגחתו והנהגתו ית' בכל מאורע ובכל מהלך על כל פרטיו ודקדוקיו. גלוי מלכותו – השגחתו והנהגתו – טרם נראה. עדיין מרובים הגורמים האנושיים שניתן לתלות בהם את תהליכי ההסטוריה, עדיין מרובות הסיבות הארציות הנראות לנו כדוחפות את צעדי האנושות. ומתוך כך – רבות עדיין, לאין-ספור, התופעות הנדמות לברואי עולם כרע. לו היינו זוכים לגלוי מלא, לראות ולהבין את כל פרטי המסלול הפתלתול שבו עובר העולם, לו היינו מבחינים כיצד כל הפתולים והמכשולים הינם חוליות הכרחיות בשרשרת הארוכה המובילה לתכלית המצופה – הרי היינו משכימים ומעריבים ערב ובקר, ומברכים: ברוך הטוב והמטיב.

אלא, ש"לא כעוה"ז העוה"ב. העוה"ז – על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת". עדיין נמצאים אנו בעוה"ז, בעולם שבו ראייתנו מוגבלת ומצומצמת. ובראיה מעוות ומסולפת זו – רבים המאורעות הנראים לנו כבשורות רעות. מאורעות שאין אנו מסוגלים לברך עליהם ברוך הטוב והמטיב

ואעפ"כ – חייבים אנו לברך. אם לא מתוך הכרה ברורה ובהירה, אמיתית ויציבה, מ"מ מתוך אמונה בלתי מעורערת שדיין אמת הוא. ואם דינו טרם הובן לנו – הרי זה חסרון המשיג, חסרון הרואים והשומעים, אך לא חסרון בדין.

הורגלנו לחזור ולשנן את דברי התורה: "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". להכיר שהצלחותינו ונצחונותינו הם פרי ידינו, שכוחנו לקצור הצלחות – מתת ה' הוא. אולם יתכן שטרם חדרה להכרתנו במידה מספקת התחושה החזקה שגם השלב שלפני הנצחון, גם השלב העוטה חושך וערפל, גם הוא ממנו ית'. ה' איש מלחמה – הוא הנלחם לנו ואנו מחרישים. ואם כי לעתים דומה שאת שלבי המאבק אנו קובעים ומתכננים, וששלל גורמים אנושיים הוא המכתיב שלבים אלו – וידעתם כי "ה' אלקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם."

*

"לדוד, ריבה ה' את ריבי.

אמרה כנסת-ישראל לפני הקב"ה: אם אין אתה עומד עלי – אין לי מי יעמוד עלי. ראה מה עושים לי, "ראית ה' עוותתי... ראיתה כל נקמתם... שמעת חרפתם", אתה שמעת, אתה עמוד עלי.

וכן דוד אמר: "הבה לנו עזרת מצר". עבד בשר ודם יכול לומר לבעליו אדוני ריבה את אויבי וצא הלחם עמו? והקב"ה אמר לדוד: עסוק בתורה ואני נלחם מלחמותיך".

בדברי המדרש הללו, המופיעים בילקוט שמעוני (תהילים ל"ה), פתח הרב עמיטל את הקדמתו לשעור הראשון בישיבה. השעור ניתן ביום שלישי, ע"י הרב ליכטנשטיין, ובו כבר נסחפו קומץ התלמידים שנתאספו בישיבה לתוך תוכו של פרק שלישי בסוכה. למעשה קומץ התלמידים אינו כה מקומץ, ובצירוף כל ה"בלתי-מגוייסים" התקבץ צבור שאינו מבוטל כלל וכלל. הלמוד מתרכז כאמור בפרק שלישי בסוכה שנבחר לשעת חרום זו. משתדלים בישיבה ללמדו כאילו היה התכנון הקבוע והמסודר של הישיבה, אך בצירוף תקוה ורצון להחליפו מיד בחזרה בתכנית המקורית, למוד מס' קידושין עם כל תלמידי הישיבה.

מהחזיתות למיניהן שומעים דיווחים רבים. מהחזית באלון שבות נדמה שאין צורך להוסיף על הדיווחים מבית המדרש, ואין צורך במילים נוספות על האמור עד כה ועל המובא בעלון זה.

*

"ר' אלכסנדרי, בתר דמצלי אמר הכי: יהיה רצון מלפניך ה' אלקינו שתעמידנו בקרן אורה, ואל תעמידנו בקרן חשיכה. ואל ידווה לבנו ואל יחשכו עינינו". (ברכות יז.)

אליהו בלומצוייג

עוד בעלון

חרב גאוותך / הרב יהודה עמיטל

"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם"

גדרי מילה בדין גוי שמל / הרב יהודה שביב