אחרי מות | עבודת יום הכיפורים

התורה הגדירה את יום הכיפורים "שבת שבתון", ובכך ייחדה אותו משאר המועדים.

 

ייחוד זה בא לידי ביטוי חד גם ביחס לקרבנותיו. לכל מקראי קודש מוספים המבטאים את קדושתם. אך ביום הכיפורים, חוץ מהמוספים הכתובים בפרשת פינחס, ישנה עבודה מיוחדת שהתורה הפרידה מקרבנות שאר המועדים, המופיעה בפרשת אחרי מות.

 

הבנת משמעותה של עבודה זו, יכולה להאיר את יום הכיפורים בכלל, ואת הכפרה לה זוכים ישראל ביום קדוש זה בפרט.

 

אחד המאפיינים המיוחדים של עבודת יום הכיפורים הוא הקטרת הקטורת. בדרך כלל, מקטירים את הקטורת על מזבח הזהב, אבל ביום הכיפורים מקטירים אותו על מחתה בקודש הקדשים. התורה מדגישה את התפקיד המרכזי של קטורת זו כגורם המאפשר לכהן הגדול להיכנס לפני ופנים:

 

"ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת"   (ויקרא ט"ז, ב')

 

"ענן" המוזכר בפסוק זה מתייחס לקטורת, כמו שכתוב:

 

"ונתן את הקטורת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות"   (שם י"ג)

 

על מנת להסביר את משמעות הקטורת בהקשר של עבודת יום הכיפורים, 'נגייס' את שיטת ריש לקיש המופיעה בתחילת מסכת יומא. מסכת יומא פותחת:

 

"שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין" (משנה יומא א', א')

בגמרא, לומד ריש לקיש את דין הפרשת כהן גדול מעליית משה להר סיני:

 

"דכתיב 'וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי' מכדי כתיב 'ויקרא אל משה ביום השביעי' מאי ששת ימים? זה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישת ששה"      (יומא ג.)

 

לדעת ריש לקיש, יש קשר מהותי בין עליית משה להר סיני לבין כניסת הכהן הגדול לקודש הקדשים ביום הכיפורים. קשר זה מתבהר על פי שיטת הרמב"ן הרואה את המשכן כהמשך גילוי ה' בסיני:

 

"וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שם 'וישכן כבוד ה' על הר סיני', וכתיב 'הן הראנו ה' א-להינו את כבודו ואת גדלו', כן כתוב במשכן 'וכבוד ה' מלא את המשכן'... והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני וכמו שאמר במתן תורה 'מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה', כך במשכן כתיב 'וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת מבין שני הכרובים וידבר אליו" (רמב"ן שמות כ"ה, א')

 

נראה להבין את משמעות ענן הקטורת, על רקע ההקבלה בין עליית משה להר סיני (שמות פרק כ"ד) לבין כניסת משה למשכן המתועדת בסוף ספר שמות (פרק מ') ובתחילת ספר ויקרא (פרק א').

 

 

 

גם בסיני וגם במשכן יש ענן ויש כבוד ה' ומשה אינו נכנס למקום השכינה לפני ש-ה' קורא אליו. מכאן ניתן להסיק, שהכניסה למשכן היא מעין העלייה להר סיני כאשר ה' שכן עליו.

 

ממילא, שיטת ריש לקיש הדורש ימי פרישה, דוגמת ימי הפרישה לפני עליית משה, כתנאי לכניסת הכהן הגדול לפני ולפנים, ברורה. 

 

לאור ההשוואה בין כניסת הכהן הגדול לקודש הקדשים לבין עליית משה להר סיני שהיה מכוסה בענן, אפשר גם להבין את המשמעות המיוחדת של ענן הקטורת בעבודת יום הכיפורים. ענן הקטורת, כך נאמר, נועד לכסות את הכפורת, כמו שכתוב:

 

"ונתן את הקטרת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות"      (ויקרא ט"ז, י"ג)

 

בהקשר זה, כדאי לציין את אחת המחלוקות הנוקבות בין הצדוקים לבין הפרושים. למדנו ביומא:

 

"תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס ביציאתו היה שמח שמחה גדולה פגע בו אביו אמר לו בני אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מן הפרושים אמר לו כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה 'כי בענן אראה על הכפורת' אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו עכשיו שבא לידי לא אקיימנו" (יומא יט:)

 

לפי הצדוקים, הקטרת הקטורת צריכה להיות מחוץ לקודש הקדשים. רק לאחר מכן, אחרי שכיסה ענן הקטורת את הכפורת, היה מותר לכהן הגדול להיכנס לפני ולפנים. דבר זה נועד לקיים, לדעתם, מה שנאמר:

"כי בענן אראה על הכפורת"  (ויקרא ט"ז, ב')

 

לפי מסורת הפרושים, הכהן הגדול נכנס לתוך קודש הקדשים עוד לפני שהקטיר את הקטורת. לפני ולפנים, היה הכהן מקטיר את הקטורת על מחתה בין בדי הארון.

 

לאור מה שביארנו, שיטת הצדוקים נראית הגיונית יותר. כיסוי הכפורת נועד כדי לאפשר את כניסת הכהן הגדול לפני ולפנים. כיצד, לשיטת הפרושים, הותר לו להיכנס טרם מילא ענן הקטורת את הבית?!

 

מסתבר, שמסורת הפרושים באה להדגיש שהצורך לענן הקטורת כתנאי לכניסה לקודש הקדשים, אינו כדי למנוע את ראיית הכפורת והכרובים. ענן הקטורת נועד כדי לאפשר את הכניסה למקום בו שורה כבוד השכינה, כמו שכתוב (שם): "כי בענן אראה על הכפורת"

 

כך אכן היה בעליית משה להר סיני, עליו שכן כבוד ה', וכך היה בכניסת משה למשכן. רק לאחר הקטרת הקטורת בין הבדים, כאשר ענן הקטורת כיסה את הכפורת אשר על העדות וכבוד ה' כביכול נראה על הכפורת, נכנס הכהן הגדול לקודש הקדשים. כניסה שנועדה כדי לכפר על בני ישראל ולקיים מה שנאמר:

 

"...לפני ה' תטהרו" (שם ל')

 

 

ב. בזאת יבוא אהרן אל הקודש

מסתבר, שיש משמעות נוספת לשיטת ריש לקיש, המשווה בין ההכנסה לכניסת הכהן הגדול לקודש הקדשים לעליית משה למרום. על מנת להסביר זאת, יש להדגיש שכניסתו של משה למחנה השכינה בעלותו אל הר סיני, תמה בחטא העגל. כך נאמר למשה כשבני ישראל חטאו:

 

"לך רד כי שחת עמך" (שמות ל"ב, ז')

 

אמנם משה רבנו שוב עלה לסיני על מנת לקבל שנית את הלוחות, אבל בני ישראל לא זכו למעמד מעין מה שזכו לו בלוחות הראשונים, כפי שנאמר:

 

"ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר" (שם ל"ד, ג')

 

גם קבלת הלוחות השניים ביום הכיפורים, לא הצביעה על השלמת הכפרה על חטא העגל. לפי חז"ל, אחרי שמשה ירד ביום הכיפורים עם הלוחות, בני ישראל התחילו לבנות את המשכן. וכבר הסברנו (בשיעור על פרשת שמיני) שההתעסקות בבניית המשכן הייתה חלק מתהליך התשובה על חטא העגל.

 

התחנה הבאה בתהליך התשובה היא היום השמיני למילואים, בו הקריב אהרן עגל לחטאת. כפי שרש"י מסביר:

 

"להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה" (רש"י ויקרא ט', ב')

 

הרמב"ן הצביע על הדמיון הרב בין קרבנות יום השמיני, לעבודת יום הכיפורים:

 

"והנה קרבן אהרן כקרבנו ביום הכפורים בשוה, וחטאת העם כחטאתם ביום הכפורים, שעיר עזים אחד לחטאת"   (רמב"ן ויקרא ט', ג')

 

אמנם, על אף הדמיון, יש גם ניגוד. בעוד שחטאות יום השמיני הוקרבו בחוץ על מזבח העולה, חטאות יום הכיפורים נקרבים לפנים, על מזבח הזהב.

 

נראה, שעל אף שהושלמה בניין המשכן, תהליך התשובה על חטא העגל עדיין לא הגיע לסיומו. אמנם כבוד ה' נגלה עליהם באש שיצאה מאת ה' ואכלה על מזבח, אך גילוי זה אירע בחוץ, וטרם הותרו להיכנס פנימה.

 

ייתכן להציע, שנדב ואביהו בני אהרן חשו בכך ולכן רצו להקריב קטורת לפני ה'. אך עת הרצון עוד לא הגיעה, "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם" (שם י', ב').

 

רק אחרי מות שני בניו, הותר לאהרן להיכנס למקום כבוד השכינה:

 

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו ... בזאת יבוא אהרן אל הקודש"      (ויקרא ט"ז, א'-ג')

 

כתנאי לכניסה זו, אהרן צריך להקטיר קטורת מיוחדת כדי שהענן יכסה את הכפורת, דוגמת הענן שכיסה את ההר. ובכן, ישנה משמעות מיוחדת לכניסת אהרן, שמעד בחטא העגל. כמו כן, נדמה שעל ידי כניסה זו, עם ישראל חוזר למעלתם הראשונה, כאשר עמדו בהר סיני.

 

ראינו, אם כן, שבמרכז עבודת יום הכיפורים המקורית שהתבצעה במדבר, עומד ענין הכניסה אל מקום כבוד השכינה. לאור זאת, מסתבר שדברי ריש לקיש, שהפרשת הכהן הגדול היא במטרה להכינו לכניסה מעין העלייה להר סיני, נועדה גם להחזיר את הכהן הגדול, אשר ימלא את ידו לכהן תחת אהרן אביו, לדרמה המקורית שהתחילה עם חטא העגל והצו הא-לוהי "לך רד כי שחת עמך". דרמה זו, העוברת דרך הלוחות השניים, יום השמיני ומיתת שני בני אהרן, מסתיימת בעבודת יום הכיפורים של אהרן, "בזאת יבוא אהרן אל הקדש".  

 

 

ג. וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל

התודעה שישנה משמעות מטא-היסטורית לעבודת יום הכיפורים יכולה להאיר גם על עיקר העבודה ביום זה. הרמב"ן, כאמור, הצביע על הדמיון בין קרבנות יום השמיני לקרבנות יום הכיפורים, משום שבשניהם אהרן הקריב פר או עגל לחטאת והעם הביא שעיר עזים לחטאת. הרמב"ן ראה קרבנות אלו כמרכזיות בעבודות יום הכיפורים, דבר שבא לידי ביטוי בכך שרק הדם של קרבנות אלו נזרק בין הבדים ובתוך ההיכל.

 

בבואנו לדון במשמעות קרבנות אלו, קשה לא להקיש בין שעיר החטאת אשר לעם לשעיר עבודה זרה. שעיר עבודה זרה הוא חטאת הציבור בה מתחייבים כאשר רוב הציבור עובר על איסור עבודה זרה בשוגג. מלבד חטאת זו, אין עוד דוגמא של שעיר חטאת אשר דמו נזרק על הפרוכת ועל מזבח הזהב.

 

כמו כן, קשה להתעלם מהדמיון בין פר החטאת של אהרן לבין פר כהן משיח הנועד לכפר על עברה בשוגג של הכהן הגדול. שתיהן קרבנות חטאת של הכהן הגדול, דם שתיהן נזרק על הפרוכת ועל מזבח הקטורת, ושתיהן הן מן הפרים הנשרפים.

 

הגמרא ביומא מביאה את דרשת הספרא, ממנה לומדים את החיוב לזרוק דם פר החטאת על הפרוכת ביום הכיפורים:

 

"תנו רבנן 'וכן יעשה לאהל מועד' מה תלמוד לומר כשם שמזה לפני לפנים כך מזה בהיכל מה לפני לפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר כך מזה בהיכל"     (יומא נו:)

 

אך הדברים צריכים עיון, כיצד אפשר ללמוד שזריקת הדם היא דווקא על הפרוכת מדרשת "וכן יעשה לאהל מועד"?! נראה ברור, שחז"ל הבינו שפר החטאת של יום הכיפורים היא מעין פר כהן משיח אשר נאמר בו:

"והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש"    (ויקרא ד', ו')

 

ובכן, כאשר אהרן הקריב קרבנות אלו בעבודת יום הכיפורים במדבר, נראה שמשמעותן המקורית היתה כפרה על חטא העגל. אהרן הקריב מעין פר כהן משיח על חלקו בחטא העגל. לאחר מכן, הקריב מעין שעיר עבודה זרה על מנת לכפר בעד העם.

 

למעשה, כפרת עבודת יום הכיפורים היא שלב מתקדם של קרבנות יום השמיני, כאשר אהרן הביא עגל בן בקר לחטאת כדי לכפר על חטאו ושעיר חטאת כדי לכפר בעד העם. אלא, כאמור, הקדוש ברוך הוא ציווה להקריב קרבנות יום השמיני על מזבח העולה. בניגוד לכך, חטאות יום הכיפורים, לא זו בלבד שדמן נזרק בתוך ההיכל, אלא אהרן נכנס עם דמן מבעד לפרוכת על מנת לזרוק את דמן על הכפורת בין הבדים.

 

תוספת זו קשורה לתהליך הכפרה על חטא העגל, מ"לך רד כי שחת עמך" עד "בזאת יבוא אהרן אל הקדש", כפי שהסברנו.

 

נמצא, שישנה משמעות היסטורית כפולה ליום כיפור כיום כפרה על חטא העגל. ראשית, יום זה הוא היום בו ירד משה מהר סיני עם הלוחות השניים. בנוסף, ישנו גם קשר לשנה שלאחר מכן, כאשר הותר לאהרן להיכנס לפני ולפנים ולכפר בעדו ובעד כל קהל ישראל.

 

כך כל שנה ושנה, הכהן הגדול המכהן תחת אהרן אביו זוכה לכפר על בני ישראל בהתחברו לנקודה המטא-היסטורית של עבודת אהרן.

 

 

 

ד. כתבת בד קודש ילבש

על פי ההסתכלות המטא-היסטורית, נוכל להבין גם את משמעות הבגדים של עבודת יום הכיפורים. כידוע, בניגוד לכהן הדיוט הלובש ארבעה בגדים, הכהן הגדול בדרך כלל לובש שמונה בגדי כהונה, המכונים בגדי זהב בגלל הזהב המעורב בהם. אבל בעבודה הפנימית ביום הכיפורים, הכהן הגדול לובש ארבע בגדי לבן .

 

הגמרא בראש השנה עוסקת בדין זה:

 

"מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור"         (ראש השנה כו.)

 

רש"י מסביר שזהב הוא קטיגור משום שהעגל היה מזהב. שוב אנו עדים למרכזיותה של ההתמודדות עם חטא העגל הבאה לידי ביטוי בפרטי עבודת יום הכיפורים.

 

אך יש מקום לתמוה, מדוע אי אפשר להיכנס עם בגדי זהב משום שדבר זה מזכיר את חטא העגל, כאשר הותר לאהרן עצמו שמעד בחטא זה להיכנס לפני ולפנים. לכאורה, יש יותר אשמה באדם החוטא מאשר בחפץ שהשתמשו בו לחטא.

התשובה לכך היא פשוטה – אהרן חזר בו מחטאו. כבעל תשובה, אין נוכחותו לפני ולפנים מעורר קטרוג. אדרבה, אין ראוי ממנו להיכנס לפני ולפנים על מנת לכפר על בני ישראל. לגבי זהב לא שייך המושג תשובה, כיוון שאינו אלא חפץ, לכן אין מקום לזהב בקודש הקדשים ביום הכיפורים.

 

לכאורה, דברינו נסתרים ממה שהביא רש"י מיסודו של ר' משה הדרשן, שפרה האדומה נועדה לתקן את חטא העגל:

 

"פרה אדמה - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבוא אמו ותקנח הצואה כך תבוא פרה ותכפר על העגל" (רש"י במדבר י"ט, כ"ב)

 

רש"י ממשיך ומסביר, מדוע נצטווה דווקא אלעזר לעשות את הפרה האדומה:

 

"לפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו שאין קטיגור נעשה סניגור"     (שם)

 

הרי לנו, שגם לגבי אהרן נאמר אין קטיגור נעשה סניגור. מדוע אם כן, הותר לו להיכנס לפני ולפנים לעבוד עבודת יום הכיפורים? בכלל, לאור דברינו שעבודת יום הכיפורים נועדה להנציח את הכפרה על חטא העגל, מדוע יש צורך לתיקון הנוסף של פרה אדומה?!

 

מסתבר, שפרה אדומה ועבודת יום הכיפורים עוסקים בשני מישורים נפרדים. יום הכיפורים מתמקד בחטאם של עובדי העגל. על מנת להשיג כפרה על החטאים, אומרים ווידוי ומקריבים קרבן חטאת. הפרה האדומה, לעומת זאת, עוסקת בטומאה וטהרה. המשל של בן השפחה שטינף את ארמונו של המלך מרמז על לכלוך שצריך לנקות.

 

בזכות חזרתו בתשובה, אהרן היה ראוי לעבודת יום הכיפורים המכפר על החטא. אך מעבר למעשה העברה הניתנת לכפרה, חטא יכול גם ללכלך. פלטין המלך המסמל את מלכות ה' בעולם הפך למטונף בעקבות העגל ואין בכחה של תשובה לבדה לנקות את הכתם. על אף שחזר בתשובה, אהרן היה אחראי ללכלוך בפלטין המלך. לכן, אלעזר, לא אהרן, הוא שנבחר לעשות את הפרה האדומה על מנת לנקותו.