מעמדו של ספר הזוהר

בדורו של הראי"ה קוק, יצא פקפוק גדול לגבי מקורו ואמיתתו של ספר הזוהר. הרב יחיא קאפח זצ"ל, מגדולי רבני תימן, יצא נגד ספר הזוהר והמקובלים וטען שהספר אינו אמיתי, לא נכתב ע"י רבי שמעון בר יוחאי, וכי הדברים הכתובים בו פוגעים באחדות ה' ומלמדים כאילו יש בעולם שניות ח"ו.

הרב קוק התיחס לטענתו של הרב קאפח וכתב לו איגרת בשנת תרפ"ו (אגרות הראי"ה ח"ב עמ' רמז): "בדבר כללות החכמה וספרי הזוהר שהם דברים קדושים, שאין לקחת את הדברים כפשוטם, אלא הכל הם רמזים למפעלות ה' בעולמות הרוחניים, וסוד ההנהגה וההשגחה שהלשון האנושי קצר מהביע את עומק הרעיון. והכל הולך למקום אחד, להעמיק בגדולתו של יוצר בראשית ובאחדותו הנפלאה והפשוטה לאין סוף. וחלילה להטיל מום בקדשים ולהעלות על הדעת שחשבו שניות והגבלות בבורא-כל. ואם שלא כל מוחא סביל דא [לא כל מוח מבין זאת], הולך בתום ילך בטח באמונת חכמים שהדברים הקדושים הללו נשגבים הם מדעת האדם ושכלו הפשוט, אבל צפויים הם לצופי מרכבה ומשיגי הופעה קדושה עליונה".

הרב קוק עונה על טענת השניוּת בשני אופנים: ראשית - הקב"ה מתגלה בעולם בכל מיני דרכים, והקבלה מנסה להגדיר דרכים אלו כדי להגדיר ולפאר את גדולתו של הקב"ה. ודאי שגם היא מסכימה שיסוד כל דרכי ההתגלות הללו הוא הקב"ה - שהוא אחד ויחיד בעולמו. שנית - גם מי שאינו מבין את דרכי הקבלה באופן מלא, עליו להאמין ברבותינו הקדושים, שכמעט כולם התעסקו בספר הזוהר ובקבלה, שודאי לא האמינו בשניוּת וחשבו שספר הזוהר מפאר ומרומם את הקב"ה. עלינו לאחוז במידת אמונת החכמים, ולדעת שגם אם אין מבינים באופן מלא - יש לסמוך על רבותינו שהם לא היו כופרים ח"ו.

טענה נוספת שעלתה ביחס לספר הזוהר היא שיש בו הוספות מדורות שונים, ולכן מקורו של הספר מפוקפק. על טענה זאת כותב הרב קוק: "וייחוסו של הזוהר לרשב"י... אפילו אם נשתלשל דורות רבים והיו בהם הוספות והערות מחכמים שונים, אין העיקר בטל בכך, שישנם שם לימודים קדושים ונשגבים". הראי"ה מסכים שייתכן שיש בזוהר הוספות מתקופות שונות, אך עובדה זו אינה מבטלת את קדושתו של הספר. עדיין יש בו דברים עמוקים ומופלאים, ומי שחושב שהדבר מתאים לו ומעוניין ללמוד ממנו - יכול לעשות זאת.