ספיקא דאורייתא לחומרא וספק ספיקא

ספיקא דאורייתא לחומרא וספק ספיקא

כלל ברור הוא בכל מקום, ש"ספיקא דאורייתא לחומרא", אולם הראשונים נחלקו האם כלל זה עצמו הוא מן התורה או מדרבנן:

לדעת הרמב"ם (הל' איסורי ביאה י"ח, יז ועוד) והראב"ד (הל' כלאיים י', כז), כלל זה הוא מדרבנן בלבד. מדאורייתא אין איסורי התורה השונים חלים אלא על חפץ שודאי כלול באיסור, אבל חפץ שספק אם כלול באיסור - אין התורה מחייבת את האדם להתרחק ממנו. מן הסתם, כאשר אדם מקל בספק כזה, אם לאמיתו של דבר החפץ הוא אסור, אזי אותו אדם עבר על האיסור, אולם חטאו הוא רק בשוגג או באונס, שכן התורה התירה לו להקל מספק. ברם, חכמים החמירו יותר, וקבעו שאסור לאדם להיכנס למצב שבו יש סיכוי לא-קטן שיעבור על איסור דאורייתא.

ואילו לדעת הרשב"א (קידושין עג ע"א), הר"ן (שם) ורוב הראשונים, כלל זה הוא מן התורה, כלומר - התורה עצמה אינה מתירה לאדם להיכנס למצב שבו יש סיכוי משמעותי שיעבור על איסור.

מהגמרא בכמה מקומות עולה שגם כאשר מדובר באיסורי תורה, אין מחמירים אלא במצב של ספק אחד, אבל בספק-ספיקא, כלומר כשישנם שני ספקות, ניתן להקל. כמה אחרונים (כמו ה"גינת ורדים" כלל ח') העירו שדין זה תלוי לכאורה במחלוקת שהובאה לעיל: לפי הרמב"ם והראב"ד, עצם הדין שיש להחמיר בספק הוא רק מדרבנן, ולכן כאשר ישנם שני ספקות, כלומר - כשיש ספק האם אנו בכלל נמצאים במצב של ספק, הרי שיש לנו ספק האם אנו נמצאים במצב שבו יש להחמיר מדרבנן, וזהו ספיקא דרבנן, שבו כידוע ניתן להקל. לעומת זאת, לפי הרשב"א והר"ן, החובה להחמיר בספק היא מן התורה, כך שיש לנו כאן ספק בשאלה האם אנו נמצאים במצב שבו יש להחמיר מן התורה, ולכאורה זהו ספיקא דאורייתא, ויש להחמיר בו.

כיצד בכל זאת ניתן להבין את הדין ש"ספק-ספיקא לקולא" לפי הרשב"א והר"ן? אפשר להסביר בפשטות שאמנם ספק איסור אסור מן התורה, אולם איסור זה הוא רק הרחקה מן האיסורים, ואינו מגיע לדרגה של איסור רגיל, והתורה לא ציוותה להתרחק אלא מן האיסורים הגמורים, ולא ממה שנחשב הרחקה בלבד. התורה אסרה עלינו להיכנס למצב של ספק איסור, אולם היא לא אסרה עלינו להיכנס למצב שספק אם בכלל יש בו ספק איסור.

לחלופין ניתן לומר שחובת ההרחקה מספקות אינה רלוונטית כאן, כיוון שהספק נחשב כאילו הוכרע. כשם שהתורה קבעה שניתן להכריע ספקות באמצעות רוב ("אחרי רבים להטות"), כך ניתן להתייחס לספק-ספיקא כאל רוב, שהרי במצב זה לפי רוב התרחישים האפשריים ניתן להקל.