סמיכת גאולה לתפילה

  • הרב אביעד ברטוב

סמיכת גאולה לתפילה

יש לסמוך את תפילת העמידה לקריאת שמע של שחרית. רש"י (ברכות ד ע"ב ד"ה הסומך) מביא שני טעמים לחובה זו: הראשון - לימוד מספר תהילים, המסמיך את המילים "ה' צורי וגואלי" (סוף מזמור י"ט) למילים "יענך ה' ביום צרה" (תחילת פרק כ'). כיוון שדוד סמך גאולה ("וגואלי") לתפילה - אף אנו חייבים לנהוג כך. הטעם השני - על דרך משל: "מי שאינו סומך גאולה לתפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך. יצא המלך ומצאו שהפליג, אף הוא הפליג. אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו".

 

הפוסקים הביאו נפקא-מינות שונות בין שני הטעמים של רש"י. כך, למשל, הרמ"א (או"ח קי"א, א) מביא בשם הגהות אשר"י שבשבת אין חובה לסמוך גאולה לתפילה, כיוון ששבת אינה זמן צרה. הלכה זו מובנת היטב לאור טעמו הראשון של רש"י, המבסס את חובת הסמיכה על סמיכת הגאולה לתפילה בעת צרה. לעומת זאת, לפי טעמו השני של רש"י, המבסס את הסמיכה על הדרך הטובה ביותר להתקשר לקב"ה, יש לסמוך גאולה לתפילה גם בשבת. ואכן, המשנ"ב (ס"ק ח) מביא בשם ה"בית יוסף" שגם בשבת יש חובת לסמוך גאולה לתפילה מסיבה זו.

 

נחלקו הגאונים האם חייבים לסמוך גאולה לתפילה גם בערבית. רב עמרם גאון (תוס' ברכות ד ע"ב) סובר שבערבית אין חובה כזו, שכן תפילת ערבית היא רשות, ואילו הבה"ג כתב שיש לסמוך גאולה גם לתפילת ערבית. השו"ע (קל"ו, ג) פסק כשיטת הבה"ג, שיש לסמוך גאולה לתפילה גם בערבית, אולם עדיין קיים הבדל בין חובת הסמיכה בשחרית ובערבית. בתפילת שחרית - סמיכת הגאולה לתפילה קודמת לתפילה בציבור, ואילו בתפילת ערבית - תפילה בציבור קודמת לסמיכת גאולה לתפילה. לכן, אדם שנכנס ומצא את הציבור מתפללים תפילת עמידה - בתפילת ערבית יתפלל עמהם וישלים אח"כ את קריאת שמע וברכותיה, ואילו בתפילת שחרית יקרא קריאת שמע בברכותיה ורק אח"כ יתפלל.