סוף כיבוש ותחילת נחלה

לאחר המלחמה נגד חמשת מלכי הדרום, מתארגנים מלכי הצפון למלחמה נגד ישראל. בפרק י"א מסופר על כיבוש ארצות הצפון במלחמה המסיימת את תקופת הכיבוש:

"ויקח יהושע את כל הארץ ככל אשר דבר ה' אל משה, ויתנה יהושע לנחלה לישראל כמחלקותם לשבטיהם והארץ שקטה ממלחמה" (י"א, כג).

לאחר פסוק סיום הכיבוש, היינו מצפים להתחיל את החלק השני של ספר יהושע - חלק ההתנחלות. אך באופן מפתיע, את תיאור ההתנחלות נפגוש רק בפרק ט"ו, וקודם שנגיע לשם נקרא את פרקים י"ב-י"ד. מהי מטרת פרקים אלו? מדוע הם מפסיקים בין תיאור הכיבוש לבין תיאור הנחלה?

פרק י"ב פותח בכותרת "ואלה מלכי הארץ אשר הכו בני ישראל", ומייד מפרט את כיבושי ישראל בעבר הירדן המזרחי - כיבושים שנעשו בידי משה. בהמשך הפרק מתחיל חלק חדש: "ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל" (י"ב, ז), ומופיע פירוט של כיבושי יהושע בעבר הירדן המערבי.

פרק י"ג מתאר את שלבי הנחלה, ומתחיל עם נחלת שניים וחצי השבטים בעבר הירדן המזרחי. בסיום תיאור הנחלה מסכם הספר: "אלה אשר ניחל משה בערבות מואב מעבר לירדן מזרחה" (י"ג, לב), ומתחיל בתיאור הנחלה ע"י יהושע: "ואלה אשר נחלו בני ישראל בארץ כנען" (י"ד, א).

נראה, אם כן, שמטרת הפרקים י"ב-י"ד היא להראות שכל מעשי יהושע - הן הכיבוש והן ההנחלה - הם המשך ישיר של מעשי משה. כלומר, הכתוב בא להראות את ההמשכיות הישירה שבין פעולות משה לבין פעולות ממשיכו - יהושע.

כבר בשיעורים הקודמים ראינו מספר פעמים שספר יהושע דואג להראות את הקשר שבין יהושע למשה. כך בהקבלה בין מעבר הירדן לקריעת ים סוף, כך בתיאור כיבוש יריחו והעי במקביל לכיבוש סיחון, וכך בתיאור עשיית הפסח והתגלות המלאך ליהושע (במקביל לפסח מצרים ולמעמד הסנה). מדוע כל כך חשוב להראות את הקשר שבין שני המנהיגים?

נראה שהתורה חששה שהכניסה לארץ בצירוף עם החלפת המנהיגות ייצרו תחושה של 'דף חדש' בקרב בני ישראל - דף חדש שמשמעו ניתוק מהעבר, ובייחוד מתורת סיני אשר נתן ה' ביד משה. יתר על כן; בפתח הכניסה לארץ רובץ חטא גדול ומסוכן - המעבר מחיים רוחניים לחיי אדמה יכול לגרום לנטישת עבודת הא-ל המופשט והאחד, ומעבר לעבודת הארץ, כדוגמת עבודת הבעל. כדי למנוע את הניתוק ואת ההתדרדרות לעבודה זרה, יש צורך להדגיש את החיבור וההמשכיות בין דור המדבר לדור יושבי הארץ, בין תקופת משה לתקופת יהושע.

(מבוסס על שיעורו של הרב מרדכי סבתו)