סוכה | דף יז-יח | דופן עקומה
דף מספר 22
א. הקדמה
המשנה שלפנינו (יז.) ממשיכה את הדיון שבקודמתה, בעניין המפגש שבין הדופן לסכך. לעיל עסקנו במרחק שבין הדופן לסכך בציר האנכי, כלומר כאשר הדופן נמוכה ואינה מגיעה לסכך. משנתנו בודקת את המרחק המותר בין שני המרכיבים האלה מבחינה אופקית, ומסתבר שהדין שונה. הסיפא של המשנה עוסקת בדין "דופן עקומה" (שעד כאן הכרנו רק מתוך הגמרא), וגם הלכה זו מגדירה את היחס בין הסכך והדופן. אולם בגמרא יש לנו תפנית. בסוגיה הופכים "אוויר" (רווח פנוי) וגם סכך פסול לדבר הפוסל את שאר הסכך (הכשר) באופן כללי. ממשנתנו מסיקה הגמרא את ההגדרה מהו שיעור הפסול של אוויר ושל סכך פסול.
ב. שאלות על פשט הגמרא - שיעור אויר וסכך פסול (עד יח. למעלה "הכשר סוכה באמצע")
1. הרישא דנה במרחק בין הדפנות לבין סכך כשר. כאשר ה"חציצה" היא אויר, יכול המרחק להגיע עד..., אבל כאשר סכך פסול חוצץ, השיעור הוא...
2. לגבי הדין האחרון יש במשנה שלש דוגמאות. הראשון הוא בית ש____ . השני הוא המסכך חצר המוקפת אכסדראות הצמודות לבתים. הסוכה כשרה למרות ש...; ואולם כאן התקרה של האכסדראות פסולה רק משום..., ולכן היה צורך במקרה שלישי: סוכה גדולה שהקיפוה ב...
3. רבה פגש את רבנן דבי רב שאמרו: ____ פוסל ב_____, _____ _____ פוסל ב_____ . רבה העיר להם שאכן לדין הראשון יש מקור במשנתנו, אבל אם ללכת בעקבות המשנה, הרי ש____ ____ אמור לפסול רק בשיעור...
4. תשובת החכמים הייתה שמשנתנו מקילה בסכך פסול מן הצד דווקא, מדין ____ ____ .
5. אך רבה חזר והקשה בחריפות: לשיטת רבנן דבי רב, שאויר וסכך פסול מונחים זה לצד זה, ובכל אחד פחות משיעור פסול - הסוכה עדיין כשרה; אולם אם חזר ומילא את האויר ב..., תיפסל הסוכה, וזה אינו מתקבל על הדעת, שכן...
6. רבנן דבי רב השיבו שקושיא זו קיימת בכל אופן, בין אם שיעור סכך פסול הוא...ובין אם הוא...
7. אבל לרבה נראה שהבעיה קיימת רק אם השיעור הוא..., כי אז טעם השיעור הוא משום "הפלגה", רוצה לומר...(עיינו רש"י), ואז אין זה משנה ממה עשוי הרווח החוצץ. ואולם לשיטת רבה עצמו, השיעור הוא ____ _____ משום ____ ____ ____ (רש"י), ומכיוון שהשיעורים שונים, הם אינם מצטרפים.
8. אביי העיר לרבה שבסוכה קטנה סכך פסול ואויר פוסלים באותו שיעור:...; אבל רבה טען שאין זה משום שלשניהם שיעור פסול זהה, אלא משום ש...
9. ישנו מקרה אחד שבו חומרים שונים מצטרפים, למרות שלכל אחד בפני עצמו שיעור שונה. מהו דין זה?
10. עד כאן סוגיית סורא בעניין זה. בנהרדעא למדו ששיטת רב עצמו הייתה כדעת רבה, שסכך פסול פוסל את הסוכה ב____ ____ , ושמואל סובר כרבנן דבי רב.
11. הוכחה ללשון זו היא הברייתא של "צירוף נסרים". שהרי לדעת רב, מחלוקת התנאים שם היא בנסרים ברוחב..., ונחלקו אם "מצטרפים" לפסול את הסוכה. מכך משמע שלפסול הסוכה צריך שיעור גדול יותר, דהיינו...; אלא שיש לומר שצירוף כזה נחוץ רק בצד, אחרת מכשירים משום ...
11. שנינו בברייתא שר' מאיר, הפוסל נסרים בכל רוחב שהוא, אפילו ברוחב פחות מארבעה טפחים, מודה שניתן להכשיר סוכה שמונחים עליה נסר ופסל לסירוגין. בהנחה שדין זה נאמר גם בנסרים ברוחב ארבעה, מוכח מכאן שבאמצע אין סכך פסול פוסל אלא ב____ ____ .
12. אלא שיש להעמיד את הברייתא בסוכה ברוחב ____ ____ בצמצום, ואת הסכך התחילו להניח משני הצדדים לסירוגין כנ"ל. כך שאמצע נפגשים שני...ברוחב ____ ____ וזה מספיק לשיעור סוכה.
ג. שאלות לעיון
סכך פסול או אויר באמצע הסוכה
בהבנת מהות הפסול, כמעט כל הראשונים מקבלים את דברי התוס' יז. ד"ה אויר, עד "ושל צד הפתח פסולה". (הציור של תוס' הוא בסוכה בעלת 3 דפנות.) אולם, לאחר מכן עד סוף הדיבור התוס' מהרהרים האם יש לפסול גם כאשר הסכך הפסול הוא באמצע הסוכה, ואינו ממש מגיע מן הדופן עד לפתח. למרות שאין הפסול עובר עד הפתח, נראה מהתוספות שזה פוסל, ונראה מדבריהם שרק רווח בין הפסול לדופן האמצעי מציל את המצב. הספק בתוספות הוא רק האם יש להחמיר עוד יותר - לא להסתפק ברווח כלשהו, אלא לדרוש שטח מרובע של ז' טפחים ללא הפסק. בכל אופן, הנטייה להלכה היא להתעלם משתי החומרות, ולהניח שתהיה בעיה רק אם הפסול עובר מן הדופן עד הפתח ממש. כך כתב "פסקי תוספות" כאן אות ל"ט:
אויר הפוסלה, וכן סכך פסול, היינו כשמהלך מן דופן אמצעי עד הפתח, ולא בענין אחר.
לכאורה, הצעת התוס' להצריך שטח מרובע של ז' טפחים תואמת את שיטת המגן אברהם שהובאה במשנה ברורה בסימן תרל"ד סעיף קטן א':
ועיין באחרונים שהסכימו דבין באורך ובין ברוחב לא יחסר משבעה טפחים, וע"כ אם בצד אחד פחות משבעה טפחים ובצד השני ארוך הרבה יותר לא מהני לזה. כתב המ"א אפילו סוכה גדולה הרבה ובמקום א' יש קרן אחד משוך לפנים שאין בו ז' על ז' אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת שם והעתיקו הא"ר.
השוו לדברים אלה את התוס' לעיל ג. ד"ה לא נצרכה (והמג"א שם טוען שטעות נפלה בדבריהם), ועל שאלה זו כבר עמדנו בדף מספר 4.
האם ייתכן מצד אחד לדרוש ז' טפחים באורך וברוחב בסוכה, ומאידך להסכים לדעות הסוברות שהסוכה כשרה גם אם אין ריבוע כזה בין הסכך הפסול לבין הדופן האמצעי?
בע"ה בשבוע הבא נבדוק אם ניתן להבין את הפסול כאן שלא על פי דרכם של התוספות.
"לבוד" לחומרה
עיינו בתוס' יז. ד"ה אילו איכא. לפי זה יש להכשיר עשיית סוכה מתחת לחבלי כביסה (וכך פסק הגרש"ז אוירבך ז"ל - שו"ת מנחת שלמה, חלק א', סימן צ"א, סעיף י"ט).
ברם, האחרונים הקשו על כלל זה מכמה מקומות. ראו לדוגמה בשבת ה.., שם הגמרא קובעת שאי אפשר לחייב על מלאכת הוצאה בשבת אלא אם ההנחה הייתה במקום שיש בו ארבעה על ארבעה טפחים; ולפי זה קשה - איך יכולה המשנה בתחילת המסכת לחייב על מי שהניח בתוך ידו של עני? על כך עונה הגמרא:
אלא אמר רבי אבהו: כגון ששלשל ידו למטה משלשה (רש"י: דהויא כקרקע) וקבלה[1].
בעניין זה הרחיב הרב אריה פומרנצ'יק, תלמיד הגרי"ז מבריסק, בספרו "עמק ברכה" (סוכה, סימן י"ח). לפי ההסבר שלו, ישנם שני דיני לבוד:
1. צמצום מרחק בין שני חפצים - כאשר שני חפצים קרובים מספיק אחד לשני, רואים אחד מהם כאילו שהוא התקרב לשני, למרות שיש רווח ביניהם.
2. בדיני מחיצות - המחיצה קיימת גם בתוך רווח, כי הרווח נידון כסתום.
כדוגמה לכך נעיין במסכת שבת ח.. הסוגיה שם עוסקת בחיובו של הזורק כוורת ברשות הרבים. צורת הכוורת היא כקופסת שימורים - עגולה ופתוחה מלמעלה. על פי הסוגיה, אם זורקים אותה כשהיא עומדת זקופה, וגובה הכוורת הוא יותר מעשרה טפחים, פטור הזורק משום שלמעלה מעשרה הטפחים הוא "מקום פטור", ואין כל החפץ מונח ברשות הרבים. אחר כך דנה הגמרא במצב שכוורת "נוחתת" בצורה הפוכה, דהיינו שפיה למטה ושוליה למעלה. במצב כזה, גם אם הכוורת קטנה מעשרה טפחים, ייתכן שפטור, כי מגיעים ליותר מעשרה טפחים בעזרת "לבוד":
כפאה על פיה, שבעה ומשהו - חייב, שבעה ומחצה - פטור.
מדוע פטור כאשר הכוורת גבוהה שבעה ומחצה? רש"י הסביר כך:
דמכי מטא לפחות משלשה סמוך לקרקע אמרינן לבוד במחיצותיה, והרי היא כמונחת, נמצאו שוליה למעלה מעשרה, ואינה נוחה כולה ברשות הרבים.
ואם כן - מדוע אין פטור כזה כאשר הכוורת נוחתת ושוליה כלפי מטה? על כך עונה רש"י:
ובשלא כפאה ליכא למימר לבוד, דלא אמרינן לבוד אלא במחיצות[2].
וקשה, שהרי אין צריכים מחיצות כדי ליצור "הנחה" מדין לבוד, כפי שראינו בגמרא שבת דף ה.. בנקודה זו דן הרשב"א (שבת ח.):
ומסתברא לי דלא אמרו תוך ג' סמוך לקרקע כקרקע דמי אלא להתחייב בו כאלו זרקו לקרקע ונח בו ממש...אבל שנראה כאלו נשתרבבו שולי הכלי... והגיע לארץ ונחשוב הכלי כאלו אגדו למעלה מי'[3] בכי הא לא אמרינן לעולם.
כלומר, "הנחה" אינה בהכרח גם בונה מחיצה.
לפי זה, כותב בעל "עמק ברכה", כוונת התוס' היא כך:
דווקא לענין לבוד הנאמר במחיצות, דפחות מג' נחשב כסתום, בזה אמרינן דלא נאמר האי דינא אלא להקל, לשוויא מחיצה וסכך, אבל לא לפסול לשוויא כסכך פסול; אבל לאידך דינא דלבוד, דכל פחות מג' הרי הוא כנתקרב ונתחבר, ודאי דאין שום טעם לחלק בזה בין להקל ובין להחמיר.
ובעצם, הוא ממשיך לטעון, אין זה כלל עניין של "קולא וחומרא". זאת הוא מדגים על פי ההלכה של העמדת מיטה ביום טוב, שיש בכך בעיית "אהל" כאשר בין רגלי המיטה ישנן מחיצות שעליהן מונח משטח השכיבה.
הטור כתב כך:
וכן 'פוריא', כשרוצה להעמיד המטה, אוחז הקרשים למעלה ומכניס הרגלים תחתיהן אבל לא יתן הרגלים תחלה והקרשים עליהן. ודווקא כשהדפנות מחוברות כגון דופני התיבה הא לאו הכי שרי דאין עשיית אהל עראי כזה אסור בלא עשיית מחיצות.
(טור אורח חיים, סימן תק"ב).
והעיר שם ב"בית יוסף":
ומשמע מדברי התוספות שאע"פ שיש להן מחיצות אם אינן מגיעות לארץ מותר. ומיהו כשמגיעות פחות משלשה טפחים סמוך לקרקע נראה דכנוגעים בקרקע דמו דכל פחות משלשה טפחים כלבוד דמי.
על דבריו הקשה הרמ"א - הרי אין אומרים "לבוד" להחמיר?
אך הרב פומרנצ'יק מסביר:
דכוונת התוס'...היינו דדין לבוד הנאמר במחיצות לא נאמר אלא להקל, היינו לשוויא מחיצה כשרה, ולא להחמיר, לשוויא מחיצה פסולה. ונמצא דכוונת התוס' להקל ולהחמיר אינו אלא לענין עצם המחיצות, אבל לענין דברים המסתעפים מהמחיצות לכל דיני התורה בזה לא דברו התוס', וודאי דמחיצה הנעשית ע"י לבוד, והיינו להקל המחיצות לעשותה מחיצה כשרה, שוב דנים עי"ז לענין דברים המסתעפים מזה לכל דיני התורה בין להקל ובין להחמיר.
[1] וראו בהגהות "מצפה איתן" כאן, שעמד על שאלה זו.
[2] עיינו עוד בסוגיה שם בדעת רב אשי:
אפילו שבעה ומחצה חייב, מאי טעמא - מחיצות לתוכן עשויות.
כלומר, אין כאן מחיצות מכיוון ש"מחיצות" הכוורת "עשויות להניח בהן דבש ולא לכופן כלפי מטה" (רש"י) - מכיוון שאין כאן מחיצות אין כאן לבוד. בכל אופן, רב אשי מסכים שאין לומר לבוד בלי מחיצות.
[3] כלומר, שנראה את החלק העליון של הכוורת כנמצא למעלה מעשרה טפחים, במקום פטור.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)