דילוג לתוכן העיקרי

סוטה | דף יא | בלעם שיעץ ואיוב ששתק

סוגייתנו עוסקת בנסיבות שהובילו לגזרותיו של פרעה כנגד עם ישראל, ומספרת שבלעם, שיעץ לפרעה להשליך היאורה את כל הבן היילוד, נהרג במלחמת ישראל במדיין (במדבר לא, ח), ואילו איוב, ששתק ולא מחה, נידון בייסורים.

הגמרא במסכת כתובות  (לג ע"ב) דנה בשאלה איזה עונש חמור יותר – מיתה או ייסורים, ומסיקה שמיתה קשה מייסורים שיש להם קצבה, אך קלה מייסורים שאין להם קצבה. הגמרא מוסיפה שאם היו מלקים את חנניה מישאל ועזריה במקום להשליכם לכבשן האש, הם לא היו עומדים בניסיון ומשתחווים לצלם.

ההנחה שייסורים ללא קצבה קשים ממוות עשויה להתקשר לשאלה מעשית: האם אדם הנמנע מטיפול רופאי הכרוך בייסורים עובר על מצוות עשה של "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", או שכיוון שהייסורים קשים כל כך אין חובה לקבל טיפול כזה, כפי שאדם אינו נדרש להוציא יותר מחומש מנכסיו לצורך קיום מצוות עשה? נוסף על כך יש לדון אם אדם כזה נחשב כמאבד עצמו לדעת (ראו רמב"ם רוצח ב, ב–ה), וביחס להימנעות מאיסורים אין מגבלה של חומש מנכסיו.

יש להוסיף שבמסכת בבא מציעא (פד ע"א) מובא שחכמים התפללו על חולה שימות, והר"ן (נדרים מ ע"א ד"ה אין מבקש) אף כתב שלפעמים יש לבקש על החולה שימות – מצד אחד חובה עלינו לעשות כל מאמץ כדי לשמור על חייו של החולה, אך אפשר להתפלל להפסקת סבלו אף אם משמעות הדבר היא תפילה למותו.

אולם אם אכן ייסורים קשים ממוות, מדוע עונשו של איוב היה קשה מעונשו של בלעם, על אף שמעשיו של בלעם חמורים יותר? ייתכן שהסוגיה במסכת כתובות עוסקת רק בשאלה מה מפחיד את האדם יותר, והמסקנה שם היא שייסורים מפחידים יותר ממיתה, אך באמת מיתה חמורה יותר, ולכן בלעם נענש במוות. יישומה של הבנה זו ביחס לחולה הסובל ייסורים מוביל למסקנה שיש להצילו ממוות אפילו אם בעקבות זאת ייסבול ייסורים. אומנם, רוב הראשונים הבינו את דברי הגמרא כפשוטם, שייסורים שאין להם קצבה קשים ממוות, ולפי זה אכן יש מקום להתפלל על החולה שימות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)