נזיר | דף נ | בדין "נצל" והמסתעף
ייחודו ותפארתו של האדם, שהוא נדרש לעצב מכוח הרוח והנשמה את גופו, ה"נמשל כבהמה נדמה". ההבדל שבין האדם והבהמה עתיד להחשף רק בעולם הבא, וכדרך שאמר קהלת (ג, כ–כא):
"הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר. מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ".
האדם והבהמה שבים אל העפר, אלא שרוח האדם עולה למעלה, בעוד רוח הבהמה יורדת למטה לארץ.
הסוגיות הנלמדות בימים אלה עוסקות בטומאת מת. משעה שעלתה רוח האדם למעלה, עובר גופו שינויים רבים, ובאופן מהיר ביותר מתחיל תהליך של ריקבון, שסופו היעלמות גמורה של הבשר החי. אחת מתופעות הלוואי של תהליך זה היא ה"נצל", אשר בבירור הגדרתו המציאותית ומעמדו ההלכתי עוסקת הגמרא בסוגייתנו.
אגב הדיון בנצל מצטטת הגמרא בסוגייתנו את התוספתא במסכת אהלות, העוסקת ב"חלב המת שהתיכו". ההלכה שבתוספתא היא שחֵלֶב שהיה בו כזית – יש בו טומאת מת, ואף אם התיכו את החלב, לא בטלה ממנו טומאתו. ברם, אם צירפו חלקי חלב שאין בהם כזית באמצעות בישול – הצירוף אינו מועיל, והחלב איננו מטמא.
בתקופה שלאחר השואה נפוצו שמועות שהצוררים ימ"ש ייצרו סבון מחלב אדם. עד לעצם היום הזה ניטש ויכוח בין ההיסטוריונים בשאלה אם הדבר התרחש, ואם כן – באיזה היקף. הרב יצחק יעקב וייס, מגדולי הפוסקים בדורנו, נדרש להיבט ההלכתי שבתופעה נוראה זו, ונשאל אם יש לחשוש לטומאת מת בסבון שהובא מן המחנות, ועל פי החשד נוצר משומן אדם. על כך הוא כותב בספרו מנחת יצחק (א, ל):
"על דבר השאלה בחצר הקהל שקברו בו הבורית שהובא מהגרמנים ימ"ש, אשר לפי השמועה נעשו מחלב אדם מאחינו בני ישראל הנשרפים על קידוש השם... מהקרעמעטאריום מאושוויטץ, אם הכהנים מותרים לילך על הקבר הזה.
תשובה: הנה מבואר בתוספתא דאוהלות ומובא במסכת נזיר "חלב המת דהוא שלם והתיכו טמא", היה מפורד והתיכו טהור, וכן פסק הרמב"ם... ואם כן לא מיבעיא באפר הרי פשוט דאפר השרופין טהור, אך גם בסבון הנ"ל יש על כל פנים ספק האיך היה קודם שעשאו ממנו הסבון הנ"ל, אם היה שלם או מפורד באופן שאין מטמא...
ועל כל פנים ספק יש דלמא החלב אדם רק המיעוט, ואם כן אם נניח שיש רובא מן דבר שאין מטמא הרי מבואר דנתבטל ברוב... ועל כן אף אם אינם יודעין אם הוי רוב, לא הוי יותר מן ספק טומאה, ובצירוף הספק הראשון הוי ספק ספיקא, ועל כל פנים על ידי שני הספיקות ביחד משוינן ליה לספק טומאה...".
שאלות נוראות כאלה נשאלו גדולי ישראל בדורנו, ואף עליהן נדרשו להשיב להלכה ולמעשה, וכפי שראינו – מתוך האמור בסוגייתנו.
מי ייתן ולא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ונזכה לעסוק בתורה מתוך שמחה, בשורות טובות, ישועות ונחמות.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)