נגיעה במקצת

  • הרב מתן גלידאי

נגיעה במקצת

הלכה פשוטה היא שכאשר טומאה נוגעת בצדו האחד של חפץ - כל החפץ נטמא. יש לשאול, האם הדבר מבוסס על האופן שבו אנו רואים את הנגיעה, או שדין זה נוגע רק לטומאה הנובעת מהנגיעה.

לפי האפשרות הראשונה, כאשר טומאה נוגעת בצדו של חפץ, אין אנו אומרים שמקצת מן החפץ נגע בטומאה, אלא שהחפץ כולו נגע בה, שכן החפץ הוא יחידה אחת. הדבר דומה למי שנוגע בקיר: אנו מסתכלים עליו כישות אחת ואומרים שהאדם נוגע בקיר, ולא שקצה אצבעו נוגע בו.

לפי האפשרות השנייה, כאשר טומאה נוגעת בחפץ, אנו אומרים אמנם שרק מקצת מן החפץ נגע בטומאה, אולם מבחינה הלכתית די במגע חלקי כזה כדי לטמא את החפץ כולו. הדבר דומה למשל לאדם שנכווה באצבעו וחש כאב בכל גופו: אין אנו אומרים שכל גופו נכווה, אלא שהכווייה באצבעו משפיעה על כל גופו.

במילים אחרות, השאלה כאן היא האם אנו מתייחסים אל החפץ כמכלול אחד מבחינת ראיית המציאות, או רק מבחינת ההשלכה ההלכתית הנובעת ממציאות זו. שאלה דומה עולה גם בהקשרים אחרים. כך, למשל, נפסק ש"ביאה במקצת שמה ביאה", היינו שטמא שהכניס חלק מגופו למקדש - חייב. ויש לשאול: האם מחשיבים אותו כאילו כולו נכנס למקדש, או שכניסה חלקית מחייבת אף שאינה נחשבת ככניסה מלאה.

ה"קובץ הערות" (סי' י"ט) מעלה את השאלה בעניין טומאת מגע, ומציע נפקא-מינה מעניינת. ישנה הלכה האומרת שאוכלים אינם מקבלים טומאה אלא אם יש בהם שיעור של 'כביצה'. הגמרא בכריתות כא ע"א קובעת שגם נבלה נחשבת 'אוכל' לעניין זה, ולכן אם יש בצק בכמות של פחות מכביצה, וצירפו לו נבלה בכמות של פחות מכזית, כך שביחד יש כמות של כביצה - מכלול זה יכול לקבל טומאת אוכלין. הנבלה אינה מטמאת את הבצק מייד כיוון שנבלה אינה מטמאת בפחות מכזית, אולם הנבלה בסופו של דבר היא בשר, ולכן היא מצטרפת לבצק להשלימו לשיעור, ואם שרץ ייגע בבצק המחובר לנבלה - הבצק ייטמא.

הרמב"ן בשבועות יא ע"א מתלבט בשאלה מה הדין אם השרץ לא נגע בבצק, אלא בנבלה המחוברת אליו. מצד אחד - הנבלה והבצק הם מכלול אחד, ולכאורה אין זה משנה באיזה חלק מהמכלול נגע השרץ; מצד שני - כיוון שהנבלה טמאה ממילא, ספק אם השרץ יכול לטמא אותה. בהקשר אחר, הגמרא טובעת את המונח "שבע לה טומאה" - היינו, החפץ כבר 'שבע' מטומאה, ואי-אפשר לשוב ולטמא אותו.

ה"קובץ הערות" טוען ששאלה זו תלויה בחקירה הנ"ל: אם רואים את הטומאה כאילו היא נוגעת בחפץ כולו, הרי שהשרץ הנוגע בנבלה כאילו נוגע גם בבצק, ואין סיבה לומר שלא יטמא אותו; אולם השרץ נוגע רק בנבלה אלא שמגע חלקי מטמא את כל החפץ - יש מקום לומר שהבצק לא ייטמא, כיוון שהנבלה שנגעה בשרץ לא נטמאה ממנו.