הכפילות במשמעות התפילה
התפילה - פנייתו של האדם לקב"ה - היא אחת מן המתנות הגדולות שנתן הא-ל לבני האדם. למעשה, האפשרות לפנות אל בורא העולם בתחינה ובקשה ולשנות את רוע הגזירה נראית לפעמים כדמיונית: כיצד יוכל האדם, קרוץ החומר, לפנות בצורה ישירה אל הא-ל הגדול והאינסופי?! ואכן, הפילוסוף בספר הכוזרי מתאר את האל כ'עילת העילות', וקובע כי הוא " אינו שומע תפלתך ולא רואה תנועותיך". האל של הפילוסוף הוא מנותק מהעולם, אך באמונתנו - הא-ל ודאי שומע את תפילותינו ומאזין אליהן.
אך נוסף על התועלת הפרקטית של התפילה - בקשת התועלת למתפלל - יש לתפילה תועלת נוספת, וייתכן שהיא אפילו יותר משמעותית. כיון שהתפילה היא מפגש בין האדם לבין הקב"ה - היא נותנת לאדם חיוּת ומקרבת אותו אל הקב"ה. ריה"ל בספר הכוזרי כותב שתועלת התפילה לנפש הוא כתועלת המזון לגוף: כשם שתפקודו התקין של הגוף תלוי במזון - כך גם טהרת נפשו של האדם תלויה בתפילה. עצם קיום הקשר בין האדם לבין אלוקיו נותן לאדם כוח להמשיך לחיות ולהתקדם. למעשה, הכוזרי מסביר שכוחה של התפילה מועיל עד התפילה הבאה:
"וכן ברכת כל תפילה שורה על האדם עד שעת תפילה שאחריה, כשם שכוח הסעודה שסעד מתקיים בו עד שיסעד סעודת לילה".
כשם שילד קטן זקוק לקשר עם אמו, ועצם הקשר הוא המחיה אותו ומעניק לו כוח - כך גם האדם זקוק לקשר על בוראו, וקשר זה מעניק לו חיוּת רוחנית.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)