מרד יהוא (מל"ב ט', א–י, ל) | 16 | נספח

הושע א' 

ב            וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ:

לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים

כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'.

ג            וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם

וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן.

ד           וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו:

קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל

כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא

וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל.

ה           וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא

וְשָׁבַרְתִּי אֶת קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל.

 

מהו החטא החמור העומד במרכז הנבואה בפרקים הללו? חטא זה נרמז כבר בהוראה הפותחת להושע (א', ב) "קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'". זנות זו מאחרי ה' מתפרשת בהרחבה בפרק ב' בהושע (בפסוקים ד–טז), ופירושה – עבודת הבעל (כמפורש בפסוק י ובפסוק טו). אף שלב התיקון והגאולה המתואר בהמשך פרק ב' קשור בהסתייגות של ישראל מעבודת הבעל (יט): "וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם". אף השמות הסמליים של ילדי הושע: יזרעאל, לא רוחמה ולא עמי קשורים בפורענויות הנובעות מחטא עבודת הבעל, ותיקונם בעת הגאולה קשור בהתנערות האומה מעבודת הבעל (ב', א–ג; שם כג–כה).

מעתה שואל פרופ' יחזקאל קויפמן:[2]

אם נאמר שהכוונה (– בביטוי 'דְּמֵי יִזְרְעֶאל') לדמי בית אחאב ששפך יהוא ביזרעאל, הרי יצא שבכל הסיפור על גומר וילדיה (– שהיא 'אֵשֶׁת זְנוּנִים' וילדיה 'יַלְדֵי זְנוּנִים' והם מסמלים את זנות ישראל מעל ה') לא נפקד כלל, ואף לא ברמז רחוק, אותו החטא שהם צריכים לסמל: הזנות " מֵאַחֲרֵי ה'" – עבודת הבעל.

שהרי יהוא ביער את בית אחאב יחד עם עבודת הבעל, ולפיכך אין שפיכות דמים זאת (– ששפך יהוא) יכולה לסמל את עבודת הבעל. וגם לא מסתבר שהנביא המקנא, החושב את עבודת הבעל לחטא הרובץ על האומה כולה, ינבא כיליון לבית יהוא על שהכרית את בית איזבל.[3]

אף פרופ' חיים תדמור שולל את הפירוש המקובל לפסוק בהושע:[4]

לדעת רבים רומזים על מעשי יהוא בהשמדת בית אחאב דברי הנביא הושע... והוא פירוש מופרך מעיקרו, שהרי לא ייתכן שהושע, המגנה את עבודת הבעל שבימיו, יינבא רעה לבית יהוא על שום קנאתו של יהוא לפולחן ה'.

ולבסוף נביא את דבריו של פרופ' מנחם נאור:[5]

... מה הם 'דְּמֵי יִזְרְעֶאל' שהוא פוקד אותם? מקובלת הדעה שזהו הדם הרב שנשפך ביזרעאל כאשר עלה יהוא על כסא המלוכה. אין אני נוטה לדעה זו... אשר לבית אחאב שהושמד ביזרעאל, מעולם לא עלה על דעתו של נביא לגנות את יהוא על המעשה הזה. להיפך – במל"ב כ"א, יב, כאשר מדובר על מעשי הרשע של מנשה, מזכירים זאת (– את השמדת בית אחאב) כמעשה חיובי: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה'... הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו. וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב". דבר מובן מאליו שאת בית אחאב צריך היה להשמיד. על כן קשה לומר שקם הושע ופוקד על בני זמנו, ארבעה דורות אחרי יהוא, את דמי יזרעאל.

שלושת חוקרי המקרא הללו הציעו, כל אחד בדרכו, פירוש אחר לפסוק הקשה, ואת פירושיהם נביא בהמשך סעיף זה.

בסעיף זה נסקור פירושים, לעתים מפתיעים, לפסוק שאנו דנים בו, ובפרט לצירוף "דְּמֵי יִזְרְעֶאל". לא נבדיל בין פרשנים מסורתיים לחדשים, וכפי שנראה, החדשים כיוונו לעתים לפירושי קדמונים מבלי שהכירום.

הפרשן הקדום ביותר שחרג מן הפירוש המקובל הוא כפי הנראה רבי אליעזר מבלגנצי, שחי בצפון צרפת במאה הי"ב, וכבר הזכרנו את פירושו במהלך עיוננו פעמים אחדות:

וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל – דמים ששפך ביזרעאל, הם דמי אחזיהו מלך יהודה ואנשים הרבה שלא היו מזרע אחאב. כי לא אמר לו הנביא להכרית, כי אם מזרע אחאב.[6]

בעיון ט₃ נידון פירוש זה בהרחבה: הסכמנו עם ר"א מבלגנצי כי אחזיהו (וכן ארבעים ושניים אחי אחזיהו) לא נחשבים לזרע אחאב, אך לא הסכמנו עם השיפוט השלילי של מעשה הריגתם.[7] אין צורך אפוא לדון בשאלות הללו פעם נוספת.

שני חוקרים כיוונו לפירושו של ר"א מבלגנצי, כפי הנראה בלא לראותו:

ר' יצחק אייזיק הלוי בספרו 'דורות ראשונים' – תקופת המקרא (ירושלים, תרצ"ט, עמ' 26 הערה 1), אחר שהוא דוחה את פירוש רש"י לפסוק בהושע, כותב:

אבל הדברים פשוטים, כי יהוא שפך ביזרעאל גם דם נקי, כמו שבא שם במל"ב י', יא "וַיַּךְ יֵהוּא אֵת כָּל הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל, וְכָל גְּדֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו וְכֹהֲנָיו, עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד". ועשה זה רק לבלי יהיה שטן בממשלתו. ועל זה הוא שאמר הושע "וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא".[8]

בעיון יב₅ דנו בפסוק שהביא הלוי להוכחת טענתו, ובהערה 4 שם פירשנו כי הפסוק כולו, לרבות המילים "גְּדֹלָיו וּמְיֻדָּעָיו וְכֹהֲנָיו", מתייחס אך למשפחתו של אחאב, הכלולה בגזרת הנבואה "וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב".

פרופ' חיים תדמור (אנציקלופדיה מקראית, ערך יהוא), אחר שהוא דוחה בשתי ידיים את הפירוש המקובל (ראה דבריו שהבאנו לעיל), כותב:

נראה... שהכתוב המנבא פורענות לישראל וישועה ליהודה (הושע א', ז) מתכוון לרצח אחזיה מלך יהודה וכל החפים מפשע בידי יהוא ביזרעאל.

 

פירוש זה לפסוק בספר הושע, על כל גווניו, קרוב מאד לפירוש המקובל: גם על פיו "דְּמֵי יִזְרְעֶאל" הם הדמים ששפך יהוא ביזרעאל, ורק הבדל קל (אך מכריע) מבדיל בין הפירושים: האם הכוונה לדמי בית אחאב (לפי הפירוש המקובל) או לדמים של אלו שלא היו מבית אחאב, ונהרגו שלא כדין.

הפירושים הבאים להלן הולכים ומתרחקים מן הפירוש המקובל ביחס למילים "דְּמֵי יִזְרְעֶאל".

ר"י אברבנאל, אחר שהוא שולל את הפירוש המקובל לפסוק בהושע מפני הסתירה שהוא יוצר בין הערכת מעשי יהוא בספר מלכים להערכתם בנבואת הושע, כותב:

אבל פירוש הכתוב הזה באמת כן הוא: שמפני שבעמק יזרעאל נפקדו חטאות אחאב על ביתו, ויצאה זרוע ה' להינקם בו, לכן, מפני גודל הנקמה ההיא באותו מקום, נקראה כל נקמה ומשפט א-לוהִי 'יזרעאל' שהוא זרוע הא-ל שייטה על עובדי עבודה זרה להחריבם יתנם לטבח. ולכן ציוה לנביא שיקרא שם בנו הגדול יזרעאל, להיותו מבשר נקמתו באויביו, וזרוע ה' על מי נגלתה.

ובעבור שיהוא עשה הרע בעיני ה' ככל חטאות ירבעם, לכן אמר כאן "וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא", רוצה לומר, שיפקוד על בית יהוא מכת חרב והרג ואבדן, באותה פקידה שפקד על בית אחאב ביזרעאל.

הביטוי "דְּמֵי יִזְרְעֶאל" רומז אמנם לדמי בית אחאב שנשפכו ביזרעאל, אך אין כוונת הביטוי לחטא שנעשה ביזרעאל אלא לעונש בסדר גודל זהה לעונש הגדול שהתרחש בעיר. העונש הגדול המכונה "דְּמֵי יִזְרְעֶאל" ייפקד על בית יהוא בגלל חטאיו העכשוויים.

את החידוש הפרשני הזה נטל מלבי"ם מר"י אברבנאל והשתמש בו בפירושו לפסוק בהושע בדרך שונה במקצת.

פרופ' מנחם נאור (ראה הערה 5) מציע פירוש אחר למילים "דְּמֵי יִזְרְעֶאל": זהו אמנם כינוי לחטא שפיכות דמים, אולם אין לו כל קשר עם האירועים הרחוקים שאירעו ביזרעאל בימי יהוא:

אני משער ש'יזרעאל' שבדברי הושע הוא שמה השני של הממלכה. כשם שהממלכה נקראה 'שומרון' על שם הבירה המפורסמת, היא נקראת פה 'יזרעאל' על שם בירתה השנייה[9]. הביטוי 'דמי יזרעאל' איננו שונה מהביטוי 'דמי ירושלים' שאנו מוצאים בישעיהו (ד', ד "וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר"). במילה 'דמים' הכוונה לדם הנקי הנשפך... דמים שהנביאים מתריעים עליהם – ישעיהו ביהודה והושע בשומרון...ואין כאן רמז היסטורי לימי יהוא.

הפירוש האחרון שנביא לצירוף המילים "דְּמֵי יִזְרְעֶאל" הוא המפתיע ביותר, שכן הוא הופך את הקערה על פיה. כך כותב ר' יוסף כספי:

דְּמֵי יִזְרְעֶאל – הטעם (– המשמעות), דמי נבות שנהרג בחלקתו שהיתה בחלק יזרעאל על יד אחאב מלך ישראל, עם הסכמת אנשי העיר וגדוליה, וזה היה עוון מופלג למלך ישראל ולכל ישראל, לכן זכר זה בפרט ואמר: "וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל". ואמנם אמרו " עַל בֵּית יֵהוּא"...הנה ידוע שמילת 'על' בעִברי משותפת, ובדין הנביא שיובן להמון בטעם 'עם'.

ובכן, "דְּמֵי יִזְרְעֶאל" אינם דמי בית אחאב שהרגם יהוא, אלא ההיפך מכך: אלו הם הדמים ששפך אחאב ברציחת נבות ושעליהם נתחייב מיתה! דמי נבות ודאי אינם נפקדים לחובת בית יהוא, שהרי יהוא הוא שנקם בבית אחאב על רצח נבות (ט' כה–כו)! אולם הם נפקדים על ממלכת ישראל כולה, שלא ניקתה עדיין מעוון זה, שכן אף על פי שאחאב היה הפושע העיקרי, הרי הרצח לא היה יכול לצאת אל הפועל ללא "הסכמת אנשי העיר וגדוליה", והללו הרי לא נענשו בידי יהוא (אם לא היו שייכים למשפחתו של אחאב). "וזה היה עוון מופלג למלך ישראל (– שכבר נענש) ולכל ישראל (– שעדיין לא נענשו על כך)". והנה עתה, מודיע הנביא, הגיעה עת הפקודה של עוון מופלג זה על ממלכת ישראל.

אולם חטאי הממלכה וראשיה לא הסתיימו ברצח נבות: אף לאחר עליית בית יהוא, המשיכו חטאים שונים ללוות את ישראל. "והנה מבואר בספר מלכים שיהוא וכל ביתו היו רשעים" (לשון ר"י כספי בהמשך דבריו). אם כן גם חטאי בית יהוא נפקדים עתה על ממלכת ישראל, ביחד עם חטאי בית אחאב: את הפסוק מבאר אפוא ר"י כספי כמקרא חסר:

כי עוד מעט ופקדתי (– על ממלכת ישראל)

את דמי יזרעאל (– רצח נבות)

על (– ביחד עם[10] חטאי) בית יהוא

והשבתי ממלכות בית ישראל.

אין מדובר כאן בעונש לבית יהוא דווקא, אלא לממלכת ישראל כולה, שתיענש בהשבתת המלכות ממנה מפני חטאיה לאורך הדורות שבהם התקיימה.

והנה פרשן מן החדשים, יחזקאל קויפמן, מפרש אף הוא כי "דְּמֵי יִזְרְעֶאל" הם דמי נבות שנרצח בידי אחאב בעיר יזרעאל (בלא שראה כי קדמו בפירוש זה ר"י כספי). אלא שפירושו לפסוק כולו, ואף לנבואה שבתוכה משובץ הפסוק, שונה מכל קודמיו שהובאו עד עתה.

בבואו לדון בספר הושע,[11] טוען קויפמן:

שלושת הפרקים הראשונים של ספר הושע הם חטיבה ספרותית מיוחדת באופיה ושונה בכל בחינה משאר פרקי הספר. ההבדל בין א'–ג' ובין ד'–י"ד הוא יסודי כל כך, עד שיש בו כדי לבסס את ההנחה, ששני חלקים אלה של ספר הושע אינם מיצירתו של נביא אחד, ושיש לייחס אותם לשני נביאים, הושע ראשון והושע שני, שהיו בזמנים שונים.

קויפמן אינו הראשון הטוען טענה זו, ואינו יחיד בדעתו. ואף שהמסורה מסרה ספר הושע אחד, וגם הפרשנים, לרבות כמה מן החדשים, פירשוהו כולו כמתייחס לנביא הושע בן בארי שחי באחרית ימיה של ממלכת ישראל (א', א), נראים דבריו של קויפמן, שאותם הוא מבסס בהמשך ספרו (עמ' 93–99) בדרך משכנעת.

קויפמן מציין הבדלים רבים בין שני חלקי הספר, ומראה שבפרקים א'–ג' "יש רק חטא לאומי אחד – חטא האלילות, ויתר על כן: חטא האלילות הזה הוא עבודת הבעל... הקיימת בהווה". מכך מסיק קויפמן מהו זמנו של כל חלק בספר:

מספר מלכים ידוע לנו שיהוא השמיד את הבעל מישראל, ושעבודת הבעל לא נתחדשה עוד בצפון בימי שום מלך... מעובדה זו נובעת המסקנה ששני חלקי ספר הושע נוצרו בתקופות שונות. הרקע ההיסטורי ל ד'–י"ד הוא התמוטטות מלכות אפרים, ואילו הרקע ההיסטורי של א'–ג' הוא זה שלפני יהוא. הכותרת שבראש הספר (א', א) קובעת באמת רק את זמנם של ד'–י"ד, ולא של א'–ג', כי איך אפשר שנביא שניבא בימי ירבעם בן יואש יוכיח את ישראל על עבודת בעל פומבית?

הושע א'–ג' הוא אפוא סיפור נבואי מימי יהורם שנתאחד עם מגילת נבואות של נביא שחי כמאה שנה אחריו לספר אחד. כיצד קרה הדבר אין אנו יודעים.[12]        

על סמך כל זאת בא קויפמן לפרש את פסוק ד שהמפרשים כה התחבטו בפירושו. אם הנבואה בפרקים א'–ג' קדמה ליהוא, אין ניתן להלום את נוסח פסוק ד "וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא". והרי ממילא הפירוש המקובל שהוצע לפסוק זה אינו בא בחשבון (ראה דברי קויפמן שהובאו בראש סעיף ג). על כן מגיע קויפמן למסקנה הבאה:

ברור ש"דְּמֵי יִזְרְעֶאל" משמעותם דם נבות היזרעאלי, שהיה רובץ על בית אחאב. בסמל זה ('דְּמֵי יִזְרְעֶאל') נכלל גם חטא האלילות של בית אחאב, כי בסיפורים על בית אחאב המוטיבים 'עבודת הבעל' 'דמי הנביאים' 'דם נבות' משולבים יחד. הביטוי "דְּמֵי יִזְרְעֶאל" יכול אפוא לשמש בפי הנביא... ביטוי מליצי לסמן בו... את חטאת בית אחאב... בכלל.[13]

אלא שכל הפירוש הזה אינו מתיישב עם נוסח פסוק ד כפי שהוא לפנינו, ועל כן מציע קויפמן את ההצעה הבאה:

מטעם זה עלינו לשער שבנוסח הושע א', ד יש ליקוי. השבעים גורסים במקום 'יהוא' – 'יהודה'. מילה זו דומה ביותר למילה 'יהורם', ולפי זה יש לקרא במקום 'על בית יהוא' – 'על בית יהורם', והכוונה ליהורם בן אחאב, שבימיו נוקמו 'דמי יזרעאל' ודמי הנביאים, ונפקדה על בית אחאב חטאת הזנות אחרי הבעל.

הקושי בהצעה זו של קויפמן, מלבד עצם תיקון הגרסה ללא אסמכתא של ממש,[14] הוא בכך שמשפחת המלוכה באותו דור נקראה תדיר "בית אחאב", ואף לא פעם אחת 'בית יורם'.[15]

אם 'נגזר' לתקן גרסת פסוק ד, שמא התיקון היותר מתקבל על הדעת הוא 'ופקדתי את דמי יזרעאל על ידי יהוא'.[16] אלא שכמובן, גם להחלפת 'בית' ב'ידי' אין כל אסמכתא.

ושמא במקום לתקן יש לבאר את המקרא כמקרא חסר: 'ופקדתי את דמי יזרעאל על [ידי] בית יהוא'. לפי זה, 'בית יהוא', ולא יהוא לבדו, נחשב כעונש לבית אחאב, שכן 'בית יהוא' הוא שהחליף את בית אחאב.