מצוות ציצית והמושל בטבע

בסוף פרשתנו מופיעה לראשונה פרשיית  ציצית, והרמב"ם בסוף הלכות ציצית, כשהוא מדבר על חשיבותה של מצווה זו, אומר:

"לעולם יהא אדם זהיר במצוות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן, שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה".

 דברי הרמב"ם מעוגנים במימרא בגמרא שאומרת שמצוות ציצית שקולה כנגד כל המצוות כולם, אולם מלבד הגימטריה של חוטי הציצית שמבטאת תרי"ג מצוות, יש לברר מה בדיוק משקלה הסגולי של הציצית הגורם לה להיות שקולה כנגד כל המצוות. מה מסמלת מצווה זו שגורם לה להישקל כנגד כל המצוות כולן.

התורה מספרת על אופן קיום המצווה ואומרת: "ונתתם אותו על כנפי בגדיכם והיה לכם לזיכרון ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" - מה משמעות שימת הציצית על הבגדים שמונעת מהאדם מחשבות רעות והרהורי לב?

 בשביל להבין נקודה זו יש להרחיב במשמעותו של המושג 'בגד' בתורה.אנו נפגשים במושג זה לראשונה לאחר חטא אדם ראשון. לאחר שהאשה נופלת בפיתויו של הנחש ואוכלת מעץ הדעת, וממשיכה ומחטיאה את בעלה גם כן, התורה מספרת לנו: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות". אולם, לאחר שהקב"ה מתעמת עם שניהם ומעניש אותם, התורה מספרת שאחד מהדברים שעושה הקב"ה הוא- "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם" - מה משמעות שינוי זה? מה מסמלת העובדה שאדם וחוה הכינו להם עלה תאנה ואילו הקב"ה מחליף להם אותו לכותנות עור?

הסבר לעובדה זאת מתקבל מבירור ההבדל בין מצבם של אדם וחווה לפני החטא ומה שאירע בעקבותיו-לפני חטא אדם אנו יודעים ש- "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו" - המצב לפני החטא היה מצב של הרמוניה מלאה עם הטבע. האדם ואשתו חיו בשיתוף, ללא כל צורך בכיסוי או הסתרה, הם יכלו לתת דרור לרגשותיהם הטבעיים וליצרים שלהם, והדבר לא גרם נזק, חטא, או תאוות מיותרות – 'ולא יתבוששו'. אולם, מצב זה נפגם. ברגע שהאדם ואשתו אכלו מעץ הדעת, נוצר קרע בין הבריאה הטבעית לבין האדם - הוא כבר לא יכול לחיות בחופשיות ובמתירנות ללא חשש, אלא מצב זה כבר בעייתי וגורם לו לאי-נוחות - "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם". המצב האידיאלי שבו האדם והטבע חיו חיי שלום, ולא נדרשה כל הסתרה או הדחקה של רגשות או הרגשות, אינו קיים עוד מכיוון  שלאדם, מחמת פקחותו, נוצרו יצרים ורגשות שאינם שלמים, ואינם יכולים להיות משוחררים ללא ריסון.

לאחר החטא, 'נשברו הכלים' , והאדם נדרש להתמודד עם המצב הקיים ולשנות את התנהגותו בהתאם למצב היצרי החדש. אולם, האדם אינו מתמודד עם בעיה זו. במקום לעשות 'טיפול שורש' לצורת החיים שהייתה קיימת עד עכשיו, הוא מחליט לשים תחבושת על הבעיה - עלה תאנה. עלה תאנה אינו בגד, אלא לכל היותר הוא כיסוי לערווה. במקום שבו האדם היה צריך לשנות את כל דרך התנהגותו, ולהתמודד עם המצב החדש שבו רגשותיו ומחשבותיו פגומים הוא מחליט לכסות על הבעיה, ומקווה שהיא תיעלם. אולם, תיקון זה אינו מספיק, והקב"ה נדרש להכין לאדם כותנות עור - בגדים ממש - שיעזרו לאדם להתמודד עם המצב שנוצר. במקום חיים הרמוניים עם הטבע, כמו שהיה לפני החטא, האדם נדרש עכשיו להתמודד עם הטבע ולכפות עליו את שלטונו - להכין בגדים. המצב הטבעי אינו יכול להתקיים, והאדם נדרש לתקן את הטבע בשביל להשתמש בו. מובן אם כן מדוע חלק מהעונש של האדם הוא- "בזעת אפיך תאכל לחם" - האדם אינו יכול להשתמש בטבע כמו שהוא, ונדרש לתקן אותו בשביל שיתאים לו. מאז חטא אדם ראשון הטבע פגום ואינו ניתן לשימוש ללא תיקון - בגדים.

כנגד העמדה שהצגנו כעת ניצבת האסכולה שעדיין מתייחסות לטבע במובנו הבראשיתי, טרום החטא - הנטוראליזם. בצורתה הקיצונית של מגמה זו ישנם פלגים שרוצים להתנהג בדיוק כמו לפני החטא, ואפילו על חטא הערום הם מנסים לכפר...

 אנו, כמובן איננו  נטורליסטים אלא  הומאניסטים! אנו מאמינים שלאחר החטא, הטבע אינו ניתן לשיחרור ללא כיסוי ותיקון, וחלילה לנו לתת דרור לרגשותינו ויצרנו ללא שליטה.אין מדובר כאן רק בחולשה דתית אלא גם בחולשה אנושית-מוסרית!

אולם, בנוסף לפן הכיסוי שקיים בבגדים, ישנו פן נוסף. התורה מספרת על בגדי הכהונה ואומרת שבנוסף לתפקיד כיסוי הערווה, ישנו תפקיד נוסף – 'לכבוד ולתפארת'. מה משמעות כבוד זה שמסמלים הבגדים? הבגדים הינם, כמו שאמרנו, תיקונו של האדם  את הטבע שנתקלקל, ולפיכך הם מסמלים את מעשיו של האדם המשתלט על הטבע. הבגדים הם לבושי כבוד משום שהם מסמלים את גדולתו של האדם ביכולתו לתקן  עולם.

לפי ההסבר שלנו ישנו חיוב לשים על הבגדים ציצית, בשביל לבטא את הרעיון שלמרות שאנו פועלים לתיקון הטבע, חלילה לנו לחשוב שאנו אלו ששולטים בו. הציצית באה לסמל שכל עבודת האדם בעולם וכל פעולות היצירה שלו, הינם אך ורק מתוקף רצונו של הקב"ה,  ועל כל בגד שהאדם עושה, ישנו בין אם ירצה ובין אם לא, חוט תכלת. לפיכך הציצית דווקא מסמלת את כל המצוות כולן, משום שבשורשן כל המצוות מכוונות לשים את חותם הקב"ה על מעשי האדם, ולהזכיר לאדם בכל מעשיו שלא הוא   השולט, אלא הקב"ה.

ישנה פרשה נוספת שמדברת על החיוב ללבוש ציצית אולם שם כתוב שהחיוב הוא לשים אותם על- "כסותך אשר תכסה בה". נראה שכשהתורה אומרת שמצוות ציצית שקולה כנגד כל המצוות היא מתכוונת לפרשה שלנו, ואך ורק לפרשה שלנו - המצוות אינם תוספת לכיסוי, לעלה התאנה, לטבע הטהור והפראי - המצוות הינם תיקון למעשי האדם, לבגדים, ועליהם צריך לשים חוט תכלת- "לעולם יהא אדם זהיר במצוות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן".

סוכם ע"י בנימין פרנקל תשס"ט, לא עבר את ביקורת הרב