דילוג לתוכן העיקרי

מצוות השופר בראש השנה | 1

מצוַת היום בראש השנה היא, כמובן, השופר. אך מהי הגדרתה המדוייקת של מצווה זו? בשאלה זו נחלקו הראשונים.

הרמב"ם בהלכותיו, וביתר ביאור בתשובותיו, טען שמהות המצווה אינה התקיעה, אלא השמיעה. לטענתו, אילו המצווה הייתה לתקוע בשופר - לא ניתן היה לצאת ידי חובה בתקיעתו של אחר, וכל אחד היה חייב לתקוע בעצמו (לעומת זאת, ביום כיפור בשנת היובל אנו מצווים לתקוע בשופר, ואכן כל אחד חייב לתקוע בעצמו). הרמב"ם מוסיף ומדגיש שהתקיעה אינה מעשה מצווה, אלא בסך הכול יצירת החפץ שבאמצעותו מקיימים את המצווה, בדומה לבניית הסוכה לפני חג הסוכות: מצוַת השמיעה מתקיימת באמצעות צליל השופר, כשם שמצוַת הישיבה בסוכה מתקיימת באמצעות הסוכה.

על פי שיטתו, הרמב"ם מסביר את נוסח הברכה שאנו רגילים לברך: "לשמוע קול שופר" - השמיעה היא המצווה, ולא התקיעה. על פי זה, מסתבר שרבנו תם חולק על הרמב"ם, שכן לדעתו יש לברך "על תקיעת שופר". ייתכן אמנם שרבנו תם חולק על הרמב"ם רק בנוסח הברכה, ולא באופי המצווה, אך כך מקובל להבין את שיטתו. כיצד, אם כן, יסביר רבנו תם את ההלכה שניתן לצאת ידי חובה בתקיעת האחר? נראה שלדעתו הציבור יוצא בתקיעתו מדין "שומע כעונה" (כשם שכל המסובים לשולחן יוצאים ידי חובת קידוש בקידוש של אחד מהם).

מהו יסוד המחלוקת? הגר"ש פישר שליט"א מסביר שרבנו תם, שסובר שדין "שומע כעונה" שייך בשופר, סובר שתקיעת השופר מהווה סוג של תפילה וזעקה, ועקב שייכותה לעולם התפילות - שייך בה דין "שומע כעונה". הרמב"ם, לעומת זאת, צועד לשיטתו מהלכות תשובה, שתקיעת השופר אינה קריאה של האדם אלא קריאה המופנית כלפי האדם, בבחינת "עורו ישנים מתרדמתכם", ועל כן אין לה דין של תפילה ולא שייך בה דין "שומע כעונה".

נוסיף ונציין, שלשיטת ה"שאגת אריה" (סי' ו') יש חובה כפולה במצוַת שופר: הן תקיעה והן שמיעה, ולשיטה זו מסתבר ששני היסודות הנ"ל קיימים במצוַת השופר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)