מעשה ותוצאה במלאכות שבת
מעשה ותוצאה במלאכות שבת
בגמרא בשבת ד ע"א מבואר שאדם שהניח פת בתנור אינו מתחייב משום מלאכת "אופה" אלא אם הפת אכן תיאפה. אם האדם ימהר ויוציא את הפת מהתנור קודם לכן - הוא פטור. מכאן ניתן להסיק שהתוצאה - כלומר, אפיית הפת - מהווה תנאי הכרחי לחיוב במלאכת "אופה".
הרש"ש (עג ע"א) הסיק מכך חידוש משמעותי בנוגע למלאכת זורע. לדבריו, אם אדם זרע בשבת זרע באדמה, והוציא אותו לפני שהוא נשרש - הוא אינו מתחייב משום "זורע". לטענתו, גם במלאכת "זורע", כמו במלאכת "אופה", תוצאת המלאכה היא תנאי הכרחי לחיוב.
אחרונים רבים, ובהם ה"אגלי טל" במלאכת זורע והמנחת חינוך במוסך השבת (מלאכת זורע), חלקו על הרש"ש, וטענו שיש הבדל יסודי בין הגדרת מלאכת "אופה" לבין הגדרת מלאכת "זורע". מלאכת "אופה" היא מלאכה המוגדרת על פי תוצאתה - התהליך שהאוכל עובר, ולכן תוצאת האפייה מהווה תנאי הכרחי ומעכב בחיוב. זריעה, לעומת זאת, פירושה נתינת הזרע בתוך האדמה במקום שהוא יכול להשריש. לפעמים פוטנציאל הצמיחה של הזרע מתממש, ולפעמים (כגון אם לא ירד מספיק גשם) - הוא אינו מתממש. במלאכת "אופה", ניתן לראות את פעולת האש ככפופה לאדם, שכן האדם מפעיל את האש וגרם בכך לתוצאת האפייה. לעומת זאת, במלאכת "זורע" אין לאדם שליטה על פעולת האדמה,והוא אינו יכול להתנבא כיצד היא תפעל. לכן, פירושה של מלאכת "זורע" אינו הצמחת הזרע, אלא לכל היותר נתינתו במקום שהוא יכול להשריש תוך תפילה לקב"ה שהיבול יעלה יפה.
הגמרא כותבת שזרע נקלט בקרקע רק לאחר שלושה ימים. לכן, זרע שנזרע בשבת נקלט רק באמצע השבוע - ביום שלישי. לפי הרש"ש, הדורש קיום תוצאה כדי לחייב אדם משום "זורע", ברור שניתן לחייב את האדם גם אם התוצאה התרחשה באמצע השבוע, ולא בשבת. מכאן הוא חידש שאדם המניח פת בתנור סמוך לצאת השבת, והפת נאפתה לאחר השבת - חייב משום "מבשל", אף על פי שהאפייה לא התרחשה בשבת. כמובן, לשיטת החולקים על הרש"ש אי אפשר להקיש ממלאכת "זורע", שאין בה כל דרישה לתוצאה, למלאכת "אופה", שהתרחשות התוצאה היא תנאי הכרחי לחיוב בגינה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)