דילוג לתוכן העיקרי

מעילה | דף ח | הכשר להיפסל בטבול יום

הפרק השני במסכת מעילה סוקר את קורבנות העוף, הבהמה והמנחה, ומבאר את סדרי הקרבתו של כל אחד מהם, ואת ההלכות השונות התלויות בשלבי ההקרבה. במשנה הראשונה בפרק נאמר:
"חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה. נמלקה – הוכשרה להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים".
משעת המליקה, הפכה חטאת העוף ל"קורבן בפועל", ועל כן טומאות שונות עשויות לפסול אותה. בביאור הביטוי "הוכשרה" כתב הרמב"ם (בפירוש המשניות כאן):
"כבר בארנו כי ענין ההכשר – ההכנה, ואמרו כאן הוכשרה ענינו שהיא נעשת מוכנה ומעותדת להפסל בטבול יום".
לדעת הרמב"ם ההכשר מכין את החטאת לקראת פסול מחמת טומאות למיניהן. רש"י בסוגייתנו מבהיר מה עניינה של אותה מוכנות לקבלת טומאה:
"הוכשרה להפסל – כלומר משנמלקה ניתוסף בה קדושה".
ניסוח חד יותר מצאנו ברש"י במסכת שבועות (יא ע"א ד"ה הוכשרה):
"הוכשרה – נגמרה קדושתה".
המליקה, הפותחת את תהליך ההקרבה בפועל, משלימה את סדר הקדשת הבהמה. ראשיתה של הקדושה בדיבור פה ובייעוד בעל החיים לקורבן, אך ההקרבה בפועל היא המשלימה את הקדושה, ומאפשרת את קבלת הטומאה.
דין המשנה הוא שטבול יום הנוגע באותו קודש "מוכשר" פוסל אותו. הגמרא מדייקת כי מדובר על פסול בלבד, כלומר הוא אסור בהקרבה ובאכילה, אך אין בו טומאה עצמאית, ועל כן הוא איננו מטמא אחרים. בברייתא שבגמרא מתברר שנחלקו תנאים ביחס להלכה זו וביחס לשאלה כיצד משפיעה נגיעת טבול יום על הקודשים. רבא קובע כי מעיקר הדין מודים כולי עלמא לדברי חכמים, שטבול יום פוסל, אך אינו מטמא. אבא שאול ור' מאיר סבורים שיש מקום לגזור טומאה חמורה בקודשים, אך כאמור – מעיקר הדין טבול יום איננו מטמא. זאת, ככל הנראה, מכוח השיקול המפורש בסוגיה בדעת חכמים:
"כיון דטבל קלש טומאה, פסול – משוי, טמא – לא משוי".
ממורנו הרב ליכטנשטיין זצ"ל שמעתי כי את הקלשת הטומאה בטבול יום ניתן לפרש בשתי דרכים:
א. ניתן לומר שלאחר שטבול יום טבל לטומאתו, היא בטלה לחלוטין. ברם, עם ביטולה של הטומאה המקורית, שבה וחלה עליו טומאה מחודשת – טומאת טבול יום. כאמור, טומאה זו הינה עצמאית, ואיננה שריד לטומאה המקורית שרבצה עליו.
ב. לחילופין, ניתן לפרש את הביטוי "קלש טומאה" כפשוטו, ולקבוע כי הטבילה הועילה למחצה, לשליש ולרביע. לאמור – הטומאה הקמאית עודנה קיימת, אך ברמה נמוכה יותר.
היה מקום לקשור את המחלוקת בין אבא שאול וחכמים לשתי הדרכים המוצעות, אם כי אין בכך הכרח, והסברה עשויה להתפרש בשתי דרכים הפוכות. עם זאת, ישנן נפקא-מינות אחרות בין שתי הדרכים, אך אין כאן המקום לדון בהן, ועוד חזון למועד.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)