מנחות | דף מד | הטלת ציצית בטלית שאולה

בגמרא בדף מד ע"א אנו למדים כי אף על פי שטלית שאולה פטורה מהטלת ציצית, שנאמר 'כסותך', הרי שלאחר שלשים יום היא מתחייבת בציצית. התוספות על אתר דן בשאלה האם מדובר בחיוב מדאורייתא או מדרבנן. נראה כי שאלה זו תלויה בהבנת השינוי הקורה לאחר ל' יום. הגרי"ד הצביע על כך שהתוספות פותחים את דבריהם בהערה:

לכאורה דברי התוספות מוקשים: מהו הקשר בין דין החיוב בציצית לבין קביעת המועד של סתם שאלה (כלומר שאלה שלא נקבע לה זמן בפירוש)? לכאורה קביעה זו תלויה באומדנא, מהי דעתם של סתם אנשים המשאילים את חפציהם!

הגרי"ד (שיעורי הגרי"ד על תפילין, סת"ם, ציצית, סימן לא) מבאר כי לדעת התוספות, אם סתם שאילה היא לשלשים יום בלבד – אין זה נובע מאומדנא. משמעות הדבר היא שעל מנת להשאיל ליותר משלשים יום יש צורך בתנאי מיוחד המקנה זכויות שימוש בחפץ מעבר לזמן השאילה הרגיל. ממילא יוצא כי קניינו של השואל מעבר לשלשים יום חזק ומשמעותי יותר משל השואל למשך שלשים יום או פחות. היוצא מכאן, שחיוב הטלת הציצית בטלית שאולה מעבר לל' יום נובע מכך שאכן מדובר ב'כסותך', שהרי כבר יש כאן קניין זכויות מסוים.

על פי תפיסה זו, מסתבר כי חיוב הטלת הציצית בטלית שאולה לאחר ל' יום יהיה מדאורייתא, שהרי הטלית עומדת בתנאי של 'כסותך'. אמנם, ישנה אפשרות שניה להבין את החיוב להטיל ציצית בטלית שאולה לאחר ל' יום. יתכן כי חיוב זה נובע מכך שלאחר ל' יום, אף אם הטלית אינה שייכת לאדם מבחינה ממונית, הרי שמבחינת הלבוש היא נחשבת לחלק מלבושו. ניתן לטעון כי אף אם התורה אינה מחייבת בהטלת ציצית בטלית שאין בה בעלות ממונית, הרי שחכמים חייבו את האדם להטיל ציצית בכל בגד החשוב כלבושו. על פי הבנה זו, אם כן, יהיה חיוב הטלת הציצית בטלית שאולה לאחר ל' יום מדרבנן.

שתי הבנות אלו יכולות לעמוד גם ביסוד מחלוקתם של הרא"ש והמהרש"ל, מחלוקת אשר יש לה משמעות רבה הלכה למעשה. הרא"ש (מסכת חולין פרק ח סימן כו) כותב כי אף על פי שאין מטילין ציצית בטלית שאולה פחות מל' יום, מכל מקום – "השואל טלית מצוייצת, אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה, ואם אי אפשר לו לברך אא"כ תהיה שלו הוי כאילו נותנה לו במתנה ע"מ להחזיר".

המהרש"ל (ים של שלמה, חולין פרק ח סימן נג) חלק על הרא"ש, ולדעתו לא ניתן לברך על טלית שאולה, אף אם היא כבר מצויצת, ועל כן הוא מסיק כי "מי שלובש כדי לעלות בה לתורה, או לפני התיבה, בודאי יראה שאין לברך עליו כלום".

נראה כי דעת הרא"ש תהלום יותר את ההבנה כי ניתן לברך על טלית שאולה לאחר ל' יום כיון שאז יש בה זכויות ממוניות משמעותיות. אם כך, ניתן ליצור זכויות אלו, על ידי הקנאה, כבר מן הרגע הראשון. המהרש"ל, לעומת זאת, סבור כי לא ניתן להגיע לחיוב ציצית אלא בבעלות ממונית של ממש, ואת החיוב לאחר ל' יום הוא יסביר כחיוב הנובע מהפיכת הבגד ללבושו של האדם. אמנם, דבר זה תלוי במציאות, ואינו יכול לקרות בלבישה ארעית לצורך עליה לתורה וכדומה.

מדובר, אם כן, בשאלה הלכתית הנוגעת למעשים שכמעט בכל יום – שליח ציבור העולה למנחה ונוטל את טלית הקהל, או אדם שבדרך כלל אינו מתעטף בטלית ומתעטף בטלית חברו לצורך מעבר לפני התיבה או עליה לתורה – האם עליו לברך על כך?

המשנה ברורה (או"ח סימן יג ס"ק יא) מסיק כי יש לפסוק כדעת הרא"ש ולברך על טלית שאולה מצויצת, כיון שהמשאיל מן הסתם נתכוון להקנות לשואל את הטלית באופן שיוכל לקיים מצות ציצית. ועיין שם עוד בביאור הלכה, ואכמ"ל.