מלכים א, יח | חזרתו של אליהו אל העם

כפי שראינו, אליהו גזר בצורת על העם, וה' ניסה להביאו להזדהות עם העם, כדי שיפסיק את הבצורת. בתחילת פרק י"ח, מצווה הקב"ה על אליהו לשוב אל אחאב כדי שהבצורת תיגמר. יש לשים לב שאין הקב"ה מפקיע את גזרתו של אליהו ואינו 'מוותר' לעם. אליהו נדרש לפעול כדי להביא את העם לחזור בתשובה, כך שיהיו ראויים להפסקת הבצורת.

בתחילת פרק י"ח מתואר מפגש בין אליהו לבין עובדיה, שהסתיר את נביאי ה' מאיזבל ודאג להם ללחם ומים. נדמה שהמקרא רומז במפגש זה להבדל שבין אליהו, שבחר להיעלם, לבין עובדיה, שהציל את הנביאים האחרים. אליהו מצווה על עובדיה ללכת לאחאב ולהודיע לו כי אליהו נמצא. עובדיה משיב שהוא חושש שאליהו ייעלם, כמו שכבר קרה בעבר, והוא ייענש ע"י אחאב. בדבריו רמוזה תפיסתו על אליהו, כאדם שבא ונעלם כהרף עין. מעבר לכך, דומה שרמוזה כאן מחלוקת עקרונית בין אליהו לבין עובדיה: אליהו ברח, ואילו עובדיה נשאר והציל נביאים רבים.

במפגשו של אליהו עם אחאב, מציג בפנינו הכתוב ויכוח ביניהם, בשאלה מיהו "עוכר ישראל" ומיהו הפוגע בעם: האם אחאב שעובד עבודה זרה, או אליהו שגזר בצורת על העם. עצם טענתו של אחאב מדגישה את הקושי הגדול שבו העם נמצא.

לבסוף, אליהו מבצע נס המוני בהר הכרמל, שבו הוא מוכיח את עליונותו על פני נביאי הבעל. הן אליהו והן נביאי הבעל מעמידים מזבח ללא אש, אליהו אף שופך מים על המזבח, ולאחר שהוא מתפלל אל ה' - יורדת אש מהשמיים ואוכלת את הזבח שעל מזבח ה'. כתוצאה מכך, העם מכריז "ה' הוא האלוהים", ואליהו מצווה עליהם לשחוט את נביאי הבעל. על אחאב מצווה אליהו לאכול ולשתות בזמן ששוחטים את נביאי הבעל, כדי להפגין את חוסר האכפתיות שלו מהם. לכאורה, הפרק מסתיים בהצלחתו של אליהו, כאשר אפילו אחאב חזר בתשובה ואליהו מכבדו בריצה לפני מרכבתו.