מחלוקת

  • הרב בנימין תבורי
פרשת קרח - מחלוקת
 
 
פרשת קרח ועדתו משמשת בתודעתנו כדוגמא המובהקת למחלוקת שהמניעים שלה שלילים. לעומת זאת המחלוקות בין בית שמאי לבית הלל משמשות דוגמא  למחלוקת המונעת ממניעים טהורים ונעלים. במשנה באבות (ה,יז) נאמר "כל מחלוקת שהיא לשם שמים (כמחלוקת הלל ושמאי) סופה להתקיים ושאינה לשם שמים (כקרח ועדתו) אין סופה להתקיים". רבנו יונה על אתר מבאר שמחלוקת שמאי והלל סופה להתקיים, כלומר להתמיד. היום יחלקו בדבר זה ולמחר יחלקו בדבר אחר. ועוד, שחייהם יתמידו והם יאריכו שנים. לעומת זאת מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים מפני שכבר במחלוקת הראשונה יספו החולקים ויתמו כפי שקרה עם קורח ועדתו.
 
יש שציינו לכך שלשון המשנה מנגידה בין מחלוקת הלל ושמאי לבין מחלוקת קרח ועדתו. בראשונה הזכירה המשנה את שני צדדי המחלוקת, אולם בשנייה רק צד אחד הוזכר והצד השני (משה) אינו נמצא במשנה. יש שהסבירו שחז"ל לא רצו להזכיר את שמו של משה בקשר למחלוקת. יש שהסבירו שקרח ועדתו נחלקו בינם לבין עצמם. במחלוקת שאינה לשם שמים, לכל משתתף יש ענין אישי. אמנם קרח ועדתו חברו יחד כנגד משה, אך גם בינם לבין עצמם היו חילוקי דעות ומטרות נפרדות.
פשוט וברור שהמשנה אינה רואה את המחלוקת בעין יפה. מ"מ עלינו לבחון האם מדובר באיסור מן התורה ואם כן האם מדובר באחת מתרי"ג מצוות.
 
בגמרא (סנהדרין קי.) אומר רב  "כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו" (במדבר יז,ה). כלומר ישנו איסור מן התורה להחזיק במחלוקת, לאפשר למחלוקת להשתרש. ומוסיף שם רב אשי "ראוי (המחזיק במחלוקת) להצטרע".
ראשונים רבים (סמ"ג ס' קנ"ו-קנ"ז, סמ"ק ס' קל"ג ואחרים) פירשו סוגיא זו כפשוטה ומנו את איסור מחלוקת במנין התרי"ג.
 
אולם הרמב"ם ביאר את הפסוק באופן שונה. לפי הרמב"ם (ספר המצוות, שורש שמיני) כוונת הפסוק היא שכל מי שבעתיד יחלוק על הכהונה לא יספה כקורח ועדתו, כלומר הוא לא יבלע באדמה או ישרף, אלא עונשו יהיה "כאשר דיבר ה' ביד משה לו" (במדבר שם), דהיינו צרעת. כל מי שיחלוק על הכהונה יצטרע כשם שידו של משה נצטרעה כשדיבר רעה על עם ישראל. לדעת הרמב"ם הדרשה בגמרא בסנהדרין היא אסמכתא בלבד ולא לאו של ממש. הרמב"ם מוסיף שאיסור המחלוקת נכלל תחת לאו אחר. במהדורת פרנקל יש הפניה למצות לא-תעשה מ"ה - "לא תתגודדו". עיקר האיסור הוא לעשות חבורה או שריטה בבשר על המת. אולם הרמב"ם שם מוסיף שחז"ל דרשו: "לא תתגודדו - לא תעשו אגודות אגודות", ובענין זה הוא מזכיר את איסור המחלוקת, תוך כדי שהוא מדגיש שמדובר בדרשה של חז"ל ולא בפירוש הפשוט והעיקרי של האיסור.
 
רב אחאי גאון (שאילתות קרח קל"א) כותב באופן גורף: אסור לבית ישראל לעשות מחלוקת. אין הוא מזכיר לאו מפורש אלא שמחלוקת מובילה לשנאה, ושנאה אסורה שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט). יתכן שלדעת רב אחאי מדובר בסייג מן התורה (מפרשי הש"ס דנו רבות בשאלה האם ישנם סייגים מן התורה). בתשב"ץ (זוהר הרקיע קי"ד) הביא את השאילתות אך חיפש מקור אחר לאיסור מחלוקת. התשב"ץ הציע שאיסור מחלוקת נכלל תחת דין "אחרי רבים להטות". אם נתמיד ללכת אחר הרוב לא יהיו מחלוקות. בנוסף הציע התשב"ץ שאיסור מחלוקת נכלל בלאו ד"לא תסור" (דברים י"ז י"א). גם ציות לדברי חכמים היא דרך להימנע ממחלוקת.
 
ראינו עד כה שני פירושים לפסוק "ולא יהיה כקרח ועדתו". הסמ"ג וההולכים בדרכו פירשו שמדובר בלאו של ממש האוסר מחלוקת. ואילו הרמב"ם פירש שמדובר באיום, אזהרה למי שיחלוק על הכהונה. פירוש שלישי אנו מוצאים בדברי הרמב"ן (השגות על ספר המצוות,  שרש שמיני). לדעתו מדובר בלאו האוסר לחלוק על כהונת אהרן ככהונה מאת ה'. גם היראים נקט בדרך דומה אלא שלדידו נכלל בזה האיסור לחלוק או לעורר על כל מינוי ושררה מאת ה'. לשיטתו, כל מי שחלק או ערער על מנהיגותו של משה רבנו גם כן עבר על לאו זה. נראה שהרמב"ן והיראים מסכימים לדעת הרמב"ם שאין כאן מקור לאיסור כללי בענין מחלוקת.
 
אף אלו שלא סברו שיש למנות את המחלוקת בתוך מנין המצוות מסכימים שהמחלוקת היא דבר מתועב ושיש להימנע ממנו. כך כותב המאירי (סנהדרין שם): "אע"פ שהמחלוקת בכללו דבר שנוא ומשוקץ, ודרך הערה אמרו עליו שהוא בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח, מכל מקום כשהוא חולק עם רבו או עם מי שהוא ראוי לקבל מרות מהם הוא שנוא ביותר".
 
בוודאי שמחלוקת ממניעים ראויים היא מותרת ואף ראויה לשבח. רק בנוגע למחלוקת שמניעיה פסולים כתב הרב יחזקאל לנדאו (נודע ביהודה מהדו"ק יו"ד סימן א'): "ואין לך גרוע מהמחלוקת ובזמננו לא שכיח מחלוקת לשם שמים".
פעמים רבות מתלהטים הדיונים לגבי מנהג כזה או אחר, כגון האם יש לומר "אב הרחמים" בשבת פלונית. חשוב לשמור על פרספקטיבה נכונה ולהימנע ממחלוקת בכל מחיר. יש לזכור שיתכן שאיסור מחלוקת הוא מן התורה.
בספרי (במדבר, נשא מ"ב) נאמר "ר' אלעזר בנו של רבי אליעזר הקפר אומר גדול השלום שאפילו עובדי ע"ז ושלום ביניהם כביכול אין השטן נוגע בהם שנאמר וכו'", וסיים "הא גדול השלום ושנוי המחלוקת".