דילוג לתוכן העיקרי

ביצה | מוליד | 1

קובץ טקסט

 

פתיחה

דין מוליד בשבת וביום טוב נזכר במספר הקשרים ברחבי הש"ס: מוליד ריח (ביצה כג.), מוליד אש (אוּר, ביצה לג:), מוליד חום (שבת מח.) ומוליד בשלג וברד לפי חלק משיטות הראשונים (שבת נג.).

כל אחד מהדיונים בענייני מוליד שונה מחברו ועולים ממנו יסודות אחרים. בשיעור השבוע נעיין בסוגיית הגמרא בנוגע למוליד ריח ביו"ט ונזכיר בקצרה את סוגיות מוליד חום ושלג. לאור העקרונות שנראה, נבחן האם קיים דין מוליד בשבת והאם יש להרחיב את איסור מוליד למקרים נוספים. בשבוע הבא נעסוק בעז"ה בסוגיית מוליד אש ביום טוב, ובדיוני האחרונים בנוגע לשימוש בחשמל ביום טוב.

בתחילת הדיון בנושא נציין שיש להבחין בין שני מושגים- נולד ומוליד. הסוגיות שנביא להלן עוסקות בדין מוליד בשבת וביום טוב. יש מושג אחר, בו דנו בתחילת המסכת לגבי ביצה שנולדה  ביו"ט, שהוא נולד. דין מוליד מתייחס לפעולה שאדם עושה שבמהלכה הוא ממציא דבר חדש שלא היה בעולם. לעומת זאת דין נולד מתייחס לחפץ שלא היה קיים לפני המועד והוא נוצר במהלכו וכעת הוא מוקצה משימוש האדם. בדיוני הראשונים והאחרונים אנו מוצאים לפעמים שמתנסחים בלשון נולד בסוגיות מוליד, וכפי שנראה אף מסבירים לעיתים את דין מוליד לאור דיני נולד.

מוליד ריח

המשנה (פ"ב, משנה ז) כותבת שרבן גמליאל היה מתיר להניח את המוגמר ביום טוב, ואילו חכמים אסרו זאת. הגמרא על אתר (כב:) דנה בשאלה האם מותר לעשן ביום טוב, ומביאה מחלוקת אמוראים בענין (רב- אסור, שמואל- מותר). לאחר מכן אומרת הגמרא:

"אמר רב יהודה: על גבי גחלת - אסור, על גבי חרס - מותר. ורבה אמר: על גבי חרס נמי אסור, משום דקא מוליד ריחא"           (כג.).

רבה אוסר לעשן על גבי חרס הואיל והפעולה מולידה ריח, והדבר אסור. מדוע נאסר הדבר? רש"י מסביר באופן הבא:

"שנכנס בחרס, שלא היה בו ריח, ואסור מדרבנן, שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה".

המאירי הבין בצורה שונה את דברי הגמרא:

"רש"י מפרש שהריח נכנס לחרס, ואנו מפרשים על הריח היוצא משם. שהריח היוצא על ידי האור לא היה מורגש כלל קודם"                                                   (ד"ה כל גבי חרס).

לפי המאירי הבעיה אינה בתכונה החדשה של החרס אלא בדבר שהשתחרר לאויר העולם (כעין דין נולד ולא מוליד). יש לציין שהמאירי אוסר גם את המקרה של רש"י אך לשיטתו לא בכך עוסקת הסוגיה.

הגמרא ממשיכה לדון בעניין הולדת ריח:

"רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: סחופי כסא אשיראי ביומא טבא - אסור. מאי טעמא - משום דקמוליד ריחא. ומאי שנא ממוללו ומריח בו, וקוטמו ומריח בו? התם - ריחא מיהא איתא, ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא. הכא - אולודי הוא דקמוליד ריחא".

רבה אוסר לכפות כוס מבושם על השיראים של המלבוש הואיל והוא מוליד ריח בבגד, אך מתיר להוסיף ריח שכבר קיים כמו על ידי מלילתו באצבעותיו כך שיצא יותר ריח.

יש לשים לב ולהבחין בין תוספת ריח ובין יצירת ריח - כאשר מוסיפים ריח לבגד שכבר מבוסם מדובר על תוספת כמותית בלבד. דין מוליד ריח נאמר לגבי תוספת איכותית של הוספת ריח לבגד שאינו מבוסם. במקרה זה, בגד מבוסם שונה בתכונתו מבגד שאינו מבוסם, ולכן הדבר דומה ליצירת בגד חדש ומלאכה דרבנן[1].

בהמשך הסוגיה מובא דיון בין אמימר ורב אשי, ומדבריהם עולה (יש שתי לשונות) כי אין איסור מוליד, אלא רק חשש שמא יכבה את האש אם יניח את המוגמר ביום טוב. בדרך זו פוסק הרמב"ם:

"אין מעשנין בקטרת ביום טוב מפני שהוא מכבה, ואפילו להריח בה ואין צריך לומר לגמר את הבית ואת הכלים שהוא אסור..." (הלכות יו"ט פ"ד, הלכה ו).

הרמב"ם מדבר רק על חשש כיבוי ואינו מזכיר כלל את דין מוליד ריח. בדרך דומה פוסק הרי"ף (יב.) המביא רק את דברי רב אשי להלכה ומשמיט את כל הדיונים בנוגע למוליד ריח.

להלכה פוסק הרמ"א:

"אין עושין מוגמר, דהיינו לפזר מיני בשמים על הגחלים, בין להריח ובין לגמר הבית או הכלים... הגה: ואסור לסחוף כוס מבושם על הבגדים, משום דמוליד בהן ריחא (המגיד והגהות אשירי)"    (סי' תקי"א, סעיף ד).

הרמ"א פוסק כשיטת 'הגהות אשרי' שדין מוליד ריח נשאר גם למסקנת הסוגיה, ומשנה ברורה על אתר (ס"ק כז) הביא את שיטת רש"י לביאור האיסור. בנושאי כלים דנו במספר עניינים:

  • מתי יש איסור של מוליד ריח ומתי מדובר על הוספת ריח בלבד? כך למשל המגן אברהם (שם, ס"ק יא) אוסר להוסיף בושם לבגד שכבר מריח, אך מתיר להחזיר אתרוג למקומו בתוך בגד הואיל והבגד לא מריח יותר מחזרה זו.
  • האם יש איסור מוליד ריח באוכל ומשקים- המגן אברהם מסיים את דבריו שברור שאין לבשם מים (וכן כתב הט"ז) אך השערי תשובה (שם, ס"ק ז) הביא מספר שיטות שאין בעיה בהוספת ריח במשקים ואוכלים[2].
  • הוספת ריח ללא כוונה לעשות זאת - הט"ז (שם, ס"ק ח) מביא מחלוקת האם מותר לשים אתרוג בבגד כאשר האדם אינו מתכוון כלל לשנות את ייעוד הבגד ואינו מעוניין בכך. הט"ז פוסק כשיטת המהרש"ל שאין בכך איסור, וכך פסק ב'שמירת שבת כהלכתה' (ט"ו, עו).

סוגי מוליד נוספים

הגמרא בשבת כותב שאין לרסק שלג בשבת אך מותר לשים אותו בתוך הכוס:

"...ואין מרסקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו. אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש"                                                         (שבת נא:).

רש"י על אתר מבאר באופן דומה לאיסור מוליד ריח:

"משום דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה, שבורא המים האלו"   (ד"ה כדי שיזובו מימיו).

כפי שרש"י כותב במסכת ביצה, כך גם לגבי ריסוק שלג הוא מבאר שיש איסור של מוליד בשבת היות והפעולה דומה למלאכה של בריאת מציאות חדשה[3]. ברם, הסבר זה לא מופיע במפורש בגמרא, וראשונים רבים הסבירו שמדובר על איסור דרבנן שמא יבוא לידי סחיטה (רשב"א על אתר ורמב"ם הלכות שבת כא,יג).

גדר רביעי של מוליד מצאנו בנוגע להולדת חום:

"רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא, חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא (=קנקן מים) אפומא דקומקומא, נזהיה (= גער בו) רבה. אמר ליה רבי זירא: מאי שנא ממיחם על גבי מיחם? אמר ליה: התם - אוקומי קא מוקים, הכא - אולודי קא מוליד" (מח.).

הגמרא אומרת שיש מושג של מוליד חום, כאשר חום עובר מקנקנן מים אחד לחברו. בקרב הראשונים מצאנו שתי גישות עיקריות בהסבר דברי הגמרא: גישה אחת מבינה שהאיסור נוגע לדיני בישול בשבת. לפי הסבר זה אין לשים כלי עם מים קרים ליד מים חמים מחשש שמא הוא יגיע לידי בישול (תוס' על אתר). הסבר שני מבין שיש כאן הרחבה של גזירת הטמנה, הואיל ומקרה זה דומה להוספת הבל שלא הותרה בו הטמנת צונן[4].

דווקא הרמב"ם שלא פסק להלכה את דין מוליד ריח ולא הסביר את איסור הוצאת אש ומפרק שלג משום מוליד, בעניין זה פוסק שיש דין של מוליד חום:

"מניחין מיחם ע"ג מיחם בשבת וקדרה על גבי קדרה וקדרה ע"ג מיחם ומיחם על גבי קדרה וטח פיהם בבצק לא בשביל שיוחמו אלא בשביל שיעמדו על חומם, שלא אסרו אלא להטמין בשבת אבל להניח כלי חם על גב כלי חם כדי שיהיו עומדין בחמימותן מותר, אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן על גבי כלי חם בשבת שהרי מוליד בו חום בשבת ואם הניחו מבערב מותר ואינו כטומן בדבר המוסיף"                                     (שבת פ"ד, הלכה ו)[5].

סוג מוליד נוסף הינו הולדת אוּר, ובוא נעסוק בשיעור הבא.

מוליד חשמל

כפי שראינו, דין מוליד מוזכר במספר סוגיות בפירוש ובחלקן בדברי המפרשים, אך לא מצאנו גדרים ברורים מתי נאמרה הלכה זו. בעקבות כך עולה השאלה האם ניתן לחדש במקרים שלא הוזכרו בגמרא שיש איסור משום מוליד. כך למשל, בתקופתנו, עולה השאלה האם יש דין מוליד בחשמל, והאם יש דין מוליד אוֹר (כאשר יוצרים אוֹר ללא אש).

הרב יצק שמעלקיש בעל שו"ת 'בית יצחק', סבר כי בהפעלת זרם חשמלי שאינו גורם למלאכה יש איסור מוליד:

"יש איסור עוד משום דע"י סגירת זרם העלעקטרי נולד כח עלעקטרי וזה אסור בשבת, דכמו בסחופא אשיראי אמרינן בביצה בגד אסור משום מוליד ריחא, דאסור לעשות עלעקטריש פערבינדונג (חיבור)"      (השמטות לסי' ל"א).

ה'בית יצחק' מדמה את הפעלת החשמל דווקא לדין מוליד ריח ולא לסוגי מוליד אחרים. בהולדת אש ומים (שלג שנמס) נוצרת יצירה חדשה כתוצאה מפעולת האדם, מה שאין כן בהפעלת מתג חשמלי שם מתווספת תכונה או יכולת אך לא חפץ. לכן לכאורה ניתן לדמות הפעלת זרם חשמלי לדין מוליד ריח, שגם שם נולדת תכונה חדשה בחפץ שכבר קיים בעולם.

אמנם, כפי שראינו לעיל, איסור מוליד ריח לא נאמר על תוספת ריח, אלא כאשר נעשה שינוי באופיו ובאיכותו של הבגד. בדרך דומה ניתן לדמות שיש שינוי בתכונתו של מכשיר חשמלי, כאשר מפעילים בו את זרם החשמל.

ברם, ניתן להקשות מספר שאלות על דמיון זה[6]:

  1. כאשר נולד ריח בבגד הרי הוא נשאר טבוע בו והוא כהולדה חדשה. כדי להוציא את הריח מהבגד יש צורך במאמץ ובפעולה אקטיבית. סגירת מעגל חשמלי היא שונה - אמנם היא משנה את תכונות המכשיר, אך מיד בניתוק המעגל הרי אינה משאירה רושם כלל היות והתכונה פוקעת מהמכשיר. קשה לדבר על הולדת תכונה חדשה הואיל והיא ארעית.
  2. סגירת מעגל חשמלי אינה יוצרת אנרגיה חדשה. נראה שקרוב לדמות את סגירת המעגל לזרימת מים בצנרת- מאפשרים את הזרימה של החומר למקומות שונים או חוסמים אותו. לא מדובר על יצירת דבר חדש אלא על הסרת מונע של התפשטותו[7].
  3. דיני מוליד שנאסרו הם דברים שהאדם מסוגל לחוש אותם. זרם חשמלי הוא מחוץ לחושי האדם ולא ברור שניתן להוליד דבר שלא ניתן לחוש.
  4. דין מוליד מופיע במספר סוגיות בגמרא אך לא ברור שניתן להרחיב אותם למקרים שחכמים לא הזכירו אותו[8].

למרות הקושיות על שיטת ה'בית יצחק', מקובל בקרב הרבה אחרונים ששיטתו התקבלה כסניף נוסף להלכה האוסרת על שימוש חשמל בשבת. כידוע ישנן שיטות שונות למקור האיסור, ומקובל שמדובר על איסור דרבנן ויתכן שאחד מיסודותיו בנוי על דין מוליד.

יש לציין שחידושו של ה'בית יצחק', משפיע גם על גדרי האיסור לקולא ולחומרא:

כיום מקובל להלכה שאין איסור בהגברת זרם חשמלי בשבת, בדיוק כפי שאין איסור בהוספת ריח לבגד בשבת. כפי שדין מוליד ריח נאמר רק לגבי הוספת תכונה חדשה שלא הייתה בחפץ (כמו הוספת ריח לבגד), כך איסור חשמל נוצר ביצירת תכונה חדשה של זרימת זרם שיוצרת שינוי מהותי בחפץ. אך אם התכונה כבר קיימת וזורם זרם בעוצמה מסוימת, ניתן לשנות את העוצמה גם אם יווצר שינוי בפעילות המכשיר[9].

מצד שני, העקרון של מוליד שם דגש על העובדה שמכשיר קיבל תכונה חדשה על יד קבלת זרם. אין זה משנה כיצד נוצר הזרם, והאם מדובר דווקא על מעגלים מתכתיים רגילים סגורים או בדרך אחרת. כיום, ישנן דרכים רבות ליצור חשמל במעגלים שונים שאן בהם בניה, אך עדיין נראה שיהיה דין של מוליד זרם (כך למשל במעגלים שבנויים על שינויי שטף מגנטיים יהיה אותו איסור)[10].

מוליד אור

מתקופת הגמרא ועד לפני כחמישים שנה, אור היה תוצר נלווה של אש. הצד השווה במדורה ובנורת להט הוא שעל מנת לקבל תאורה יש צורך ליצור אש ובעירה. אולם, לפני כחמישים שנה הומצאה נורת ה-LED שאינה גחלת של מתכת כמו התייל המלובן של נורת להט. נורת LED בנויה ממוליך למחצה, ועולה השאלה מהו האיסור הקיים על הדלקת נורה כעין זו בשבת ובחג[11].

פרופ' לב משווה מקרה זה לכל אחד מסוגיות מוליד בש"ס ומראה שאין המקרים שווים:

  • ריסוק שלג וברד- במקרה זה האדם יוצר מצב חדש ויצירה חדשה (מים) שלא היו לפני זה. המושג מוליד נאמר על יצירה חדשה כפי שכותב רש"י. בנורת LED אין כלל יצירה חדשה אלא תופעה חדשה. החומר נשאר אותו חומר ולא נוסף לו דבר. כאשם נפסק הזרם החומר חוזר לתכונתו הראשונה בדיוק.
  • מוליד אש- בהדלקת אור שאינו מחמם ואינו כלה אין דין של הדלקת אש. בהדלקת אש האדם מחדש דבר שלא היה לפני כן על ידי תבונתו ועמלו. כאשר כבר קיימת נורת LED אין בשימוש בה הולדה של שום דבר, בדיוק כפי שלא ניתן להגיד על מי שפותח ברז שהמים שזורמים הם הולדה של האדם. יש זרימה של אלקטרונים שיוצרים תופעה פיסיקלית שהבסיס שלה קיים במכשיר כבר לפני כן.
  • מוליד ריח- במקרה זה יש הולדה של תרכובת חדשה והיא חרס או בגד מבוסם. לעומת זאת בהולדת אור אין תרכובת חדשה הואיל ולא נעשה שינוי בגוף החפץ.

ראיה עקיפה שניתן להביא לטענה שאין איסור מוליד אור בהדלקת LED, היא ממקור הסוגיה האוסרת מוליד אש[12]. על דברי המשנה האוסרת הדלקת אש ביום טוב מסביר הרמב"ם-

"אין מוציאין את האש... או כלי זך קשה או זכוכית מלאה מים שמניחין אותה כנגד עין השמש עד שיחזור נגהה לפשתן וכיוצא בו וידלק".

הרמב"ם אוסר הדלקת אש על ידי עדשה (זכוכית מגדלת). אמנם בקרינת השמש יש גם אור וגם חום, ומיקוד החום על הפשתן גורם לו לדלוק. אבל במיקוד הקרינה בעדשה נעשית העדשה מאירה באור גדול. אילו היה איסור להוליד אור, למה נאסרה רק הוצאת האש בלבד על ידי עדשה, הלא אפילו בלא שיגיע חום הפשתן לכדי שידלק, הרי הוליד כבר אור גדול בעדשה, הרבה לפני הדליקה? אלא מוכח שאין בהולדת האור איסור כלל.

לגבי הולדת אור, כתב הגרש"ז אויערבך שלא ניתן לחדש גזירות מדעתנו ולהוסיף מקרים נוספים שאסורים מדין מוליד[13]. כמו כן, במקרה זה לא מדובר על חפץ מוחשי ולכן לא ניתן להגדיר זאת כבריאה חדשה. ביצירת אור בדרך נראה שאין איסור מוליד, והאיסור שימוש בשבת של מכשירים אלו נובע מדין עובדין דחול.

מוליד בריאקציה כימית

עוד מקרה של מוליד שדנו בו האחרונים הוא יצירת ריאקציה כימית. המהרש"ם כותב לגבי הכנת מי סודה בשבת:

:מכתבו הגיעני וע"ד ששאל אם מותר לעשות בראזע פולווער (-סודה לשתיה) בשבת... והעליתי דאסור גם על ידי עכו"ם דהוי כמוליד כהא דאו"ח (סימן ש"כ ס"ט) דאסור לרסק השלג והברד דהוי כמוליד והרי אפי' מוליך ריחא אסור ומכ"ש בזה... וגם בנ"ד יש לומר דאיכא משום מוליד כח חדש. ואף דהתם מתהוה מים או אש הנראה לעינים מכל מקום גם כח הרתיחה נראה לעינים ולא גרע ממוליד ריח דאסור. והן אמת דבשו"ת שערי צדק חא"ח סימן ל"ו כתב להקל... ועל כל פנים איכא משום עובדא דחול....

אח"ז כתבו אלי רבנים כי מצד איסור מבשל... ליכא חיוב ואי משום מוליד י"ל דדמי למ"ש הט"ז סי' ש"כ סק"ט ומשום עובדא דחול יוכלו לעשות ע"י שינוי שיתן המלח מקודם לתוך המים ואח"ז ישפוך החומץ וכיון שכל העולם נהגו להקל ובשע"צ הסכים להתיר בטלה דעתי"                                              (שו"ת מהרש"ם חלק א סימן קמ).

בתחילה המהרש"ם רצה לאסור זאת והוא מתנסח בדומה לבית יצחק בטעם שיש במעשה משום הולדת כח חדש. אך בהגהה לדבריו הוא מסתפק בדבר והוא מקבל את מנהג העולם ואינו כותב לאיסור.

גם בעניין זה עולה השאלה האם ניתן לחדש מוליד שלא מופיע בגמרא, והרבה אחרונים כתבו שלא ניתן לעשות זאת כפי שהזכרנו[14].

 


[1]   וראה גם את דברי שו"ע הרב (תקי"א, ז) לגבי ההבחנה בין תוספת כמותית לתוספת איכותית.

[2]   וראה סיכום הנושא בשו"ת יחווה דעת ח"א סימן לא.

[3]   כידוע, החוט המקשר בין מלאכות שבת הינו מלאכתו של יצירה, של בריאת מציאות חדשה (חוץ ממלאכת הוצאה וצידה שהחיוב בהם הוא שונה) וראה את פסיקת הרמ"א באו"ח שיח,ח ובהסבר הנו"כ שם שהוא פוסק איסור במוליד שדומה לדברי הגמרא האלו. וראה גם בשמירת שבת כהלכתה א, לז לעניין רוטב דגים, ובפרק י' סעיף ז'-ח' לעניין הפשרת גלידה.

[4]   ראה את פירוט השיטות בשיעורו של הרב ברוך גיגי- 'הולדת חום בדבר מאכל'.

[5]   כשיטת הרמב"ם סובר גם הטור בסימן רנח. וראה בדברי הרב נחום רבינוביץ בספרו מלומדי מלחמה סימן נא לגבי שימוש בשקית חימום בשבת (וכותב להתיר ושאין בכך משום מוליד חום, ע"ש). וראה גם במאמרו של אחי הרב דרור - הדלקת נורות לד בשבת, המעין נא, ג בעמודים 30-31 בסעיף- 'הקשר שבין הולדת אור והולדת חום'.

[6]   סיכום הדברים מובא בספרו של הרב פרופ' זאב לב- 'מערכי לב' פרק שני.

[7]   בהקשר זה ראה גם לגבי היחס בין מוליד חום ובין מוליד חשמל, ראה בדברי הגרש"ז במכתביו לחזון איש בתוך מאורי אש השלם חלק ב עמוד תקכ ובעמוד תקכא.

[8]   ראה מנחת שלמה ח"א סימן ט וסימן יב ענף ג סעיף ד. וראה גם במאורי אש השלם עמוד תקטז.

[9]   ישנן יישומים רבים לעקרון זה כפי שניתן למצוא באתר של מכון צומת. השלכה נוספת לעקרון זה נוגעת להיתר שימוש במנגנון הבטיחות של כל מערכת גז חדשה במהלך המועד. בעניין זה ראה במאמרו של אחי הרב דרור- שימוש במבערי גז במכשירי בישול ביתיים ביום טוב, המעין נב, א עמודים  30-17.

[10] להרחבה בעניינים אלו ראה בהפניה בהערה 6 ובנספחים לפרק זה.

[11] לפירוט דרך פעולת הנורה ראה באינטרנט ובמקורות הבאים: ספרו של פרופ' זאב לב מערכי לב בפרק רביעי, ובמאמרו של אחי הרב דרור- הדלקת נורות לד בשבת, המעין נא, ג תשע"א עמ' 34-24.

[12] הדברים לקוחים ממאמרו של הרב נחום רבינוביץ - "השימוש במקלור (סטיקלייט) בשבת", תחומין יג, עמודים  145-142 ומופיע גם בספרו מלומדי מלחמה עמודים 159-163.

[13] דבריו נאמרו לגבי נורת ניאון, ראה במערכי לב בסיום פרק רביעי בסיכום הדברים ובמקורות הנוספים שהוא מביא שם. עיין גם בהפניות שהובאו לעיל בהערה 8 והערה 11.

[14] בנושא זה ראה גם במערכי לב פרק רביעי אות ד, במאמריו של הרב רבינוביץ שהוזכרו לעיל בהערות 3 ו-9, ובמאמרו של הרב רוזן- 'ריאקציה כימית בשבת', תחומין יג.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)