מדיני תשעת הימים

  • הרב יוסף צבי רימון

דין המשנה

 המשנה בתענית כו: אומרת: "משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס... ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין...".

מצאנו במשנה ארבעה שלבים: ראש חודש אב - ממעטין בשמחה; שבוע [=שבת] שחל בו תשעה באב - אסור לספר ולכבס; ערב תשעה באב - לא יאכל בשר ולא ישתה יין; תשעה באב - אסור באכילה, בשתייה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.

 וכתב הב"ח (תחילת סימן תקנ"א): "והנה, לאשר רוב דיני ט' באב הם מנהג שנהגו רוב ישראל, ועיקרי הדינים לא נודע ביניהם, ומפני זה נשתבשו ההמון במקצתם להחמיר או להקל שלא כדין, על כן ראיתי לכתוב תחילה עיקר הדין כמות הקדמה למה שיבוא אחר כך". כלומר: רוב דיני תשעה באב הם מנהג. ננסה לבאר לגבי כמה דינים את מנהגנו כיום - אילו דברים הם מדין המשנה והגמרא ואילו דברים נוספו בתקופות שלאחר מכן.

   

לבישת בגדים בתשעת הימים

 המשנה אומרת: "משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס...". בשבוע [=שבת] שחל בו תשעה באב יש אפוא איסור תספורת וכיבוס. מה כולל איסור כיבוס? נחלקו בדבר ראשונים.

 רש"י (הובא בתוספות מועד קטן כד: ד"ה ברכת אבלים) ביאר שאבל יכול ללבוש בגדים שכובסו קודם האבל. ואם כן הוא הדין למקרה שלנו: מותר ללבוש בגדים שכובסו קודם שבוע זה. מעין זה ביאר גם הלחם משנה בדעת הרמב"ם (הלכות תעניות פ"ה ה"ו).

אולם הרמב"ן (בתורת האדם) כתב שהאיסור אינו רק לכבס בשבוע זה אלא גם ללבוש בגדים מכובסים. וכן כתב גם הריטב"א (בתענית שם) שיש איסור גם בלבישת בגדים שכובסו קודם לכן. וכן כתבו הרא"ש (שם) והר"ן (שם).

 הריא"ז כתב שנהגו להתחיל באיסור זה כבר מראש חודש.

בשו"ע (או"ח סימן תקנ"א סעיף ג) פסק כדעת רוב הראשונים, שאין ללבוש אפילו בגד שכובס לפני שבוע זה. דין זה אינו הרחבה אלא, כאמור, עיקר דין המשנה (לפי רוב הראשונים). הרמ"א הסכים לכך והוסיף שנוהגים כך כבר מראש חודש (וזוהי כמובן הרחבה). לכן ספרדים אינם לובשים בגדים מכובסים בשבוע שחל בו תשעה באב (וכן כתב בשו"ת יחוה דעת ח"א סימן ל"ט), ואילו אשכנזים נוהגים באיסור זה כבר מראש חודש.

  

הקלות בדין זה:

א. תוספות במועד קטן (כד:) כתבו שהמנהג באבל שכאשר רוצה להחליף בגדים תוך שבעה לובשם אדם אחר קודם למשך יום או חצי יום. באורחות חיים (עמ' תקפד) כתב כך בשם רבנו פרץ, אלא שכתב שנהגו ללבוש שעה אחת. וכן כתב הרמ"א (יו"ד סימן שפ"ט סעיף א).

 בתשעת הימים, אין צורך ב'אחר' שילבש, שהרי אנו יודעים מראש על הזמן שבו נהיה באבל. לכן רצוי ללבוש את כל הבגדים לפני תשעת הימים. מעיקר הדין ניתן ללבוש אפילו לזמן מועט כדלעיל, אולם החכם עיניו בראשו: אם נוהג להחליף כל יום חולצה, אזי בשבוע שלפני תשעת הימים יחליף בצהריים חולצה, וכך תהיה בידו כמות מספקת של חולצות שבוודאי אין בהן הנאת לבישת בגד מכובס (ומותר לנהוג כך לכתחילה, ואין בעיה בכך שמחליף בגדים בתשעת הימים, כי הבעיה היא ההנאה מלבישת בגד מכובס).

 ב. כתב השו"ע (סימן תקנ"א סעיף יד) שבגדים שמלפפים בהם את הקטנים (=חיתולים), נוהגים להקל בכיבוסם. והרמ"א הוסיף שהוא הדין בשאר בגדי הילדים. במשנה ברורה (ס"ק פד) ביאר שאין בכיבוסם של אלו משום שמחה. כלומר: אלו בגדים שמוחלפים רק מפני הלכלוך, ולא לנוי ולנוחיות.

 כאשר אין מדובר בכיבוס אלא בלבישת בגד מכובס, הרי שיש מקום רב יותר לאמץ עיקרון זה. לפי זה מסתבר כי במציאות שלנו אין הבגדים התחתונים, שנוהגים להחליפם בתדירות גבוהה מפני הזיעה והלכלוך, בגדר האיסור, וניתן להחליפם לכתחילה כשמתלכלכים בזיעה וכו'[1]. וכן דעת הרב אלישיב והרב פינחס שיינברג (הובאו דבריהם בשו"ת דברי חכמים).

 ג. נחלקו הפוסקים אם בשבת לובשים בגד מכובס, אך כבר נהגו להקל בכך.

 ד. החלפת מדי צה"ל: החלפת מדי ב' היא בוודאי מפני הלכלוך, ולכן ניתן להחליפם[2]. מדי א' רצוי ללבוש קודם, אך כשלא היה ניתן לעשות זאת מסתבר שניתן להקל, וכדלעיל.

 

רחיצה

 הגמרא בתענית ל. מביאה ברייתא הדנה בערב תשעה באב, האומרת שבשעות מסוימות ביום זה אסור לרחוץ. אחר כך היא מביאה את דעתו של ר' ישמעאל ברבי יוסי שאומר כי "כל שעה שמותר  ל א כ ו ל  ב ש ר  מותר לרחוץ". רש"י גורס "כל שעה שמותר  ל א כ ו ל  מותר לרחוץ" - ואם כן אין לפי רש"י כלל איסור רחצה לדעת ר' ישמעאל קודם הצום. מכל מקום נמצאנו למדים שהרחיצה מותרת לכל הדעות בשבוע שחל בו תשעה באב, ובוודאי בשאר תשעת הימים.

 אמנם הראשונים הקדימו איסור זה. הרמב"ם (הלכות תעניות פ"ה ה"ו) כתב: "וכבר נהגו כל ישראל שלא לאכול בשר בשבת [=בשבוע] שחל ט' באב להיות בתוכה, ולא יכנסו למרחץ, עד שיעבור התענית". כלומר שאיסור רחצה מתחיל משבוע שחל בו תשעה באב.

 אצל ראשוני אשכנז החמירו יותר. כתב הרוקח (סימן שי"ב): "אלו שאלות שאלתי אני יקר מרבינו קלונימוס איש רומי: מאימתי חייב אדם למנוע מלרחוץ?... והשיב: חייב אדם למנוע מלרחוץ מראש חודש אב, ובראש חודש עצמו אסור, משום שנאמר 'חגה חדשה ושבתה', אבל קודם ראש חודש מותר".

 השו"ע הביא את שתי הדעות (סימן תקנ"א סעיף טז). למעשה נוהגים הספרדים להחמיר בכך רק בשבוע שחל בו תשעה באב, כי כך כתבו ראשוני ספרד: הרמב"ם, הרמב"ן (בתורת האדם), הרא"ה (פקודת הלויים, תענית כט.), הר"ן (תענית) ועוד (עיין שו"ת יביע אומר חלק ה או"ח סימן מ"א). ואילו האשכנזים נוהגים להחמיר מראש חודש אב כדעת רבינו קלונימוס, המרדכי (תענית), האור זרוע (ח"ב סימן תי"ד) ועוד.

 

הקלות:

 המשנה בברכות טז: מספרת על רבן גמליאל ש"רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להם: איני כשאר בני אדם, איסטניס אני". וכן נפסק בשו"ע יו"ד סימן שפ"א סעיף ג. אמנם השו"ע כתב כי "לא כל מי שאומר 'איסטניס אני' מתירין לו...". אולם במציאות של ימינו מסתבר - הן מבחינת הרגלי הניקיון שלנו והן מבחינת תנאי החום[3] - שכולנו כלולים בהגדרה דלעיל, והרחצה עבורנו אינה רחצה של תענוג אלא רחצה של ניקיון. לכן נראה שניתן (ומפאת כבוד הבריות אף רצוי) להתקלח בתשעת הימים (וכן דעת הרב אלישיב והרב פינחס שיינברג, הובאו דבריהם בשו"ת דברי חכמים). אמנם ימעט את המקלחות ויתקלח בהתאם לצורך ולמציאות. ואף את אורך המקלחת יקצר, בהתאם לנדרש לניקיונו(ועדיף שיתקלח במים קרים, ואם קשה לו יוסיף מעט מים חמים). בצבא ודאי שניתן להקל במקלחות כרגיל.

 לסיכום: ניתן להקל במציאות שלנו, אך יצמצם בכמות המקלחות, באורך המקלחת ובאופי המקלחת (מים קרים וללא תכשירים מענגים).

 בערב שבת חזון יש להקל אף ברחיצה בחמין (עיין שו"ע סימן ר"ס), כי יש מצווה לרחוץ בערב שבת (שבת כה:).

 

 הליכה לים בשלושת השבועות:

 עצם הרחצה בים, בוודאי שאין בה איסור (למעט תשעת הימים, שבהם נהגו שלא לרחוץ[4] [אלא אם כן מניעיו הם בריאותיים]. ועיין עוד בשו"ת רבבות אפרים ח"א סימן שס"ג). אמנם יש לשקול שני גורמים (והוא הדין לטיולים): א. שמחה.  ב. סכנה. מצד שמחה: יש להימנע מעריכת אירועים של הוללות ושמחה (ולכן יש לדאוג לתת להליכה לים את האופי הנכון וכו'). מצד סכנה: חז"ל במדרש איכה רבה אומרים על הפסוק 'כל רודפיה השיגוה בין המצרים' שבימים אלו של בין המצרים קטב מרירי (שם של שד) שולט, וכך פסק הרמ"א. ולכן צריך (כל השנה ובמיוחד כעת) לרחוץ במקום שאין בו סכנה.

 בתשעת הימים "ממעטין בשמחה" (ובפרט לאשכנזים שאוסרים רחצה), ולכן יש להימנע מהליכה לים או מטיולים מצד סכנה (ובמקרים חריגים יש להתייעץ עם מורה הוראה).

  

סיום מסכת

 כתב הרמ"א (סימן תקנ"א סעיף י) שבסיום מסכת מותר לאכול בשר ולשתות יין. בסעודה  זו יכול לאכול גם מי שלא למד אלא רק השתתף בסיום. דבר זה מבואר מהגמרא בשבת קיח: "אמר אביי: תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לכולהו רבנן".

 האם מותר לכוון את הסיום לתשעת הימים?

 האליהו רבה כתב שלא ימהר או יאחר את הסיום בשביל כך. וכך פסק המשנה ברורה (ס"ק עג). אולם בכף החיים (ס"ק קסא) כתב שניתן לעשות זאת אם על ידי כך לא נפגע לימודו (שאינו מזרז את הקצב יותר מדי או מאט אותו ומתבטל בינתיים).

 ומסתבר שלפי זה יש לחלק גם במגמתו: אם מגמתו לאכול בשר, בוודאי שאין הדבר רצוי. אולם אם מגמתו להוסיף סיום ושמחה של תורה בימים קשים אלו, הרי שיש מקום לסיום זה.

 

 1] וכנראה הוא הדין בחולצות, וכן דעת הרב שיינברג (שם). אמנם יש להשתדל ללבוש חולצות קודם, כדי למנוע הנאת לבישת בגד מכובס. אך אם לא לבש מסתבר שיכול להחליף חולצות, אך יחליף באופן מצומצם יותר מהרגיל.

2] לעתים ניתן לצרף גם את העובדה שהם מגיעים בערמה, ללא גיהוץ - עיין סיכום הדעות בעניין זה בשו"ע סימן תקנ"א סעיף ג.

3] יש לתת את הדעת על כך שבאירופה האקלים קר ומאפשר אי-רחיצה במשך פרק זמן ארוך יותר.

4] בתרומת הדשן (סימן ק"נ) מדייק מהרמב"ם, שאסר 'להיכנס למרחץ', שאפילו בתשעת הימים ניתן לרחוץ בצונן. אחר כך מביא דעות האוסרים ומוסיף: "אמנם כמדומה לי שראיתי בימי חרפי שרוחצים בנהרות מראש חודש אב ואילך ולא מיחו בידם. והמחמיר תבוא עליו ברכה". ומכל מקום ודאי שבשלושת השבועות מותר.