מבשרי אחזה א-לוה

  • הרב יהודה עמיטל

*

מדרשי חז"ל חושפים פן כפול במעשיהם של בני דור הפלגה. מחד גיסא, מרידה בקב"ה, ומאידך גיסא, ניסיון להתקרב אליו, על ידי בניית מגדל שראשו יגיע עד לשמים.

בשעה שהאדם מרגיש מרוחק מבוראו, נופלת עליו הרגשה של בדידות, ומתוכה נולדים פחדים שונים ומשונים. לא כן האדם המקיים זיקה לבוראו, שאפילו הולך הוא בגיא צלמוות - אין הוא ירא, "כי ה' עמדו".

הרצון להימלט מבדידות נוראה זו, הוא שהביא את בני דור המבול לבנות עיר, ומגדל וראשו בשמים, "פן נפוץ על פני כל הארץ". בני דור המבול טעו וחשבו כי מקומו של הבורא - בשמיים הוא. "לא כל הימנו שיבור לו את העליונים". הם לא השכילו להבין כי מקומו של הקב"ה הוא בכל אתר ואתר, "ולית אתר דפנוי מיניה".

"אם ישאלך אדם היכן אלהיך", אמרו חז"ל, "אמור לו: בכרך גדול שברומי". פירש רבי נחמן מברסלב: אדם שהגיע לדיוטא התחתונה, לשפל המדרגה, עד כדי כך שאומר הוא לך מתוך מבוכתו ותעייתו בדרכי החיים : "היכן הוא אלוהיך?", אף אתה אמור לו כהלכה: "בכרך גדול שברומי". הקב"ה נמצא לידך, בכרך הסואן. אינך צריך לקפוץ השמימה, ולהשיג השגות גבוהות. גם כאן, בדיוטא תחתונה זו, בשאון העיר הגדולה, יכול אתה - לו רק תרצה - למצוא את אלוהיך. "מבשרי אחזה אלו-ה". הדבר אינו תלוי אלא בך. "כי קרוב אליך הדבר מאד", אם רק תרצה, "בפיך ובלבבך לעשותו".

 

[1] מתוך שיחה שנאמרה בישיבה בסעודה שלישית, ש"ק פרשת נח, תשל"ג. כתב: הרב אליהו בלומנצוויג. ערך: אביעד הכהן.