מבוא להלכות דעות

לאחר העיסוק בענייני דעות ורפואה, הרמב"ם דן בעניינים חברתיים. חסידים נוהגים להגיד בשם ה"אוהב ישראל" מאפטא (הרב אברהם יהושע השל), כי יראת שמים אמתית באה לידי ביטוי בכך שככל שהאדם מתקדש יותר, כך הוא נעשה אהוב וחביב יותר על בריות. נקודה זו באה לידי ביטוי גם בכך שהרמב"ם סידר את הלכות דעות לאחר הלכות יסודי התורה, וכן בקביעת מבנה הלכות דעות.  

הרמב"ם משתמש במונח "דעות" במשמעות של "מידות", וייתכן שהוא עשה זאת בעקבות הפסוק הפותח את הלכות דעות - "בכל דרכיך דעהו" (משלי, ג' ו). משמעות הדבר היא כי החובה של האדם לעסוק בתיקון מידותיו היא חלק ממצווה דתית של דבקות בקב"ה, ואין מדובר בהשתלמות אישית גרידא. חובת ההידמות לאל, כפי שהיא הוגדרה בחז"ל, היא חובה כללית לפיה אדם צריך לדבוק במידות הטובות של הקב"ה - רחום חנון וכדומה (שבת קלג:; סוטה יד.). ברם, תכנית השתלמות מסודרת ומפורטת במידות אלו לא נמצאת בחז"ל, ולשם כך הרמב"ם גיבש את הלכות דעות. ההדרכה המרכזית בהלכות אלו היא השאיפה ל"דעה בינונית", דהיינו יצירת איזון בין המידות השונות והבאתן לידי פעולה יעילה ומועילה.

ארבעת הפרקים הראשונים בהלכות דעות מתמקדים בנושא זה, החל מהגדרתה של הדעת הבינונית (פרקים א' - ג') ועד לדרכים להשגתה באמצעות דרכי הרפואה (ג' - ד'). החידוש הגדול של הרמב"ם בנקודה זו הוא השילוב של גוף ונפש, שילוב שיש בו רווח כפול. ראשית, הוא מקרב את האדם לתורת המידות היהודית, דהיינו הלכות דעות, בהתבסס על הידע הקיים בנושא. שנית, הוא מוסיף את הפן הפיזיולוגי בשליטה על הנפש, וזאת באמצעות משתנים סביבתיים וחיצוניים.

בפרק ה' של הלכות דעות הרמב"ם עובר לעסוק בענייני התנהלות תלמידי חכמים. פרק זה הוא הכנה לפרק ו', אשר דן בדבקות בתלמידי חכמים, המצווה השנייה בהלכות דעות. בהכנה זו הרמב"ם מגדיר מיהו תלמיד חכמים על פי התנהגותו. בכך, הרמב"ם גם יוצר מודל עבור אלו אותם הוא שואף להכווין אל הדעה הבינונית, תוך הרחבה לגבי הרף הגבוה יותר להתנהלותם של תלמידי חכמים, והוא מפרט הכוונות ברורות לכלל הציבור בענייני אכילה ושתייה, יחסי אישות ועוד. החיבור לתמידי חכמים מסייע להתקרב לקב"ה. בשפה החסידית מכונה קשר זה "צינור", מתוך תפיסה רוחנית-קבלית כי קרבה זו יכולה להביא שפע רוחני לאדם. בניגוד לכך, אצל הרמב"ם מטרת הקרבה לתלמידי חכמים היא יצירת סביבה חברתית בעלת השפעה טובה: כיוון שהאדם מושפע מסביבתו, מוטל עליו להיות בסביבה אשר תוביל להתנהגות במידות טובות.

בהמשך הלכות דעות, הרמב"ם עוסק בעניינים רבים של מצוות בין אדם לחברו, הקשורות לסביבתו של האדם. גם כאן המטרה המרכזית היא בהקניית הדעות הנכונות והתדבקות בדרכיו של הקב"ה.