ויגש | לימוד תורה בדרך ובנהיגה

יוסף שולח את אחיו חזרה לארץ כנען להוריד את יעקב מצרימה. בשולחו אותם, אומר להם יוסף "אל תרגזו בדרך" (בראשיץ מ"ה, כ"ד). רש"י מבאר שיוסף דאג שמא מחמת הבושה הגדולה על מכירת אחיהם, יתווכחו ביניהם האחים ויטיחו את האשמה על המכירה אחד בשני, ויכוח שרק יחריף את המצב.

אולם בנוסף לכך מביא רש"י שני פירושים מדברי חז"ל (תענית י:). פירוש אחד מציע שיוסף מזהיר את אחיו שלא ילכו במהירות ובחפזון, וכן שלא ילכו בלילה. מסתבר שיוסף חשש שמרוב התרגשותם מהידיעה שהוא חי ומהחפזותם להודיע על כך ליעקב, הם עלולים לא לשים לב לסכנות שבדרך.

פירוש אחר שמביא רש"י מובא בגמרא (שם) בשמו של רבי אלעזר: "אמר להם יוסף לאחיו: אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגזו עליכם הדרך". רש"י במקום מבאר שהחשש הוא שמא מתוך העיון בהלכה יתעו האחים בדרך. הגמרא מקשה על דברי רבי אלעזר מדברי רבי אלעאי בר ברכיה שאמר "שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויין להישרף". התורה במפורש מצווה, "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" (דברים ו,ו) [אף שהגמרא לא מביאה פסוק זה כאן]. הגמרא עונה שיש לחלק בין לימוד בעיון ללימוד של שינון ("למיגרס"). דברי רבי אלעאי נסובים על שינון (שהותר ללימוד בדרך) ואילו דברי רבי אלעזר נאמרו לגבי לימוד בעיון (שאסור ללמוד בדרך).

במדרש מובא פירוש הפוך לדברי רבי אלעזר. המדרש מפרש "אל תפסיקו מדבר הלכה" (בראשית רבה, צ"ד). מסתבר שהמדרש סבור כדעת רבי אלעאי שביטול תורה בדרך יכול להוות סכנה, ולכן מצווה יוסף את אחיו שלא יפסיקו מתלמודם אפילו בהיותם בדרך. מסתבר שלפי המדרש אף לימוד בעיון מותר.

ב"תורה שלמה" מצטט הרב כשר פירוש אחר לגמרי המובא בכתב יד של הספר "מושב זקנים". יוסף אומר לאחיו שלא יעיינו בדבר הלכה בדרך מתוך מגמה למצוא חומרות, אלא יתפשו לעצמם את הקולות השייכות להולכי דרכים, כגון ההיתר לאכול דמאי (תוצרת שספק אם הופרשו ממנה תרו"מ).

פירוש נוסף מובא ב'דבק טוב'. על פי פירוש זה, יוסף מצווה לאחיו שלא ילמדו תורה מתוך קלות ראש, אלא מתוך רצינות ושקידה, ושבהיותם בדרך לא יפסיקו מלימודם להתבונן בנופים הנגלים לנגד עיניהם. מדרש זה מזכיר לנו את המשנה באבות (ג,ט) "ההולך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר:  מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו".

לפי רוב הדעות שהוזכרו לעיל אין כל בעיה שאדם ילמד בהיותו נוהג במכוניתו. אמנם יתכן שלפי רבי אלעזר אסור לאדם ללמוד בעיון בהיותו בדרכים. הלימוד עלול להביא לחוסר ריכוז, וכתוצאה מכך האדם יאבד את דרכו ולעיתים אף יותר מכך.

רבנו גרשום (תענית שם) מסביר שגם לפי ר' אלעזר, החשש בלימוד בדרך הוא מחמת העוברים והשבים, אשר יראו את הלומדים מתווכחים ויחשבו שהם רבים. הדבר הזה עלול לגרום לקטטה בין המשקיפים ובין הלומדים.

בספר דברי שלום (כרך ד' עמ' 2) כתב שהנפקא מינא בין פירוש רש"י לפירוש רבנו גרשום היא לגבי שאר הנוסעים. לפי רבנו גרשום האיסור ללמוד בדרך כולל את כל הנוסעים, ואילו לפי רש"י לנהג בלבד אסור ללמוד, אולם לשאר הנוסעים הדבר מותר. במקרה שאדם יסע לבדו הרי שרבנו גרשום יסכים שהוא יכול ללמוד. אולם לפי רש"י יתכן שכעת המצב חמור יותר, מפני שאין מי שיזהיר אותו מהסכנות בדרך.

יש מקום לטעון שדבריו של יוסף כלל לא נאמרו כהוראה הלכה למעשה. כל שיוסף רצה זה לזרז את אחיו שיורידו את יעקב למצרים במהירות, ולא יתמהמהו בדרך.

אין צורך לומר שיש להפעיל שקול דעת וזהירות בעת הנהיגה ברכב. אם לימוד תורה עלול להפריע לנהיגה בוודאי שאין ללמוד. פעם נסעתי עם ר' אליעזר שמחה ווסרמן זצ"ל. בדרך שאלתי אותו שאלה הלכתית, הוא השיב לי שיש בידו מסורת שאסור לדבר בהלכה בזמן הנהיגה.

אמנם, הלכה כזו לא נמצאת בשו"ע, אך במגן אברהם (או"ח ק"י, י') הובא שלמרות שיש מצווה ללמוד גם בהיות אדם בדרך "ובלכתך בדרך", אסור לאדם ללמוד בעיון בהיותו בדרך משום היסח הדעת. נראה שהמג"א מתיר לנוסע שאינו הנהג ללמוד בעיון. שולחן ערוך הרב (לבעל התניא) אימץ את הפסק של המג"א וכתב שנוסע שאינו הנהג יכול ללמוד בעיון בדרך.

בדברי שלום (שם) העיר שהמג"א הסתפק מהי ההלכה לגבי נוסע שאינו נוהג. יתכן שהוא הסתפק בין פירושו של ר' גרשום, שממנו משתמע שלכל הנוסעים אסור, לבין פירושו של רש"י, שלכאורה  מגביל את האיסור לנהג בלבד.

כיום נהגים רבים נוהגים לשמוע שיעורי תורה בזמן הנסיעה. אם  נגדיר לימוד זה עיוני, תהיה בכך בעיה על פי המג"א ושו"ע הרב. לנוסעים האחרים ברכב לא תהיה בעיה לשמוע, אלא שטכנית כאשר משמיעים שיעור ברכב, כל הנוסעים יכולים לשמוע, כולל הנהג.

בכל מקרה עלינו לנהוג בזהירות ולזכור את מאמר חז"ל "חמירא סכנתה מאיסורא" (חולין י.).