מנחות | דף לה ע"ב | חציצה בתפילין

פתיחה

במקרים מסוימים האדם אינו יכול להניח תפילין ישירות על גופו. ברוב הפעמים, הדבר נובע מנסיבות מצערות כגון פצע מגולה, כוויה או שבר ביד. האם ניתן להניח תפילין של יד על יד מגובסת? האם ניתן להניח תפילין של ראש על ראש עם הרבה שיער? בשיעור זה ננסה להתמודד עם שאלת חציצה בתפילין של ראש ושל יד.

חציצה

בגמרא, לא מצינו מקור מפורש לכך כי חציצה בתפילין מעכבת, אולם הראשונים מבססים את פסיקותיהם בנושא על סתימת הגמרא במקומות שונים.

הרא"ש למשל, למד את דין חציצה בתפילין של יד מן הסוגיה בערכין (ג:) שם מסבירה הגמרא כי כהן פטור מן התפילין מאחר שהתורה ציוותה אותו שבגדי הכהונה יהיו צמודים לבשרו. באופן דומה לומד הרא"ש כי תפילין של ראש צריכות להיות צמודות לשערות הראש מדברי הגמרא בזבחים (ט.).

בשו"ת הרא"ש מוסיף הרא"ש טעם לדברים וז"ל:

"...וטעמא משום דכתיב: 'לאות על ידכה', שלא יהא דבר חוצץ בינו לידו. כדדרשינן: 'ילבש על בשרו' - שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. וכן דרשינן: 'לטוטפות בין עיניך', שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין ובין עיניך" (שו"ת הרא"ש כלל ג', סימן ד).

הרא"ש משמש כאן כמעין תנא, והוא דורש את הפסוקים בעצמו. לשם כך הוא עושה גזירה שווה עם המילה 'על', ולומד שכשם שחציצה מעכבת בבגדי כהונה כך היא מעכבת בתפילין.

בכיוון אחר הלך הר"ן במגילה (טו: באלפס) אשר למד כי חציצה בתפילין מעכבת מדברי הגמרא במגילה (כד:) האומרת כי המצפה את תפיליו בזהב - הרי זה מדרכי החיצוניים. ה'חיצוניים' היו הרפורמים של אותם הימים והם עשו שלא כדעת חכמים. המקור לטעותם היתה בדרישת הפסוקים. הם הבינו שכאשר התורה ציוותה 'והיה לך לאות על ידך' היא רצתה שהאדם יחצין ויראה לכל את קיומם של התפילין. אולם חכמים דרשו שהאות שבתפילין של יד צריך להיות אישי ופרטי. מכאן למד הר"ן כי האופן שיש להניח את התפילין על הבשר הינו בצורה כזו שהאות יהיה אישי ולא חיצוני.

תפילין של ראש

לעיל הצגנו את מחלוקת הר"ן והרא"ש בנוגע למקור דין חציצה בתפילין. הנפקא מינה בין השיטות תהיה בתפילין של ראש. שכן, לדעת הרא"ש חציצה מעכבת הן בתפילין של יד והן בתפילין של ראש, כפי שהוא למד מגזירה שווה. אולם, לשיטת הר"ן, דין חציצה בתפילין הינו דין הקשור בהכרח לתפילין של יד שהוא אות אישי. מעבר לכך, אם נמשיך בכיוון זה נוכל לומר כי בתפילין של ראש יש עניין הפוך. הגמרא במנחות (לה.) דורשת מהפסוק 'וראו כל עמי ארץ' כי תפילין של ראש צריכות להיות במקום מוחצן, ומכאן שהדרישה לאות אישי וללא חציצה אינה קיימת.

הרשב"א בחידושין למגילה (כד:) לקח נפקא מינה זו הלכה למעשה, ואף קבע כי אין בעיה של חציצה בתפילין של ראש. הבית-יוסף (אורח-חיים סי' כ"ז) מביא משא ומתן ארוך בשיטת הרשב"א, ובסופו של דבר הוא מוכיח מתשובת הרשב"א כי זו אכן שיטתו הלכה למעשה.

יד שהייתה מכוסה בחלוצה בשעת הנחה

מה דינו של מי שבשעת קשירת תפילין של ראש, חדרה חולצתו לשטח שבין התפילין לבשר? האם יש בדבר משום חציצה? האם עליו לשוב על מעשה הקשירה או שדי שיסיר את החציצה והקשירה תעלה למפרע?

שאלה זו נשאלה בפני הרב צבי פסח פרנק, ובתשובתו הוא מביא את מחלוקת הראשונים שהבאנו לעיל. הרב פראנק מסביר כי לשיטת הרשב"א וסיעתו, תפילין של יד צריכות להיות על הבשר אך לא מדין חציצה, אלא מהצורך שהאות יהיה אישי. לכן לדעתו, אם יסירו את החציצה - ההנחה עלתה. להלן נביא חלק מתשובתו:

"...ומעתה ניהדר לשאילתנו, אם הקשירה נעשתה על בית יד שלו אי מחויב לבטל הקשר ולקשור את התפילין מחדש. הנה לפי דעת הרשב"א הנזכר דאין דין חציצה בתפילין ורק משום לך לאות ולא לאחרים לאות, הרי אין כאן פסול תעשה ולא מן העשוי. דכאן לא כתיב שלא תהא הקשירה על הבית יד אלא והיה לאות על ידך, וכן הוא כשמסיר החציצה והם מונחים על ידך. אבל להרא"ש שאוסר משום חציצה, היה מקום לדון בזה, דמכיון דעל ידך משמעותו שלא תהא חציצה, אם כן מאי דאמרה תורה וקשרתם, היינו דקשירה תהא על היד ואם היה חציצה אין זה קשירה על היד" (שו"ת הר צבי או"ח א', סימן כ"ג).

הסברא שמעלה הרב פרנק הינה כי לדעת הרשב"א הציווי 'והיה לך לאות ידך' איננו עוסק במעשה ההנחה, כי אם בתוצאותיו. אם כך, לא משנה כיצד התבצעה ההנחה, השאלה היחידה שחשובה לנו הינה האם בסופו של דבר האות הינו אישי או לא. אולם, לדעת הרא"ש כי תפילין צריכות להיות על הבשר מדין חציצה, לשיטתו מדובר בדין במעשה הנחה והדבר מעכב.

בסופו של דבר הרב פרנק כותב שגם הרא"ש יודה כי במקרה דנן אם הסירו את החציצה לאחר הנחה אין הדבר מעכב. זאת משום שהמצווה בתפילין אינה במעשה הקשירה של התפילין אלא בהימצאותם על היד, בתוצאה. לכן, גם אם בשעת הנחה הייתה חציצה אין הדבר מעכב.

תחבושת

מה יעשה מי שחבוש בגבס על זרועו? פוסק השו"ע:

"לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש. הגה: ודוקא בתפילין, אבל ברצועות אין להקפיד" (או"ח סימן כ"ז).

מסתימת השו"ע משמע שהוא פסק כרא"ש שחציצה בתפילין מעכבת. אולם, המגן אברהם על אתר הסביר כי פלסטר המגן על מכה אינו מהווה חציצה.

"עיין בבית יוסף דכולם נקטו של ראש דוקא, אבל אם יש לו מכה ביד אסור להניח על הבגד משום לך לאות ולא לאחרים לאות כמו שכתב סוף סימן זה כנ"ל, דלא כהב"ח. ומהאי טעמא נראה דמותר להניחו על הסמרטוטין שעל גבי המכה אם לא סגי בלאו הכי, דהא לבוש בגד אחר על גביו. והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הכתונת היינו משום דלא היו רשאין ללבוש בגד אחר על גביו"

(שם ס"ק ו').

המגן אברהם מאחד בין שיטת הרשב"א לשיטת הרא"ש בשאלת חציצה בתפילין. לשיטתו, הגמרא בערכין עליה מתבסס הרא"ש יצאה גם היא מנקודת הנחה שהצורך כי התפילין יהיו במקום הבשר נובע מהדרישה שהאות יהיה אישי, ולא בגלל בעיית חציצה בין הבשר לתפילין. לדעתו, כל עוד התפילין לא נמצאים על הבגד החיצוני עדיין מתקיימת הדרישה שהאות יהיה אישי, ולכן מציאותה של התחבושת אינו מהווה בעיה.

אולם, ערוך השולחן והמשנה ברורה על אתר חלקו על הסברו של המגן אברהם והסבירו את מחלוקת הראשונים כהסברנו לעיל. עצתם למי שמקום התפילין שלו חבוש, הינה להניח את התפילין בחלק החשוף של הזרוע לכיוון הכתף. אם מקום זה חבוש גם הוא, שיניח תפילין של ראש בלבד.

האם שמשון הגיבור לא הניח תפילין

לעיל הבאנו את תשובת הרשב"א שהסביר כי חציצה בתפילין של רא"ש אינה מעכבת מאחר שבתפילין של ראש האות צריך להיות מוחצן. השו"ע פוסק כי במקום הצורך ניתן להניח תפילין של ראש על גבי כובע, וז"ל:

"אדם שהוא עלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל, יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש, ויכסם מפני הרואים.

הגה: והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש, רק יברך על של יד להניח (לדעת רשב"א)" (או"ח סי' כ"ז).

לעיל הבאנו את מחלוקת המג"א וערוך השולחן האם תחבושת מהווה חציצה. דומה שסעיף זה הוא סייעתא גדולה לשיטת המג"א. שכן השו"ע בסעיף שלאחריו פוסק את שיטת הרא"ש, וכאן הוא פוסק את שיטת הרשב"א. נראה כי זה מה שהביא את המגן אברהם לחשוב שהראשונים אינם חלוקים, וכי הרשב"א צריך לטעמו של הרא"ש ולהיפך.

לענייננו, מדברי השו"ע משמע שחציצה בתפילין של ראש אינה מעכבת בעת הצורך. האחרונים דנו האם ריבוי שיער מהווה חציצה בתפילין של ראש. בעל 'מחצית השקל' (ס"ק ד') מסביר כי מאחר ששערות ארוכים אינם נחשבים 'דרך גדילה' של שער, הם מהווים חציצה והם ככובע על גבי הראש. בשו"ת 'מנחת יצחק' (חלק ח' סימן ד) מובאת רשימה גדולה של אחרונים שסברו כך.

נציין כי בעבר שאלנו את מו"ר הרב ליכטנשטיין האם ריבוי שער מהווה חציצה בתפילין, והוא השיב לנו: וכי נראה בעיניכם כי שמשון הגיבור לא הניח תפילין?!