דילוג לתוכן העיקרי

מכות | דף ג | יסודות בשמיטת כספים

 

כפי שהזכרנו אתמול, סוגיות הפתיחה של מסכת מכות עוסקות בתרחישים חריגים של הזמה. אשר על כן, כל אחת מן המשניות בפרק פותחת צוהר לדיונים נרחבים יותר בתחומים שונים. כך קורה גם בסוגייתנו: המשנה דף ג ע"א עוסקת בעדים שהעידו על הלוואה שאכן התקיימה, אך שיקרו בדבר מועד הפירעון, והגמרא מנצלת את המילים "מכאן ועד עשר שנים" לדיון בעניין שמיטת חובות שמועד פירעונם חל לאחר השמיטה.

בגמרא מובאות שתי לישנות. על פי הלישנא הראשונה, גם חוב זה נשמט, כי סוף סוף עתיד הוא לבוא לידי גבייה. אך הלכה נפסקה כלישנא השנייה:

"אמר רב יהודה אמר שמואל: המלוה את חבירו לעשר שנים – אין שביעית משמטתו; ואף על גב דאתי לידי 'לֹא יִגֹּשׂ', השתא מיהא לא קרינן ביה 'לֹא יִגֹּשׂ'".


לפי לישנא זו, מכיוון שבשנת השמיטה עצמה אין המַלווה נוגש בלווה, אין החוב נשמט.

מקורו של דין שמיטת כספים בפרשת ראה:

"וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'" (דברים ט"ו, ב).


קל לראות שיש בפסוק שתי הוראות שונות: א. איסור לגבות חובות בשמיטה – "לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ"; ב. הוראה כללית יותר לבטל את החוב מיסודו – "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ". וכך ניסח את הדברים הרב אריה פומרנצ'יק, מבכירי תלמידיו של הגרי"ז מבריסק, בספרו תורת זרעים (מסכת שביעית, פרק י'):

"דהרי בהשמטת מלוה איכא תרי דיני: דין הפקעת ממון המלוה על ידי אפקעתא דמלכא; וגם דין איסור שלא לתבוע את החוב מהלאו ד'לא יגוש'".


הבחנה זו קשורה לדין אחר הנזכר בסוגיין: הגמרא מצטטת את דברי המשנה במסכת שביעית (פ"י מ"ב), שהמוסר שטרותיו לבית דין רשאי לגבותם לאחר השביעית. רש"י (בסוגייתנו ובמקומות אחרים) פירש שהמשנה מכוונת לתקנת פרוזבול. התוספות חולקים על רש"י, ולדעתם "תרי מילי נינהו": תקנת פרוזבול היא דרבנן, "ומוסר שטרותיו לבית דין מדאורייתא אינו משמט". אם כן, מה בין פרוזבול למוסר שטרות לבית דין? הרב פומרנצ'יק מסביר:

"דמוסר שטרותיו לבית דין לא מהני מדאורייתא אלא לענין הלאו ד'לא יגוש', דבתביעת בית דין אין בהם 'לא יגוש', כיון דאיהו [=המַלווה] לא תבע ליה [=ללווה], אלא הבית דין. אבל לא לענין הפקעת ממון המַלוה [=מדין "שמוט כל בעל משה ידו"]... ועל כרחך דלגבי הפקעת הממון לא הוי אלא מדרבנן".


לדבריו, המוסר שטרותיו לבית דין אכן אינו עובר על איסור "לא יגֹש", אך סוף סוף הוא מבטל את הציווי להשמיט את החוב. בהמשך דבריו שם מסביר הרב פומרנצ'יק שבזה החידוש המרכזי של תקנת פרוזבול: מסירת השטרות לבית דין מבטלת את איסור "לא יגֹש" מדאורייתא, ותקנת פרוזבול שתיקן הלל הזקן מבטלת את החובה להשמיט לחלוטין את החוב.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)