דילוג לתוכן העיקרי

בכורות | דף טו | כצבי וכאיל

 

חכמינו דרשו את דיני בהמת פסולי המוקדשין (בהמה שהוקדשה כשהיא תמימה ולאחר מכן הוממה ונפדתה) מן הפסוק בפרשת ראה (דברים יב, טו):

"רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל."


הביטוי "כצבי וכאיל" המופיע בפסוק נדרש על ידי חז"ל באופנים שונים, אשר מובאים בחלקם בברייתא (טו.):

"דתנו רבנן: 'צבי' מה צבי פטור מן הבכורה, אף פסולי המוקדשין - פטורין מן הבכורה,
אוציא אני את הבכורה ולא אוציא את המתנות - תלמוד לומר: 'איל' - מה איל פטור מן הבכורה ומן המתנות, אף פסולי המוקדשין - פטורין מן הבכורה ומן המתנות."


כלומר, כמו שצבי ואיל, שהם חיות ולא בהמות, פטורים מבכורה ומתנות, כך גם בהמת פסולי המוקדשים. מהו הטעם של פטור זה בבהמת פסולי המוקדשים?

רבנו גרשום מאור הגולה (בפירושו על אתר) ביאר זאת באופן הבא:

"כיון דקדם הקדשן למומן, עדיין יש להן קדושה ופטורין מן הבכורה."


כדברי רבנו גרשום משמע גם מרש"י בתחילת הפרק (יד. ד"ה קדושת דמים) שכתב שקדושת הבהמה היא שפוטרת אותה מבכורה וממתנות.

אמנם, התוספות שם (ד"ה קדושת) השיגו על דברי רש"י, ונראה שלדעתם הדרשה מ"כצבי וכאיל" הינה דרשה עצמאית שלא קשורה לקדושת הבהמה. גם ביחס לאיסור כלאים שקיים בבהמת פסולי המוקדשים נחלקו רש"י והתוספות. לדעת רש"י (מכות כב.) איסור זה נובע משיירי הקדושה של הבהמה, ואילו לדעת התוספות בסוגייתנו (ד"ה מה) האיסור נובע מעצם הדרשה שמשווה את פסולי המוקדשים לצבי ואיל.

כלומר, מדברי התוספות עולה (בניגוד לדברי רש"י) שקיימת השוואה מהותית בין בהמת פסולי המוקדשים לבין צבי ואיל (כלומר חיה). שאלת הטעם והסברה להשוואה כזו עולה מאליה.

נראה שלשם הבנת דין פסולי המוקדשין יש להקדים ולדון ביחס שבין חיה ובהמה. הנקודה המגדירה את ההבדל שבין חיה ובהמה הינה מקום גידולן: החיה גדלה מחוץ ליישוב, ואילו הבהמה גדלה בתוך היישוב ומהווה חלק מן המשק החקלאי. הבדל זה מסביר את הפערים ההלכתיים שבין שני המינים: מכיוון שהבהמה מהווה חלק מן המשק החקלאי, מוטלים עליה מיסים ודינים שונים אשר אינם רלבנטיים ביחס לחיה אשר גדלה מחוץ ליישוב ומהווה רק אובייקט לציד לשם אכילה.

מתוך הבנה זו ניתן לשוב ולהתבונן בדין בהמת פסולי המוקדשים. בהמה זו כבר איננה קדושה בקדושת מזבח, אך היא גם איננה חלק מן המשק החקלאי של הבעלים: "תזבח – ולא גיזה, בשר – ולא חלב, ואכלת – ולא לכלביך". בהמה זו ניתנה לאדם לאכילה בלבד, וממילא היא דומה מהותית לחיה ולא שייך להטיל עליה את חובות המיסוי הקיימות בבהמות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)